מחנה חיים אבן העזר חלק ג שפ

נלע"ד זה דווקא אם הבעל קינא לה והמתין עד לאחר שנסתרה אבל בכל אלו שהב"ד מקנאים כגון שהלך בעלה למדינת הים או אסור בבית אסורים וכדומה אם בא הבעל אח"כ ואמר לא ניחא בהתראתם אלו הייתי בביתי לא קנאתי לאשתי בוודאי אפי' לאחר סתירה יכול לעקור קנאתם וביותר אם הב"ד לא נהגו בה כבוד לקרוא לה יאמר הבעל הכזונה יחשב אשתי שנאתם גרמו לקנאתם ומה איכפת ליה לזילותא דבי דינא אבל אם קראו לה ודברו על לבה אז בוודאי יסכים על דעת הב"ד כי הלא עשו את שלהם והיא פשעה בעצמה ודוק

וראה זה מצאתי דהנב"י שם בד"ה מכתבכם כתב וז"ל ואלמלא דמסתפינא אמינא שאפי' באופן שחשוב במשנה שהב"ד מקנאים לה היינו מן הסתם אבל אם יצא הבעל מבית אסורים ואמר שלמפרע לא הי' ניחא ליה בקנוי שגם הוא ידע שאשתו עוברת על דת ואפ"ה לא רצה לקנא לה אף דאנן קיי"ל דאחר סתירה אינו יכול למחול אבל אם אמר שהקנוי לא הי' ניחא ליה למפרע אינה אסורה עליו והא דאיתא ברמב"ם פ"א מסוטה וש"ע סי' קע"ח ואוסרין אותה לבעלה לעולם היינו מן הסתם וכן באשת חרש והדבר צריך תלמוד אצלי אם נאמן לומר אח"כ שלמפרע לא היה ניחא ליה עכ"ל א"כ נסתפק הגאון לדינא אפי' אם הי' הב"ד שולחים אחריה אבל אם הי' עוד אומדנא אם הב"ד הי' מבזים אותה ועשו בפומבי ע"י שליח ב"ד ויחשבוה לזונה בודאי יטעון הבעל מי עשה אתכם שלוחים לקנא לאשתי ויבוא לידי זילותא דבי דינא ודו"ק

סוף דבר דנראה לי דמהני שליחות של הב"ד לקנא בנשים כגון אשת חרש או נתפס בבית אסורים או שהלך הבעל למדינת הים רק מתחילה יקראו לה הב"ד בעצמם שלא יבוא לזילותא דבי דינא

ומצאתי לאדמ"ו חת"ס ז"ל בא"ע ח"ב סי' צ"ו ששאל ממנו הגאון ר' בונם איגר ז"ל בנידן חשודה שהתרה בה הב"ד ע"י השמש שלא תעכב לבדה בלי אשה אחרת ועברה והי' חשש שהי' הנחשד אצלה ואדמ"ו חת"ס ז"ל השיב בד"ה וזאת שנית שהו"ל סתירה אחר התראת ב"ד וחקר אדמ"ו ז"ל רק שלא הקינו כדין יעו"ש ולא חקר על כי הי' התראה רק עפ"י שליח ב"ד ולא הוה התראה כי הבית דין לא קראו לה ודברו עמה בעצמם יעו"ש נראה דאדמ"ו לא חש לחידש דין של הנב"י דלא מהני שליח מהבית דין ודו"ק

ומה שפשט להנב"י שם שחוץ מאלו הנזכרים בברייתא לא יוכלו הב"ד לקנא לאשה ובעובדא דשאלה ממט"ד שם הי' הבעל במדינה נראה דשם נגלה אח"כ דגם בעלה הי' מקנא בה ודו"ק

אחרי ימים רבים מצאתי בכנסת הגדולה בהל' סוטה על הטור סי' קע"ח בד"ה אמר המאסף וז"ל לענין הלכה כתב בתשובת כ"י להר"ר אליעזר דילמיגודי דקינוי ע"י ראוי' לחוש לה וה"ה אם קנא לה ע"פ שליח דשלוחו של אדם כמותו וה"ה אם קנא לה על פי שנים שלוחים דהן הן עדיו וכן מצאתי בתשובה כ"י לגדול אחד ועיין בספר באר שבע דף צ"ט ובתשובות נאספות ח"א סי' י"ד עכ"ל נגלה מזה דבעל בעצמו יוכל לקנא ע"י שלוחו ודלא כנב"י שמסופק אי מהני שליחות מכח תופס לבע"ח ותל"י כבר בארתי דבקנא לאשתו לא הוה השליחות לחוב כלל ודו"ק. סימן נח

ראיתי לאדמ"ו זצ"ל בשערי תורה ח"ג כלל ע"ז פרט ו' אות י"ב שכ' וז"ל עוד יש להסתפק אם ע"א נאמן נגד רוב העשויה להשתנות די"ל כיון דעשוי' להשתנות קלשא וכיו"ב דעת הטורי זהב ביו"ד סי' שצ"ז ס"ק ג' בחזקה העשוי' להשתנות כמו חזקת חי היכי דאיכא חזקה דשעת מציאותן לא אזלי' בתר חזקת חי דהוה חזקה קמייתא אף דבכ"מ חז"ק עדיף מחזקה דשעת מציאותן הרי דדבר העשוי להשתנות מקלש קליש וי"ל ה"ה נגד הרוב העשוי' להשתנות נאמן ע"א אפי' להסוברים דא"נ נגד רוב מעלי' ומצאתי ראיתי שנחלקו בזה גדולי הדור בשו"ת גאוני בתראי סי' ס"ז ה"ה רבינו בעל ט"ז עם רבינו הגאון המפורסמים מו"ה יהושע העשל זצ"ל דעת הגאון מו"ה העשל זצ"ל דע"א נאמן נגד חזקת חי ובע"כ כוונתו דהא דאין ע"א נאמן באסורין נגד חזקה היינו בחזקה אלימא אבל נגד חזקה העשוי להשתנות דקלישא נאמן ע"א לסתור ודעת הטו"ז דאין ע"א נאמן נגד חזקת חי וצריך לומר אף שטו"ז כתב ביו"ד סי' שצ"ז הנ"ל דחזקת חי הוא חזקה קלישא ול"מ נגד חזקה דשעת מציאותן בע"כ סובר דוקא נגד שעת מציאותן כיון דראינו שנשתנה שפיר יש לחוש אולי השינוי הי' מקודם וכבר הי' מת משא"כ הכא בעד שיש להסתפק דלמא לא נעשה שינוי כלל ושקר העיד העד ועדיין בחיותו כמו רובא דעלמא דבכה"ג סובר הטו"ז דאין העד נאמן נגד חזקת חי כמו שא"נ בשאר חזקת וכ"ז פשוט ולא כתבתי רק לפי שראיתי בס' חדש שכ' גדול אחד שטו"ז סותר את עצמו ולענ"ד נראה כמ"ש והנה חזקת חי הוא ג"כ חזקה דאתי' מכח רובא דרובא דעלמא בחזקת בריאים קיימי ואפ"ה סובר הגאון מ' העשל זצ"ל דנאמן ע"א וטו"ז סובר דא"נ וא"כ דין זה במחלוקת שנוי' עכ"ל

ולי תלמידו הקטן יש לי הרהורי מחשבות בשורש הבנת חזקה העשוי' להשתנות ואבאר בקצירת אומר וירויח לי בעזה"י

לדעתי אם שנות חיי אדם קצובים לו מיום בריאתו בבטן אמו והוא חי אותם שנים א"כ הגיע לחיות כל זמן שנקצב לו מן הקב"ה ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה א"כ לא מקרא שנשתנה חזקת חיותו כי הלא חי כל קצבת החיות והגם שהוה חזקה פוסקת לשנים ידועים בכל זאת הזמן הזה הוה חזקה אלימתא דלא הוה חזקה עשוי להשתנות רק חזקה להיות פוסקות כאשר הגיע לקץ הזמן אשר קצוב בתוך הגוף מכח חיות כאשר כלה השמן יכבה הפתילה

ואוסף עוד אפי' אם עין בעין נראה שרבים ימותו לבן עשרים ושלושים ולארבעים ולחמישים ולשישים וכדומה במשך זמנים הללו בכל זאת נאמר כל מי שחי ל' יום ויצא מכלל נפל הוא הי' יכול לחיות שנות דור ודור שבעים שנה או שמונים שנה רב מסיבות חצוניות נפסק חיות מרוב פחדות ודאגות אשר יפעלו על בריאות וחיות הגוף אדם או רבים ימותו מרוב בעילות שזקנה קפצה עליהם או מרוב עניות לחץ ודחק רעב ללחם וצמא למים וכן נהפוך הוא שאכל שבע ודשן שעונג נתהפך לנגע כן יש אנשים שחטאו בנפשותם שעברו על עבירות חמורות אשר דין ארבע מיתות ב"ד לא בטלו מהם דכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם אשר נתקיים בהם שנות רשעים תקצרנה ונשלחו ביד פשעם כמ"ש הרמב"ן בתורה פ' בראשית פי"ב לא תאכל ממנו וז"ל ועל דעת אנשי הטבע הי' האדם מעותד למיתה