מחנה חיים אבן העזר חלק ג שפא

מתחילת היצירה מפני היותו מורכב אבל גזר מיתה שאם יחטא ימות בחטאו כדרך חייבי מיתה בידי שמים בעבירה כאוכל תרומה ושתוי יין ומחוסר בגדים וזולתם שהכוונה בהם שימותו בחטאם טרם בא יומם ולכך אמר בעונש עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב בטבעך עכ"ל הכלל כי רבו ורבו סיבות חיצוניות אשר יקצרו החיות יעקב אבינו אמר לפרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנים מעט ורעים הי' ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם וחכז"ל אמרו שנתקצרו שנותיו על זה שאמר לפרעה ועיין רמב"ם פ"ד מהל' דעות ה' ט"ו והל' י"ט דוק ותמצא הרבה דברים שמאבדין את הגוף אכילה גסה הוא סם המות רוב בעילות אחד מאלף מת בשאר חלאים והאלף מרוב תשמיש יעו"ש מי יספר רוב סיבות חיצוניות אשר יסובבו להאדם צנים ופחים שמועות רעות ר"ל בנים רעים אשה רעה וכדומה סיבות אלפים אלפים אך כל אלה סיבות מבחוץ אשר על ידם לא הגיעו למלאות שבעים או שמונים שנה

וראה שאפי' אם ראינו שאשה הפילה עוברה לא אמרי' הוברר הדבר שהי' נפל מעיקרא שכ' הנמ"י פ"ד דיבמות בטעמא דר"ל חליצת מעוברת לא הוה חליצה וז"ל ופסוק תלמודא בסמוך דהלכתא כריש לקיש דחליצת מעוברת לאו שמיה חליצה ואע"ג דהפילה לבסוף לא אמר אגלאי מילתא למפרע שהעיבור לאו כלום הוא ואע"פ דבהרבה מקומות קיימ"ל איגלאי מילתא למפרע אמרי' שאני הכי שאם בשעה שחלץ הי' ודאי שלא היתה ראוי' לבא לכלל לידה אין הכי נמי דההוא עיבור כמאן דליתא דמי וחליצה שחלץ לה כשירה אלא שאינו כן דאיהו חיש דלמא באותו שעה ראוי' היתה לילד ולד גמור אלא שאחר כן גרם לה איזה דבר להפיל נמצא דחליצה דמעיקרא לאו כלום הוא עכ"ל הרי אפי' אם ראינו שהאשה הפילה אעפ"כ אמרי' דלמא סיבה חיצונה גרם להפיל ובשעת חליצה הי' ראוי להיות ולד מעלי' יען דרוב נשים ולד מעלי' בבטנם ק"ו בחיות אדם מהכ"ת לומר שלא הי' בכלל לחיות שבעים שנה ומה שנראה שמתים קודם שבעים שנה הוא מרוב סיבות חיצוניות אין ספורות למו שגרמו קצירת שנותיהם

ועתה נדע שאם אנו דנין על אדם אם הוא חי עודנה אוקמי' אותו על חזקת קמייתא שהי' בחיים חיותו ועדיין הוא חי וקיים דהא טבע אדם לחיות שבעים או שמונים שנה מהכ"ת להוציא איש פרטי שאנו דנין עליו מחזקת חיות שלו שניחוש שסיבה חיצונה פעל עליו שימות קודם זמנו שהוקצב על אדם לחיות ואם כי רבים בני שוממה אשר סיבות חיצוניות פעלו עליהם שימותו בלא קצם האיש או האשה אשר דנין עליהם נשארו בחזקתם כמו אם אנו דנין על אדם פרטי אם הוא בחזקת כשרות אוקמי' אותו בחזקת כשרות הגם שידענו שרבו וגם רבו חטאים בנפשותם אמרי' מה איכפת לנו בהמון החוטאים אשר אין אנו דנין עליהם אותו איש פרטי אשר עומד לפנינו נוקמי בחזקת כשרות כן הוא בחזקת חי שלא פעל סיבה חיצונה עליו הגם שסיבות חיצוניות רבים חללים הפילו מ"מ על אדם פרטי שאנו דנין נאמר שלא פעלו עליו סיבות מבחוץ ודוק [ועיין תוס' שבועות דף מ"ו]

אמנם אם שמענו שאדם מת יהי' אפי' בן עשרים או בן ארבעים א"כ ידענו שפגע באיש הזה סיבה חיצונה שיומו בא קודם השנים שהוקצב לאדם ומי יודע למה נקצר קודם זמנו אי עונותיו או עון הדור גרמו שנשלח ביד פשעם שנתפס בעון ופשע לחטאת הקהל או צינים ופחים ביד עיקש קור וחום פעלו עליו וכדומה א"כ כיון שיצא חיותו קודם שנות ודר ודור א"כ איך נאמר שאין זה ל' יום שמת או ג' ימים משנהרג מכח חזקת חיות הכי הי' לו חזקת חיות על ימים ושעות ומי יוכל לדעת עומק הדין לאיזה יום ושעה פגעו בו הגבאים המחזירים לפרוע מן האדם כי רק לצדיקים הקב"ה ממלא שנותיהם מיום ליום ואיך נאמר שמכח חזקת חי שהי' לו מת בתוך ל' יום ונשאר רק ספק אומת מת או נהרג ולכך בא שעת מציאותן ומכריע הספק שמת לפניו אבל אם אנו רוצים לחקור על החי אם הוא עדיין חי וקיים אז חזקה גדולה מאוד דימי שנותינו בהם שבעים או שמונים שנה ויש לי בזה הערות רבות לתרץ כמה סתירות וקו' חמורות חמורות כי בדברי יש טעם וסברה למה יפעל שעת מציאה נגד חזקת חי ובלי שעת מציאה יש בחזקת חי חזקה גדולה ולא כתבתי אלא ברמז מעט כי ברוב חולשי לא אוכל להאריך ועיין בספרי מ"ח ח"ר סי' פ"ב ודוק

היוצא מזה יש חזקות הקבועים לזמן כמו קביעת קדושת שבת וקדושת מועדים ימי יו"ט ימי ר"ה ויו"כ וחיוב ישיבת סוכה ואכילת חמץ בפסח או אכילת חדש או ימי קטנות בזכר ונקיבה או חזקת מעוברת וכן חזקת שמיטה ויובל וכדומה הגם דהווין חזקה הפוסקת אבל חזקה עשוי להשתנות לא הווין וכן חזקת חי הוה חזקה הפוסקת אבל לא חזקה עשוי להשתנות אבל יש חזקת חי מצוי לפסוק ע"י סיבות חיצוניות מבחוץ ואם נראה שנעשה פסיקות החיות אז שעת מציאה מכריע ודוק

ודע דגם לבהמות יש זמן קצוב לכל מין ומין כמה ימי משטרו על הארץ אשר יוכל לחיות על פני האדמה אם לא יבואון סיבות חיצוניות אשר יפעלו כנגד הבריאות ויקצרו ימי חייהם פעם יש שגם הכפירים שואגים לטרף ויש שישבעו יותר מדאי עיין בהגהת הטור בכרס שניקב להוציא ההבל מבטן ויש שיצמאו או ישתן יותר מדי יש שהבלים גרם מהר ובקעה עיין בב"מ ויש קור וחום שיפעילו עליהם או עבודה רבה וגדולה אשר על ידו יזקינו ויחלשו עיין בב"ק ויש עשבים ידועים אשר ממית אותם באכלם או יכחיש בשרם עד שימותו וכדומה אלף סיבות חיצוניות ויש חלאים ידועים אשר שולטים בבהמות בעולם ואם יעשה להם רפואה יחיו עיין באלו טריפות חותכים מכאן וחיה ויש שיפעול עליהם קול רעם או קול ארי' עיין בטריפת ריאה בצמקה והכלל שלמה אמר כמות זה כן מות זה ומותר אדם מן הבהמה אין ועיין בהל' טריפות סי' ל"ב וסי' נ"ב יש שנדרס ובארס ימות בתוך י"ב חודש עיין סי' נ"ז וכדומה א"כ גם בבהמות הוה חזקת חיות חזקה מעלי' אך מצוי לפסוק החיות ע"י סיבות מבחוץ ועיין בט"ז סי' שצ"ז ודוק ודברי אמ"ו ז"ל שמבליע בלשונו חזקת חיות עם רוב בריאים לא יובנו לתלמידו כי המה שני מינים נפרדים ואין כאן מקומו להאריך. סימן נט

עוד ראיתי לאדמ"ו הגאון ז"ל בספרו שערי תורה שם כלל ח"י פרט ו' שנתקשה בקו' גדולה וז"ל יש לחקור דהנה איתא במס' חולין דף ס"ג ע"ב ת"ר לוקחין ביצים מן העכו"ם בכל מקום ואין חוששין לא משום נבילות ולא משום טריפות ומקשה הש"ס דלמא דעוף טמא נינהו וכתבו בתוס' ד"ה דלמא וז"ל וא"ת כיון דעופות טהורים הוי רובא ניזל בתר רובא וכן הקש' הר"ן וכתב דיש שתירצו דאע"ג דמיעוטא