מחנה חיים אבן העזר חלק ג שפז

ואחרונים הרעישו מגמ' חולין דף ד' משמע שמותר באכילה בחמץ של עוברי עבירה דמותר מיד מפני שמחליפין והוכיח חזקה לא שבק התירא ואכל איסורא ופריך הגמ' דלמא כר"ש שהוא רק דרבנן ומשני מפני שמחליפין משמע ודאי וקשה בלא"ה מכח ספק חמץ של ישראל אסור באכילה אלא פשיטא דמותר באכילה והוא קו' גדולה עוד הקשה ממנ"פ אי ספק דרבנן להקל על הנאה למה נחמיר לאכילה הלא כל ספק מאכל איסור דרבנן מותר באכילה וכאן שהוא רק קנס יהי' ספק איסור דרבנן אסור באכילה וצע"ג ומקו"ח סי' תמ"ט נתקשה על המג"א דכתב דמשמע כן מרש"י עירובין ונהפוך הוא א"כ מנ"ל דאזלינן בתר רוב הולכי דרכים עכו"ם דאל"כ למה לא התיר ר"ג לר' עילאי לאכול וקשה הא ממנ"פ אסור לאכול במחצה עכו"ם ומחצה ישראל אסור לאכול אם הוא של עכו"ם יש איסור פת עכו"ם ואם הוא של ישראל אסור באכילה וגם ספק של ישראל ג"כ אסור באכילה והוא קו' חזקה

ונלע"ד לתרץ בעזה"י ואקדים הבכור שור הקשה מאי אמר ר"א למדנו שהולכים אחרי רוב הולכי דרכים וקשה פשיטא הלא בכל התורה אזלינן בתר רובא ותי' דשם בורגנין הי' קרובים כפרים אשר רוב ישראל וקמ"ל דאזלינן בתר רובא ולא בתר קרוב כר"ח בב"ב יע"ש ולדעתי פלא בשלומא אם הקרוב ודאי ורוב הוה רק ספק גדול יש פלוגתא אי אזלי' בתר קרוב או בתר רוב אבל אם אזלינן בתר קרוב הוה ג"כ דאזלינן בתר הרוב מהקרוב אז בודאי אזלינן בתר רובא דעלמא דהוא גדול מהרוב של הקרוב ויש לרובא דעלמא עוד מיעוט מן הקרוב שהמה ג"כ עכו"ם ודוק

אך נ"ל לחדש דבר דנא מיבעי ברוב נכרים אלא אפי' רוב ישראל מותר החמץ בהנאה ואסור באכילה דיש חזקות כשרות לכל בני ישראל שלא עוברים על בל יראה בפסח וא"כ אם הולכים בדרך הזה מאה בני אדם ויש בתוכם שמונים ישראל ועשרים עכו"ם ואנו חוקרים ממי נאבד גלוסקא חמץ אמרי' מרוב נכרים אשר מותר להם בחמץ המה עשרים נפשות ומשמונים ישראל לו יהי' שיש איזה עוברי עבירה המה מיעוט קטן מאד ממאה ישראל יש עשרה שאוכלים חמץ והלכו בדרך וחמץ אתם א"כ כנגד בני ישראל שנושאים אתם חמץ בפסח יש עכו"ם רוב א"כ הפת עכו"ם אסור באכילה שמכח הרוב הוה פת עכו"ם ומותר בהנאה ואסור באכילה וא"כ מכח חזקת כשרות של רוב ישראל נולד לילך אחרי רוב הולכים שנושאים אתם חמץ ולא אחרי רוב הולכי דרכים אם המה עכו"ם רק אחרי רוב מרוב הולכי דרכים אשר נושאים חמץ ואפי' אם הולכים רוב ישראל בדרך אזלי' בתר רוב אשר אתם חמץ ודוק

ואין להשיב דאין לחקור על חזקת כשרות רק אם אנו דנין על אדם וגוף ידוע אבל אם אין אנו דנין על אדם ידוע לא שייך לומר מכח חזקת כשרות אנו אומרים שחמץ מיד עכו"ם נפל כמו שחדשו תוס' שבועות דף מ"ו בד"ה ספרא דאגדתא דלא שייך לומר אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן כיון דאין דנין על גוף ידוע אמרי' בודאי איכא גנבי ישראל יע"ש

ואחר עיון זה טעות דחזקת כשרות בא מכח רוב עיין פנ"י בסוגי' שמא יחפה עב"ח דרוב זרע בני ישראל המה שומרי תורה וא"כ בבטח אם עוברים שמונים בנ"י בדרך בפסח לא יהי' יוד אשר נושאים אתם חמץ בפסח וא"כ בודאי נאבד מעשרים עכו"ם אשר נושאים חמץ וא"כ אין הולכים אחרי רוב עוברי דרכים רק אזלינן בתר הרוב מעוברי דרך אשר אתם חמץ ודוק

ולפ"ז קשה מנ"ל דלמד לילך אחרי רוב דרכים הי' לומר דאזלי' בתר רוב עוברי דרכים דלמא אזלי' בתר נושאים חמץ וצע"ג

אמנם אם איירי שהי' שהות שישראל יקח בצק מנכרי ויאפה וא"כ הי' לנו לומר במחצה עוברי ישראל וק"ו ברוב עוברי דרכים ישראל שנפל מישראל אשר נשאו אתם חמץ שנאפו אחר יו"ט וא"כ במחצה על מחצה יהי' מותר אפי' באכילה דמכח פת עכו"ם הוה ספק דרבנן וגם מכח חמץ שעבר עליו הפסח הוה רק מדרבנן ונילך להקל מהכ"ת לחוש שהי' ממיעוט חמצן של עוברי עבירה ולאסור הן באכילה הן בהנאה ונהפוך הוא נילך שהוא ממחצה ישראל שאפו אחר הפסח ומותר אפי' באכילה וע"כ דאיירי ברוב עוברי דרכים גוים ואז אזלי' בתר רובא אפי' באיסור דרבנן באיסור פת עכו"ם ודוק

ואין לומר דאפי' במחצה עכו"ם ומחצה ישראל נאסר דסמוך מיעוט עובר עבירה מישראל לחצי עכו"ם והוה רוב שאסור באכילה עכ"פ זה אינו כיון דאיסור פת עכו"ם רק שורשו דרבנן ומקילין ולא מצרפין מיעוט של עוברי עבירה וגם דלמא החליפו מיד ודוק

ובזה יובן עמקות דברי מהרש"א שהקשה אימא קושטא דבסמוך לפסח הי' ואין לתלות דאחר הפסח נעשה ולאו משום אם היינו תולין בישראל הי' מותר מוכח דרוב עוברי דרכים עכו"ם אלא אלו היינו תולין בישראל הי' גם אסור בהנאה כדין חמץ ישראל שעבר עליו הפסח ותי' וז"ל וי"ל דאילו אין לנו לתלות שאחר הפסח נעשה בלא רוב עוברי דרכים גוים נמי נא הוה תלינן בישראל שעבר על לאו דלא יראה אלא דשל גוי אבל השתא דאיכא למימר אחר הפסח נעשה תולין שפיר בישראל שעשאום בהיתר והי' מותר אי לאו משום רוב עוברי דרכים עכו"ם והוה פת עכו"ם עכ"ל לא כתב מהרש"א בלאו רוב עכו"ם אלא מחצה על מחצה אבל בתירוץ השני כתב מהרש"א וז"ל בלאו רוב עוברי דרך אלא במחצה ומחצה ישראל עכ"ל רק מהרש"א מרמז דלא צריך רוב עכו"ם ולא אפי' מחצה עכו"ם דאזלי' בתר עוברי דרכים אשר להם חמץ ורוב בני ישראל אין להם חמץ ולא שייך כלל לרוב עוברי דרכים אבל אם יש לתלות שנעשה אחר הפסח בהיתר אז צריך רוב עוברי דרכים עכו"ם ודוק

אך הי' קשה נו א"כ במחצה עכו"ם נימא סמוך מיעוט עוברי עבירה למחצה עכו"ם ויהי' עכ"פ אסור באכילה לכן חידש עוד תי' במחצה על מחצה הוה ספק חמץ שעבר עליו הפסח דרבנן ואזלי' להקל רק תינח להנאה אבל לאכילה נימא מיעוט חמץ של עוברי עבירה וכתב מהרש"א וז"ל אבל לענין פת של גוים ניחא דאי הוה תלינן במחצה ישראל ומחצה גוים אדרבה הוה שרי דספיקא דרבנן לקולא דפת של גוים אינו רק איסור דרבנן עכ"ל קשה להבין תיבת אדרבא וגם מה שדייק אינו רק איסור דרבנן וצע"ג

ולפמ"ש ניחא דקשה לו דעכ"פ נימא סמוך מיעוט של עוברי עבירה למחצה גוים ויהי' אסור באכילה לכן תי' אדרבא אם יש מחצה ישראל תלינן שנעשה מעכו"ם הגם אם לא הוה ספק השקול ויהי' אסור דממחצה ישראל נפל רוב המחצית שאין להם חמץ בפסח א"כ הוה רוב שהוא פת עכו"ם ויהי' אסור וזה אמר דהוא רק איסור דרבנן שורש דרבנן ותלוי' להקל קצרתי ודוק.