מחנה חיים אבן העזר חלק ג שצא

מחויב בדבר אינו יכול להיות שליח בדבר וא"כ ממנ"פ אם לא אכל מצה ולא הניח תפילין ולא ישב בסוכה צריך הוא לקיים המצוה בעד עצמו ואם הוא כבר קיים המצוה א"כ אינו מחויב בדבר עוד איך יהי' שליח הוא נאה בסברה

אך ידעתי כי אמת חפצת לשמוע ממני ואגיד לך בעזה"י חכז"ל לא אמרו כל שאינו חייב בדבר אינו נעשה שליח רק כל שאינו מחויב בדבר היינו שאותו שם מצוה לא הוטל עליו שלא נכנס בשם אותו חיוב א"כ אין השליח דומה למשלח בסוג מצוה או באותו כח אבל מי שמחויב באותו סוג ושם דבר רק פרע חובתו כבר ויצא מהחוב ע"י קיום פעולה עכ"פ הוא מחיוב בדבר רק שאינו חייב עוד לעשות יען שכבר עשה ועיין בקצו"ח סי' קפ"ב ועיין בלח"מ הל' ראש השנה שמצות שופר כשני חלקים מעשה תקיעה ושמיעת אוזן ומי שכבר יצא שתקע לעצמו יכול להיות שליח לתקוע לאחר ועיין במג"א הל' ר"ה ודוק. סימן סז כתיבה וחתימה טובה לאלתר לחיים טובים ה"ה כבוד הרב הגאון כבוד הרב ר' פייבל נ"י אב"ד דק"ק בראדשין יע"א

אחד"ש קבלתי מכתבו אשר ביקש להשיב אם אני מסכים לפסק הנעתק ע"י תלמידו כבוד הרבני ר' יוסף גאלדוואג אשר השיב פר"מ נ"י אודות השוחט והגם שאני חלוש וטרוד מאד פניתי לשעשע עמו ולהסכים לתכלית להקים הדת של תורה ואעתיק השאלה אשר הוגבה בעדות נגד השוחט ממדינת מאלדאווע שיש שם שוחט ובודק אחד אשר עליו רעיתות (א) שפ"א גנב חפץ אחד מבעה"ב (ב) שדרכו לתת בכוס עיניו ולא נמנע מלשחוט בעת שכרותו עד שלפעמים אינו גומר שחיטתו עבור כבידת ידיו (ג) שפ"א הוציא טריפות מתחת ידו ולא חלי ולא הרגיש בסרכא שהי' שם עד שהראהו איש אחר הסרכה שנטרף הבהמה עבורו אח"כ (ד) שבקצפו עם איזה אנשים דרכו להכהותם באגרוף רשע וגם מתנהג במדות שאינם הגונות וכ"ז הוגבה בתורת עדות עפ"י דין תורה עכ"ל תלמידו המביא ג"כ פסק פר"מ נ"י אשר שלח לשם ואשיב בעזה"י לכבוד האמת

(א) ריעותא בשוחט שפעם אחד גנב חפץ מבעה"ב אחד שכתב פר"מ נ"י וז"ל אף שמחמת גניבה אין לפוסלו כיון שלא הרגיל בעבירה זו רק פ"א עשה כן אמנם לענין ההכאה כפי הנראה במכתבכם שעשה כן ג"פ הוה מומר לדבר אחד דלהרמב"ם צריך שאחר יבדק לו סכין עכ"ל כפי ההעתקה נראה מדבריו שאם הי' גנב ג"פ הי' פסול לשחיטה ועיין בש"ך וט"ז בסי' ב' בש"ך ס"ק ח"י מה דמתירין ברוב גנבי ישראל הגם שמוחזקים לגנבים דתלינן דלמא נתן לאחר לשחוט יעו"ש משמע אם ידוע שגנב מוחזק שחט אסור ובאמת מתשובת מיימונית הנקרא פאר הדור סי' קי"ב דמחלק בין להיות שוחט עיר או שוחט בבית שום יחיד יע"ש משמע אפי' הוחזק לרבים מאז שגונב בשר מחניות ובבית מטבחים ואח"כ מצאו בידו בפרסום שגנב ומצאו בידו אעפ"כ מותר לשחוט ליחיד וא"כ נראה שאינו חשוד על השחיטה רק לרבים אעפ"י שעשה תשובה לא יהי' שוחט בעיר ומחמיר יותר מדברי פר"מ נ"י רק אולי יען שלא הי' בנידן שלפניו רק שגנב פ"א יש להקל אבל אם גנב ג' פעמים הי' מן הראוי שלא להיות שוחט עיר אפי' עשה תשובה

שוב התבוננתי דרמב"ם כתב שם וז"ל שגנב ושמכרה ברבים עכ"ל משמע שהקפיד על שגנב בשר מחניות ומכר הבשר לרבים שעי"כ נקל הוא שחשדו שמכשיר טריפות ונבילות כדי שיהי' לו בשר כשר למכור לרבים כמו שהעתיק בהשאלה וז"ל ולזה העידו עליו שיש בו זלזול בשחיטה ובדיקה עכ"ל היינו עי"ז שגונב מבשר בבית מטבחיים נחשד שמזלזל בשחיטה ובדיקה אבל אם הי' נחשד לגנוב חפצים מבעלי בתים לא הי' נחשד על שחיטה ובדיקה

וזה רבות בשנים הערותי הגם דלרמב"ם במומר לדבר אחד נחשד גם על השחיטה היינו אם הוא מומר באכילת איסור או בשאר עבירות לאו דהוה מעוות שאינו יכול לתקן לעקור גוף העבירה אבל בגניבה וגזילה דמהני השבה לעקור גוף העבירה דהוה לאו הניתק לעשה ואינו חשוד לעבור לאכול נבילות וטריפות אשר הוא עבירה שאי אפשר לעקור העבירה שגם אם יהי' נעשה בעל תשובה לפני ד' וד' יכפר לו אבל גוף העבירה א"א לתקן אבל בגניבה וגזילה אשר השבת הגזילה הוא תיקון גוף העבירה זה קל בעיני אדם והשגתי בזה על התומים בסי' ל"ד ס"ק כ"ח דיש הבדל בין לעקור העבירה ובין לתקן להיות לו כפרה על העבירה בעזה"י הוא נכון מאוד וא"כ אם לא הי' גזל בשר מן המטבחיים וחניות אשר גורם חילול השם חשד שמכשיר נבילות וטריפות להנאתו לא הי' הרמב"ם פסלו בפי' מלהיות שוחט העיר אבל בודאי בזה שלא גנב אלא פ"א חפץ מבעל הבית אשר אין כאן חילול השם לשחיטה אין כאן פסול ודוק

(ב) כתב וז"ל שדרכו לתת בכוס עינו לא נמנע מלשחוט בעת שכרותו שלפעמים אינו גומר שחיטתו עבור כבידות ידיו עכ"ל לא ידעתי הפי' אם הוא מאמין שגמר השחיטה ונגלה אח"כ שלא שחט הרוב א"כ הגיע לשכרותו של לוט ואם הפי' שהוא בעצמו אינו גומר השחיטה יען שמרגיש כבידות בידיו ולא חפץ לגמור השחיטה א"כ כמה מרגיש גברא הזה והגם שבאר היטב הביא ובבה"י החמיר מאד על השוחטים שרגילים להעבירן מפני כבידות מחמת רבויי יין ועיין בפרמ"ג במ"ז ס"ק ח"י וז"ל ודאי אין למנות שוחט כזה על הצבור עכ"ל משמע אם כבר הוא ממונה על הצבור אין להעבירו

ואני אמרתי על קו' הט"ז ס"ק ח"י מפרק הדר דשכור הרי הוא כפקח לכל דבריו ונ"ל דשכור לרוב נשאר בו הפקחות ומיעוט שיין ותירוש יקח לבו א"כ בכל דברים הרי אזלינן בתר רוב והוא כפקח אבל בשחוטה נימא סמוך מיעוטא לחזקת איסור של בהמה ואין לומר הוא שהלך ליטול ולסלק החזקות איסור הלא על זה אנו דנין אם האי גברא ראוי לעשות מעשה שחיטה אשר יסלק האיסור דלמא ע"י כבידות ראשו ואיבריו אינו ראוי לשחיטה ולא קשה מברכה בשכור עיין בפרמ"ג ויהי' תלי' במשמרת הבית דלא אמרי' סמוך מיעוט שאינם מומחים לחזקת איסור יעו"ש דגם באיבריו כבדים דלמא שחט שפיר אבל להרא"ה דצריך לומר כל השוחטים מומחים וליכא מיעוט א"כ כאן איכא מיעוט וקצרתי בהערה וכל זה פליגי הפוסקים אם להעבירו אבל בוודאי ראוי להחמיר להזהירו בתנאי כפול אם לא יסיר יינו מעליו אז ישלחוהו ויגרשוהו כי אם לא חס על כבוד קונו וכבוד קהלתו למה יחוסו עליו כמובן מוטב שילך זכאי ואל ילך חייב כי בודאי ישתה וישכח ראשו ויכשיל רבים חלילה

(ג) שדרכו להכות אנשים בקצפו וכתב פר"מ נ"י כפי הנראה הכה ג' פעמים והוה מומר לד"א דלהרמב"ם צריך שאחר יבדוק לו סכין ובעיר הנ"ל אין שם