מחנה חיים אבן העזר חלק ג שפד

הדת כגון שרפואה בדוקה לאכול בשר והגוי מתכוון להעביר ורוצה שיאכל דווקא נבילות ואם לאו לא יניחנו לאכול בשר ימות ואל יאכל נבילות ומכ"ש הכא שהעבירה אינו ענין לרפואה כי רפואתה בסמים וסממנים ולא באכילה זו ומכש"כ שיש לחוש בפיתוי להעברת דת והמרת דת ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ומוטב שתמות זכאי ולא תמות חייב עכ"ל עין בעין נראה הבדל גדול בזה דבשלומא אם אין זה חק אצלם שכל הבא לבית חולה שלהם שצריך לאכול ממאכלם ולא יבוא אדם שם אז הוה כהעברת הדת אבל כאן שיש חק שכל חולה צריך לאכול ממאכלם אשר יתקינו מפי הרופאים לפני החולים ולא יבואו קרובים לבקר אז גם אדמ"ו נ"ל מודה דאין זה נקרא העברת הדת רק בנידן אדמ"ו ז"ל בודאי הי' באופן שבשר טריפה הי' רשות להביא שם רק בשר כשר לא וגם אחרים רשאים לבוא לבקר רק ישראל לא וא"כ הוה העברת הדת ודוק

אך מה שכתב אדמ"ו ז"ל שם בד"ה ועוד שיש לחוש על דברי חז"ל חביבה עליהם בהמתן של ישראל מנשותיהן וגם יש לחוש דלמא אחר שתתרפא תאנס או תתפתה להן יעו"ש ופלא הגם שהש"ך ביו"ד סי' קנ"ז ס"ק י"ד כתב שדעת ר"ת הוא שאפי' אשת איש הנבעלת מן עכו"ם לא הוה גילוי עריות מ"מ אין כן דעת הפוסקים כבר השיג עליו בגליון בשעה"מ מרמב"ן במלחמות ור"ן סנהדרין ופנ"י בכתובות דף ג' שהשיג על הב"י יעו"ש וא"כ מהכ"ת לחוש שלא ליתן אותה לרפאותה משום חשש רחוק דלמא תיאנס או תתפתה על שתתפתה בבריאותה יש לה חזקת כשרות ועל האנוס יש דעת גדולי ראשונים שאין זה בכלל גילוי עריות דתהרג ולא תעבור וספק נפשות להקל ודוק ואולי שם בנידון אדמ"ו שהיא בר דעת רק היא חולנית חשש אדמ"ו ז"ל אבל בנשתגעה ר"ל שהיא כעת אינה בר דעת שגם אם תתפתה כעת וק"ו תאנס היא כקטנה לא הי' אדמ"ו חושש על זה רק שם הי' אדמ"ו אוסר דהוה העברת הדת שלא תאכל בשר כשר ודו"ק

סוף דבר כפי שאר חששות סכנות גדולות אשר יש לחוש ח"ו ע"י בתו המשגעת ר"ל אמרתי לו שלא יקרה לו עון אם יסלק הנזק בכל אופן שתשיג ידו וד' יעזור לו שיראה רפואתה חיש מהר הנלענ"ד בעזה"י. סימן סב

בש"ע או"ח סי' שד"מ סעיף א' וז"ל ההולך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת מונה ב' ימים שנותן אל שכחתו ומקדש בקידוש והבדלה ואם יש לו במה להתפרנס אסור לו לעשות מלאכה כלל עכ"ל וכתב במג"א ס"ק א' וז"ל אע"ג דרוב ימים הם ימי חול זה מקרי קבוע עכ"ל ודקדקתי למה לא כתב המג"א דמקרי קבוע ולא אזלינן בתר רוב דכל קבוע הוה כמע"מ

ונלע"ד דלולא דמג"א חידש כאן סברת קבוע הייתי אומר דלא שייך כאן דין קבוע דהא דין קבוע כמחצה על מחצה חידוש הוא כאשר ביאר הר"ן הובא בש"ך יו"ד סי' ק"י ס"ק ד' יען דקבוע חידוש הוא לא אמרי' קבוע למפרע גם לא הי' נודע האיסור בשעה שלקח הבשר יעו"ש וא"כ נראה ג"כ לחדש דלא שייך קבוע רק אם האיסור וההיתר ישבו יחדיו בעולם כגון בזרק אבן לתוך תשעה ישראלים וגוי אחד או בט' חניות בשר נבילה ואחת בשר כשר או ט' מוכרים בשר כשר ואחת מוכרת בשר נבילה או באשה נבעלת ולא ידענו אם מאיש כשר או פסול וכדומה דשניהם המה בעולם יחד אבל באיש ההולך במדבר דשם השבת עם ימי חול אי אפשר להיות בעולם יחדיו בעת וזמן דע"כ רק יום אחד בעולם או יום שבת או יום חול והגברא מסופק אי היום קודש או חול מסתבר לילך אחרי הרוב הלא רוב ימים המה חול ולא קודש ונא שייך לומר קבוע כמחצה על מחצה דהלא זמן האיסור הוא יום שבת והיתר הוא יום חול אינם בעולם יחדיו בכה"ג לא חידש התורה דין קבוע דכל קבוע חידוש הוא ואמרי' דווקא כמו בזורק אבן דכתיב וקם עליו ודוק

ואולי החכים המג"א וכתב וז"ל וזה מקרי קבוע עכ"ל דבאמת לא הוה דין קבוע ממש אבל כיון בבטח יש בתוך הימים ג"כ יום קודש נקרא קבוע שאם יש לו מה לאכול לא יעשה מלאכה כלל ודוק

אמנם בירושלמי פרק כלל גדול כתב וז"ל גדול שנשבה בין העכו"ם רב ושמואל חד אמר מונה ששה ועושה שבת וחרנה אמר עושה שבת ומונה ששה רבי יצחק בר אלעזר בשם רב נחמן בר יעקב מונה ששה ועושה שבת חמשה ועושה שבת ארבעה ועושה שבת ג' ועושה שבת שנים ועושה שבת אחד ועושה שבת אמר ר' מנא אין אשתבאי בתלתא הוא עבד בשובתא רב הוה חייליה לתרין מחזירין הוא עבד שובתא ואין לא לתמוה ויחוש לכל הימים כהדא קידש אשה בעולם רבי יעקב בר אחא איתפלגון ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש ר' ויוחנן אמר חושש לכל הנשים ריש לקיש אמר אינו חושש לכל הנשים תמן יש לו תקנה יכול הוא לישא גיורת יכול הוא לישא משוחררת הכא מאי אית לן תמן אמרין חושש לכל הימים ועושה כדי קיום הנפש עכ"ל ובקרבן עדה שם מקשה בשלומא שם בנזיר שייך לקנוס אותו דעשה שליח לקדש לו אשה סתם אבל כאן מה קנס שייך אם הוא נשבה או תועה במדבר ובפרמ"ג על המג"א סי' שמ"ד הקשה עליו הלא כאן קבוע דאורייתא דלכל עולם נודע יום השבת ואפי' נודע רק לאחד האיסור הוה קבוע כאשר ביאר ביו"ד סי' ק"י בשם פר"ח יעו"ש ולפמ"ש נראה בכה"ג דאין האיסור וההיתר יחדיו בעולם לא שייך קבוע דאורייתא ונשאר כח הרוב מדאורייתא וקנס לא שייך הכא ולכן הקשה על הירושלמי מה דמיון מהכא לסוגי' דנזיר ודלא כפרמ"ג שירושלמי מקשה הלא כאן קבוע דאורייתא ודוק

שוב מצאתי לאדמ"ו זצ"ל בספרו שערי תורה ח"ג כלל ב' פרט ו' בד"ה והנה שמביא דברי ירושלמי והשיג על קרבן עדה הא הוה קבוע דאורייתא כדברי פרמ"ג וכתב שהמג"א כיון לדברי ירושלמי רק נתקשה בסוף בשני קו' א"כ למה מקשה הירושלמי הקו' לר' יוחנן הלא גם לריש לקיש קשה הקו' דשאני בנזיר דסובר ר"ל דלא קנסי' ליה אבל כאן איכא קבוע דאורייתא ועוד למה אמרו בירושלמי דקשה לר"י ור"ל ולא הקשה מברייתא מפורשת בכמה דוכתא כתובות דף ט"ו דבאיסור ניכר הוה קבוע דאורייתא וכאן ג"כ ניכר השבת לכל בני ישראל יעו"ש שהניח בצ"ע

ולי תלמידו הקטן נראה אחרי מחילת תורתו הגדולה דבכל דוכתא בש"ס הביא הברייתות רק קבוע היכן דהאיסור וההיתר ישבו יחדיו בעולם אז יש דין קבוע מדאורייתא בין להקל ובין להחמיר אבל בשבת דלא משכחת יום קודש וימי חול יחדיו בעולם לא חידש הקב"ה דין קבוע וא"כ ליכא קו' מכל הברייתות דכאן מיקרי רק קבוע דידענא שבודאי יש יום אחד קודש וא"כ בכל יום יש להסתפק שמא היום יום