מחנה חיים אבן העזר חלק ג שפח

ונפן לחקור שורש הדין כפי מה שהערנו ב"ה לכאורה אם אנו מסופקים אם הוא פת עכו"ם נאמר אוקי חזקת קמייתא דבצק הי' מעיקרא מותר באכילה א"כ נימא דגם עכשיו מותר באכילה אך זה שיבוש גדול הא האיסור בא ע"י אפיה של עכו"ם ואיך נימא אוקי הפת על חזקת קמייתא כשהי' עיסה הי' מותר שישראל יבשל העיסה הלא הי' גם יכול לאפות רק חיישי' באפיה נעשה איסור ובשם פת לא הי' חזקת קמייתא כמובן וכן הי' קשה נימא אם ניחש שהוא אסור בהנאה נימא הלא כשהי' עיסה הי' מותר בהנאה לישראל כדמוכח בסוגי' מצות כותי ונימא שהוא עדיין מותר בהנאה וגם זה שיבוש דהא עכשיו הוא חמץ וההיתר הי' בשעה שהי' עיסה ולא הי' נתחמץ ואיך שייך אוקי מילתא אחזקה הלא נשתנה ונעשה חמץ כמובן

אלא לפ"ז קשה הלא ביו"ט אפי' חמץ של גוי נאסר באכילה ובהנאה ובמוצאי יו"ט יש ספק אי הלך איסור הנאה מהחמץ א"כ מאי חקר מהרש"א דנימא ספק דרבנן להקל הא הוי אתחזק איסור וספק אם נעשה היתר באיתחזק איסור גם ספק דרבנן להחמיר וצע"ג

אך זה טעות דביו"ט בפסח לא חל איסור דרבנן דהא חמור על קל אינו חל רק בעבר עליו הפסח והוא עבר עליו בב"י בא איסור דרבנן ושפיר הקשה מהרש"א נימא ספק דרבנן להקל

ולפ"ז נחדש דבר ב"ה ואקדים דבר מתוק מטו"א חגיגה דף ד' שתירץ קו' הר"ן איך מוכח דאזלי' בתר רוב דאל"כ ניחש במקום נקב קשחט דלמא הטעם כרמב"ם דספק דאורייתא להקל ותי' הגאון דהי' מחזיקים מאיסור אבמה"ח על איסור טריפה דמחזיקי' מאיסור לאיסור והי' הספק אסור רק כיון דמחליטים רוב בהמות כשרות א"כ כיון שנשחט בחזקת היתר עומדת אבל אם לא הי' רוב ולא נולד חזקת היתר הי' הספק אסור דמחזיקים מאיסור לאיסור דפח"ח

אמנם נ"נ דדווקא אם יש ספק שאיסור השני הי' בעוד שהי' האיסור הראשון בעולם אבל אם אי אפשר להיות איסור השני בעולם כאשר הי' עודנו איסור הראשון בעולם לא שייך שמחזיקים מאיסור לאיסור דהא לא הי' אפשר להיות השני בעוד איסור הראשון נסתלק והשני לא חל מספק ודוק

ונחזי אנן אם החמץ ע"כ מקודם או תוך הפסח א"כ אם אנו רוצים להקל בסוף הפסח לא שייך לומר להתיר באכילה דפת עכו"ם הוה ספק איסור דרבנן דהא איסור פת עכו"ם הי' גם בפסח עליו אם הי' פת עכו"ם ומחזיקינן מאיסור הנאה חמץ של עכו"ם שאסור באכילה לישראל לאיסור פת עכו"ם אבל לענין הנאה דדלמא עבר עליו ישראל עב"י והי' אסור בהנאה בפסח לא שייך מחזיקינן מאיסור לאיסור דהא איסור הראשון הלך ואיסור השני לא הי' בזמן איסור הראשון ואמרי' ספק דרבנן להקל וא"כ אסור באכילה ומותר בהנאה כאשר פסק הב"ח ומג"א ודוק

רק כל זה אם הי' ספק חמץ מקודם פסח או תוך הפסח אבל בחולין דף ד' דיש ספק בבצק או אי אפה ישראל או גוי עיין תוס' בשם ר"ת שם א"כ הדר כל הקו' לדוכתא נימא דהי' העיסה בחזקת היתר אכילה והנאה ונשאר בחזקתו ומותר אפי' באכילה אבל בספק חמץ שעבר עליו הפסח וכל הספק אם הי' של גוי בפסח והי' לו חזקת איסור מחזיקי' מאיסור לאיסור לאכילה ושפיר פסק הב"ח ומג"א ודוק

ונשאר רק לחקור אם יש לתלות שעבר עלי' הפסח או לתלות שנעשה אחר הפסח ונ"ל דעיין במג"א סי' תס"ז בחטה הנמצא הגם דלא מחזיקי' ממקום למקום אבל מחזיקי' מזמן לזמן ואמרי' כאן נמצא כאן הי' מקודם ואסרי' הכל למפרע ועיין בח"י ובמקו"ח יעו"ש ועיין בש"ך יו"ד סי' א' סק"ח דאם נשתמד לא מחזיקי' לאסור למפרע מכח חזקות כשרות שהי' לו ועיין בח"מ סי' ל"ד לענין עדים שלא נפסל שטרות מלפנים יעו"ש

ומזה נראה אי תלי' דהוה גלוסקא מגוי לא תלינן שאפה החמץ אחר הפסח דנהפוך הוא מחזיקי' מזמן לזמן וכאן נמצא וכאן הי' בפסח אבל בישראל שיש חזקת כשרות תלינן שנעשה אחר הפסח וגם נאבד אחר הפסח וזה שדייק התוס' ובישראל תלי' אחר הפסח נעשה עכ"ל אבל אם תלינן של עכו"ם אמרי' שהי' מקודם בפסח ועשה קודם פסח כי מחזיקי' מזמן לזמן כאן נמצא כאן הי' זמן זמנים טובא ודוק

ואכתי נשאר להבין סוף דברי מהרש"א שהקשה מאי קמשני תוס' אי חמץ של נכרי אסור בהנאה אחר הפסח הי' לו לאסור מספק שמא בפסח נעשה והקשה הנ"ל הא ספיקא דרבנן להקל עכ"ד ונתקשה הח"י סי' תמ"ט אי חמץ של נכרי יהי' אסור בהנאה ע"כ כר"י בפסחים דף כ"ח א"כ הוה ספק דאורייתא והוא השגה גדולה מאד

ונ"ל דלכאורה קשה הא במשנה פ"ב דפסחים מבואר דחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה ועיין ברי"ף שם שאפי' מותר באכילה רק משום דכתב בישראל אסור בהנאה כתב בנכרי מותר בהנאה רק שהבעל העיטור מחמיר באכילה ועיון בב"י סי' תמ"ה ומאי חידש ללמוד מר"ג

ועלה בדעתי דהי' בס"ד בשלומא חמץ קודם פסח כאשר בא זמן איסורו ונאסר בהנאה אז אינו עוד ברשותו של אדם דשם איסור הנאה מפקיע מרשותו רק עשאו הכתוב בישראל כאלו ברשותו לעבור עליו בב"י ואחר הפסח הלך שם איסור הנאה ומותר מדאורייתא הן של ישראל והן של עכו"ם דהא שעת איסור ביום י"ד פקע החפץ מרשותו והקב"ה לא אסר רק ז' ימים ומהכ"ת לאסור אחר הפסח חמץ של נכרי דנא עבר איש על בל יראה אבל בנתחמץ בפסח ס"ד דיהי' אפי' חמץ של גוי אסור דלא הי' לו שעת היתר מעולם דאין זה חמץ דחוזר להיתר ראשון דהא לא הי' מותר וקמ"ל שבכל אופן חמץ של נכרי מותר וזה שדייק התוס' הי' אסור שמא בפסח נעשה ולא כתבו שמא קודם פסח נעשה והי' ס"ד חמץ של נכרי שנעשה בפסח יהי' אסור מדרבנן עכ"פ לאחר הפסח וע"ז הקשה המהרש"א הא הוה ספק דרבנן וקמ"ל אפי' הי' ניכר שגלוסקא לא הי' מקודם פסח רק ספק דלמא נעשה בשביעי של פסח או מוצאי פסח אעפ"כ חמצו של נכרי מותר ודוק

ואולי הי' ס"ד לאסור חמץ של נכרי לאחר הפסח מפני חמץ של עוברי עבירה שמניחין החמץ ועברו על ב"י מפני שיוכלו להחליפן בשל נכרים אבל אם יהי' גם חמץ נכרי אסור בהנאה וק"ו באכילה א"כ לא יעברו להניח חמצם לעבור עב"י וגם לאכול איסור אחר הפסח קמ"ל דחמץ של נכרי מותר בהנאה א"כ באמת העוברי עבירה יחליפו דלא שבקו היתר ואכלו איסור ושפיר חדשו בתוס' שהי' ס"ד לאסור שמא בפסח נעשה כדי להחליף חמץ בשל ישראל הקשה מהרש"א הא יש ספק שמא אחר פסח נעשה מישראל והוה ספק דרבנן

נחזור לתרץ קו' חק יעקב אי חמץ נכרי אסור ע"כ כר"י דחמץ אסור מדאורייתא וא"כ הוה ספק לחומרא