מחנה חיים אבן העזר חלק ג שפג

יום בערב באו דייגים והביאו בגדיו וכתביו ואמרו שמצאו על שפת הנהר ובעוה"ר קרוב שנהרג ע"י שודדים אבל גופו נא נמצא וכבודו נ"ו עשה כדת שלא יתאבלו ולא יאמרו בניו קדיש רק אשתו נשארת מעוברת והיא קרובה ללדת ושאל אם תנד זכר אם מותר נקרוא אותו אחרי אביו או גם זה בכלל מכשול שיאמינו שזה ברור שמת והאריך במתק שפתים אבל זה תוכן השאלה בקיצור

נ"ל ברור כי בזה יש מכשול ח"ו כי במדינתינו אין קוראים לילד הנולד אפי' אחרי שם אבי אביו או אבי אמו בחייהם אשר בימי רמב"ן עשו כן אבל בן אחרי אביו הוא דווקא אחרי מותו ולא בחייו כי הוא בכלל בחוקותיהם נא תלכו א"כ אם יהי' נקרא הבן בשם אביו יחליטו שאביו מת ואוסף נופך אם אביו נהרג א"כ רוע מזל שם זה ולא יקרא בנו בשם הזה עיין בטיב גיטין בשמות אנשים אות ב' ס"ק כ"ה שנתקשה על זה לר' עקיבא ור' גמליאל שהי' מעשרה הרוגי מלכות ואעפי"כ נקראו בשמם וג"כ מגדלי' וישעיהו אמרתי במקו"א אם נהרגו על קידוש השם אשר מברכים ברכה קידוש שם שמים וגם בגוף ההריגה עבדו ד' כי הקב"ה קיים בהם בקרובי אקדש שבחר בהם במחשבה א"כ לא נקרא רוע מזל אבל מיתות שופך דמים הוה רוע מזל ר"ל א"כ בודאי לא יקרא שם הבן אשר יולד על שם אביו אפי' אם יתברר שנרצח משודדים ויקרא לולד בנימין נתן עיין רמב"ן פסוק ואביו קרא נו בנימין בן ימין ולא בן אוני וד' ינחם אותו ואותה הדש"ת

אחר זה נזכרתי בטיב גיטין שמות אנשים אות ש' ס"ק ד' שכתב וז"ל עיין בתשובות הר"ש בן הרשב"ץ ז"ל סי' רצ"א כתב וששאלת איך הוא זקיני הרמב"ן ז"ל וגם רבינו יונה בן ר' אברהם ז"ל דע כי אברהם אביו של רבינו יונה ז"נ ואמו של הרמב"ן הי' אחים ובתו של רבינו יונה היתה נשואה לר' שלמה בנו של הרמב"ן ז"ל וכשנפטר רבינו יונה בטילוטלא היתה בתו מעוברת וכשילדה ילדה בן זכר והי' לו לקראותו משה בשם אביו אמר הרמב"ן ז"ל אעפ"י שצריך לקראותו על שמי אני רוצה שנקרא יונה ע"ש זקינו אבי אמו משום וזרח השמש ובא השמש עד שלא כבתה וכו' וכן הי' דנפק מיני' גברא רבה והי' רב גדול בישראל ע"ש וזה מורה שהי' דרכם לקרות ע"ש אבי אביו אעפ"י שהוא בחיים עכ"ל הרי שרק על שם אבי אביו הי' קוראים אפי' בחייו לכבודו אבל כי נח נפשו אבי הילד קרא לילד על שם אביו כמו במ"ק דף כ"ה בחנן שהעיר גם מעלתו נ"י א"כ בנידן שאלתו בודאי יחליט העולם שאביו מת ואם כן כיון שליכא עדות אסור לקרוא אם יהי' הולד זכר בשם אביו וכיון שהרמב"ן חידש שקריאת השם הוא משום וזרח השמש ובא השמש א"כ כיון שליכא עדות על ובא השמש איך אפשר לקרוא אם תלד זכר וזרח השמש הלא ליכא עדות וגם ממילא לא נכון לקרוא אפי' יבורר הריגת אביו בשמו משום רוע המזל ר"ל שלא יהי' סופו ח"ו כמו שהי' לאביו חלילה וחלילה רק יהי' ימין ד' נאדר בכח ודוק. סימן סא

נשאלתי מאחד אשר בתו נשתגע ר"ל והי' עמה אצל רופאים מומחים ופזר עליה כפי השגת ידו ולא מצאו רפואה למחלתה והוגד לו שבמרחק רב יש מכומרים אשר מתעסקים לרפאות אותן חולים אשר הרופאים מתיאשים אותם ותנאי התנה עם קרובי החולה (א) שלא יותן רשות לקרובים לכנוס בבית חולאים לראות מעמד החולה אפי' אם יוכתב אגרת לשאול על החולה יקרע וישרף שאם יתרפא יכתבו הם שיבוא קרוב ויקח הנתרפאים ואם ימות החולה יכתבו שמת ר"ל (ב) שלא יותן רשות לשלוח שום דבר מאכל או משקה לבתו החולנית שאין רשאי לאכול או לשתות דבר שר נא מתוקן כפי הכנת רפואתם וכפי השעה אשר יתנו להחולה לאכול ולשתות וביקש האב להגיד לו אם רשאי עפ"י דין תורה להוליך בתו לשם

תשובה אבאר בעזה"י שנראה ני שמותר לשלוח בתו ולפום רהיטא חששתי לאסור דעובר האב על לפני עור לא תתן מכשול במה שחדשתי במקו"א הגם שהש"ך ביו"ד סי' קנ"ח ס"ק ה' דבישראל שאוכל נבילות אין ב"ד צריך להפרישו וביאר בדגול מרבבה שם הלא אעפ"י שחטא ישראל רק הש"ך סובר אפי' ישראל גדול העובר אין צריך להפריש שרק אם אוכל בשוגג אבל מזיד דקטן דהוה כשוגג צריך להפרישו יעו"ש אבל מודה הש"ך שישראל גדול שהוא שוטה צריך להפרישו דשוטה נחשב כקטן שמזיד שלו הוא שוגג דאין בו דעת וא"כ יש על האב מצוה להפריש בתו שלא תאכל אסורין ק"ו שעובר על לפני עור אם הוא שולח בתו לבתי הכומרים לאכול שם רק אסורין ודוק

שוב התבוננתי הלא היא נשתגע ר"ל אשר יום יום היא בסכנה גדולה שלא תאבד עצמה לדעת וגם תזיקה לאחרים ר"ל א"כ פקוח נפש הוא ומותר לרפאות אותה אפי' בדברים אסורים ואין לומר יען שמקפידים שצריכה לאכול מבשר שלהם הוא בכלל העברת הדת שצריכה למסור נפש זה שבשתא דהלא אפי' איש או אשה הבא מאנשי אמונתם יקפידו כן שלא לאכול או לשתות מכל הבא מאנשי קרוביהם א"כ נגלה שגם זה בכלל תכסיסי רפואות שלהם שלא יאכל המשתגע אנא מאכלים ומשקים אשר הוכן לפי חכמת רפואה שלהם לפי מזג גופו של המשתגע וא"כ אין בו סרך העברת הדת ח"ו ואין בו רק מה שהיא תאכל איסורים ופקוח נפש דוחה הכל דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם ומותר להובילה לשם ודוק

ואוסף נופך בעזה"י דלו יהי' אם הי' החק שם בבית חלאים שרק בשר כשר ויין כשר לא יוכנס שאז נראה כאלו יש בו תכלית העברת הדת ח"ו אשר יהי' הדין שתמות ואל תעבור עיין ביו"ד סי' קנ"ז בכל זאת כל השורש מן ונקדשתי בתוך בני ישראל ביאר היטב ברמב"ם בספר המצות עשה ט' יעו"ש וא"כ שוטה שאינה בן דעת פטור מכל המצות עשה גם מצות עשה של ונקדשתי אין חיוב עליה וגם מסברא הלא אין חילול השם אם שוטה לא ימסר חיותו לקדש שם שמים וא"כ מהכ"ת נימא שקרובים שלה יהי' עוברים בזה על לפני עור אם שנימא גדול המחטיא הלא השוטה לא יהי' נחשב לחוטא ובפרט דלא מיכוון הקרוב רק לרפאות לזה ולא אפשר ולא קמכוון מותר ועיין בפנ"י פסחים דף כ"ו הביא חקירות הרמב"ם ודוק בדבריו

וראה זה מצאתי לאדמ"ו חת"ם סופר ז"ל ביו"ד סי' ע"ו בד"ה ויש בזה כתב בנידן שאלתו וז"ל יש בזה עוד משום אכילת דברים האסורים ובפרט שהכומרים מקפידים שלא תאכל משלה בשר כשר אלא מפתם תאכל ומכוסם תשתה וכוונתם בזה להעביר על דת וכל להעביר על דת הוה כמו ע"ז עצמה דיהרג ואל יעבור וכשם שאין מתרפאין בעצי אשרה אפי' רפואה בדוקה ה"ה שאין מתרפאין בהעברת