מחנה חיים אבן העזר חלק ג שפו

וישראל שותפות בעיסה אם יש בחלק ישראל שיעור חלה מחויב בחלה)

אמנם לפ"ז יש לחקור אם יש בכה"ג קנס דרבנן על שעבר ישראל עב"י בעבור חלקו דהנה אם הי' חולק הישראל עם השותף גוי החמץ אחר הפסח הי' החלק ישראל מותר דאמרי' אין ברירה ותלינן בא לידו חלק הגוי דכל איסור חמץ אחר הפסח הוא איסור דרבנן ואמרי' גם בדרבנן אין ברירה שהגיע לישראל חלק הגוי כן פסק בשו"ת שאגת אריה סוף סי' צ' יעו"ש וא"כ איזה תכלית יהי' רבנן אוסרים את החמץ של חלק ישראל משום קנס על שעבר על בל יראה ואסרו חמצו אפי' על כל ישראל כדי שיגיע להעובר עבירה קנס עיין ר"ן פסחים דף ל' ראי' מחולין דף ד' חמצן של עוברי עבירה מותר מפני שהם מחליפין הא בלא"ה אסור גם על אחרים יעו"ש זה ניחא אם מגיע להעובר עבירה קנס אבל אם הי' לו שותף גוי א"כ אם יחלק עם הגוי לאחר הפסח יהי' חלקו של ישראל מותר דתלינן שהגיע לו חלקו של גוי א"כ לא יגיע לישראל העובר עבירה קנס א"כ לאיזה תכלית יהי' אפי' חלקו אסור אחר הפסח הא לא יגיע בזה קנס כלל והניחו חכמים מיד על דין תורה הגם שעבר עב"י מותר אפי' חלק הישראל וחלק הגוי בודאי מותר דאמרי' בדרבנן יש ברירה ותלינן שהגיע לגוי חלקו כמבואר בשג"א סי' פ"ט וא"כ אין מקום לקנוס ישראל המשותף עם הגוי (חוץ אם לקח הישראל אחר הפסח כל החמץ שעכ"פ יש לו בכלל החמץ חלק איסור דקנסו דרבנן) ובכה"ג דנמכר לאחרים רבים הנך יערבען אמרי' ממנ"פ אי הוה החמץ כמאן דפליגי ועבר על בל יראה א"כ לאחר הפסח תלינן דחלק הגוי לו ומותר החמץ לכל העולם דהלא לא יגיע לישראל העובר הפסד אם יקנסו רבנן לו ואם לא אמרי' דחמץ כמאן דפליג א"כ לא עבר עב"י לך ולא של שותפות ומשום עשה דתשביתו שעבר לא קנסו כדברי פנ"י בשו"ת ודו"ק

רק יש לפקפק הא אלו נגנב או נאבד מהחמץ בפסח הי' חצי הפסד לישראל וא"כ הגם שנשאר החמץ שייך לומר שלישראל הגיע חלק הגוי עכ"פ הי' כקבלת אחריות על חלק של גוי וג"כ אסור כל החמץ ושוב מצאתי במקור חיים סי' תמ"ח ס"ק א' שהשיג כן על השג"א יעו"ש

אחרי העיון בלבבי לא כן ידמה דכבר הארכתי בחדושי דאין אחריות רק אם יצרך לשלם בעד החמץ של אחרים דרבתה התורה בלא ימצא אבל אם יתחייב יען שלוה מעות ונאבד המשכן באונס א"כ אין התשלומין בעד החמץ רק בעד מעות שלוה וכן בנידן דשג"א אם הי' נגנב חצי חמץ הי' נגנב חצי מעכו"ם וחצי מישראל והנשאר הוא הי' חצי של עכו"ם וחצי של ישראל דאם הי' נגנב או נאבד חצי החמץ ולא הי' בא לחלוקה הי' הגניבה של שניהם ולא שהי' לישראל אחריות על חמץ של גוי ודוק (ועיין רמב"ם פ"ד דפיאה הל' ט"ז ובכ"מ שם]

סוף דבר הכל נשמע הגם שהמג"א בסי' תמ"ז ס"ק י"א כתב בשם מהר"ם לובלין עיסה שנתחמץ בשמרי שכר שעבר עליו הפסח אסורה דהוה כאלו הוא בעיניה יעו"ש כתב במקור חיים שם דמהני הולכת הנאה לים יעו"ש ועיין בחק יעקב סי' תמ"ב וק"ו בנידן דידן שיש ספק מה שלקח על שבת הוא יערבען החדש שנעשה אחר הפסח וגם יש שותפות גוי שיש לחקור אם נאסור החמץ כלל בכה"ג דלמה יקנסו לגוי אם נאמר חמץ כמאן דפליג דמי ואם לא הוה כמאן דפליג א"כ מנ"ל דעובר על ב"י בשותפות וכי תימא משום עשה דשביתו מנ"ל דקנסו משום עבירת מצוה בשב ואל תעשה והגם בכל היתר לבד יש לפקפק עיין במקור חיים סי' תמ"ח לכל הפחות יש לסמוך בהשלכת הנאה והגם שיש שבת שלא יוכל לעשות פדיון במעות יוכל להשאר כדי הנאת פדיון מן הלחם כנלענ"ד בעזה"י והי' לי להאריך בביצה פ"ב עיסה חצי של נכרי ובמהרי"ט אלגאזי הל' חלה ובירושלמי בפאה הובא ברמב"ם להלכה בהל' מתנות עניים פ"ג הל' ט"ז בשותפין שחלקו מי מחויב בפאה ובחקירת פרי תואר סי' צ"ט ביו"ד אי מדאורייתא הוה ביטול אפי' חד בחד דרק ברוב איסור אסור ועיין בשו"ת פנ"י ח"ב א"ח סי' י"ב הבדל בין מעמיד גבינה שמהווה כל דבר ובין מעמיד שפועל רק שתוסס במראה יעו"ש היטב ואין פנאי לבאר

שוב מצאתי בפרמ"ג באשל אברהם סי' תמ"ח ס"ק ב' וז"ל ועיין בשו"ת פנ"י סי' י"ב ויו"ד בחלק א"ח אחד שלא מכר חמץ ונזכר בשבע צוה שישליך במקום הפקר ברה"ר בפני עכו"ם אוהבו ויקחו לבתיהם ומסתמא יחזירו לו אחר פסח ומשמע אע"ג דעבר על עשה כל דלא עבר בלאו לא קנסוהו וצ"ע דמשמע מכמה פוסקים אף דעבר בעשה קנסוהו עכ"ל ופלא שלא ציין איזה מקומן של הפוסקים דמשמע כן הלשון בגמ' מורה כפנ"י הואיל ועבר על בל יראה קנסוהו יעו"ש

וראה זה מצאתי לאדמ"ו הגאון חת"ס ז"ל בא"ח סי' קי"ב בד"ה ומ"מ ברור כשמש אצלי שחידש אם החזיק הגוי החמץ אצלו ולא אכלו עובר הישראל בכל רגע ורגע על ב"י ובל ימצא דחמץ אינו ברשותו של אדם ועשאו הכתוב כאלו ברשותו של אדם ולא יפטור מזה בשום אופן בעולם והביא ראי' כמו בור ברה"ר שהפקיר הכורה בורו ואלו בא גוי והחזיק בהבור מההפקר לא נפטר הכורה מנזיקין כל ימות עולם אעפ"י שאין ביד ישראל לכסותו שהגוי אלם שלא נותן רשות לכסותו בכל זאת חייב הישראל על שהזמין הבור שיכשלו בו בני אדם יעו"ש

ולי תלמידו הקטן לא הבין דבריו הקדושים ממנ"פ אי בא מלך וכבש את הארץ אשר קונה כל הארץ בודאי ישראל פטור דהמלך קנה בכיבוש מלחמה והבור אשר בו קנה המלך ופטור הישראל אבל אם גוי אלם לקח הבור א"כ קרקע אינה נגזלת ועדיין הקרקע והבור של ישראל הוא והגם הגוי הוא ארי אשר מונע לישראל לכסות בורו בודאי הישראל חייב דתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב בכל נזקין עיין בב"ק פ"א אבל בחמץ שיוכל הגוי לזכות בהחמץ דעליו לא אסרה התורה חמץ לאיסור הנאה מהכ"ת יעבור ישראל על החמץ שיש לו בעלים גוי על ב"י וב"י ועיין בב"ק דף נ' ע"ב חבטה בקרקע עולם ועיין בתוס' בב"ק דף כ"ח ע"ב בד"ה הני מילי וכן מצאתי ראי' מנב"י מהד"ת א"ח סי' ס"ג ויש לי להאריך אבל חלילה להיות כתלמיד החולק על רבו בדין סימן סד

בע"ה סוגי' עירובין דף ס"ד ופסחים דף ל"א ובש"ע א"ח סי' תמ"ט

הב"ח יצא לחדש דבר בספק חמץ שעבר עליו הפסח שלא נודע של מי הוא באכילה אסור ומותר בהנאה ולמד כן מדקדוק הלשון פסחים דף ל"א מלאי וחנות בשל ישראל אסור בהנאה וק"ו באכילה ובשל גוי חמץ הנמצא מותר באכילה וק"ו בהנאה יע"ש בב"ח סי' תמ"ט והמג"א מביא ראי' מרש"י ותוס' עירובין דף ס"ד עיין בס"ק ב' יע"ש