מחנה חיים אבן העזר חלק ג שעט

סימן נז

באבן העזר סי' קע"ח סעיף י"ג וז"ל מי שנתחרש בעלה או נשתטה או הי' במדינה אחרת או שהי' חבוש בבית אסורים ושמעו ב"ד מרננים אחריה קוראים ואומרים לה אל תסתרי עם איש פלוני ואם באו עדים אחר שנסתרה עמו ושהתה כדי טומאה אוסרים אותה על בעלה וקורעים כתובתה וכשיבא בעלה או יבריא או יצא מבית אסורים יתן לה גט עכ"ל וברמב"ם פ"א מהל' סוטה הל' י"א כתב וז"ל קוראים אותה ואמרי' לה עכ"ל ובש"ע נשמט תיבת אותה רק קוראים ואומרים לה עכ"ל

ויפלא למה קוראים אותה ואומרים לה הלא הב"ד יכולים לשלוח שלוחים להתרות בה שאל תסתרי עם איש פלוני למה צריכים לקרוא לה ולהתרות בעצמם את האשה ומצאתי שהנב"י מהד"ת א"ע סי' קנ"ט בד"ה ועוד עמד בזה ומחדש דבר שיש ספק אפי' אם הבעל בעצמו יכול לעשות שליח לקנא לה דהרא"ש כתב דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה דלא מצי משוה שליח לחוב לאחרים ובזה חידש הוא דבעל לא יכול לעשות שליח לגרש בעל כרחה וא"כ הא דב"ד יכולים לקנא לה הגם שהם רק שליח הבעל כמבואר ברש"י סוטה דף כ"ה בד"ה עבדינן שאני הב"ד דילפי' בדף כ"ז מה ת"ל איש איש לרבות אשת חרש אבל שליח הבעל עצמו או שלוחי הב"ד לא מהני לקנא לה דחוב הוא לה עכ"ד

ולדעתי יפלא דברי הנב"י כאשר אבאר ב"ה דבשלומא אם עושה שליח לתפוס נכסי הלוה במקום שיש עוד בעלי חובות א"כ יש בגוף תכלית השליחות של השליח אשר אם הוא זוכה בנכסים פועל הפסד לשאר בע"ח וכן בגוף תכלית השליחות לגרש אשתו של המשלח יש בו חוב בזה להאשה אשר הגט הוא חוב לה לכן הגם שהבע"ח יכול לתפוס בעצמו ולהפסיד לאחרים עכ"פ לא יכול לעשות שליח כן וה"ה לא יכול להיות שליח לגרש האשה בע"כ דתורה לא חדשה שליחות לזכות לזה ולחוב לזה דכל שליחות חידוש הוא דילפי' בקידושין מפסח ותרומה וגט ודי אם אין בשליחות חוב לאחרים דמאי חזית לזכות לזה ולחוב לזה לכן לא מהני שליחות אם יש בגוף פעולות כח שליחות חוב לאחרים ודוק

אמנם כאן אם הבעל או הב"ד שולחים שלוחים להתרות בה בהאשה שלא תסתיר עם איש פלוני ואם תעשה כדבר הבעל או הב"ד שלא תסתר עם איש פלוני א"כ לא נאסרה על בעלה ולא תפסיד כתובתה ובודאי אין זה נחשב לחוב מה שלא תוכל לסתור עם איש זר ולשהות כדי טומאה הא זה הוא דת יהודית שלא תסתיר אשת ישראל עם איש א"כ אין בגוף השליחות שום חוב לה נהפוך הוא השליחות הוא שלא תסתר עם פלוני הנחשדת עמה כפי קול והרינון שלא תבוא לידי זנות א"כ אין בגוף השליחות מידי דחוב כמו בשליחות לתפוס נכסים או לגרשה בע"כ שגם אנו מודים דגוף השליחות הוה לפעול חוב לבעלי חובות אחרים או להאשה וכאן בשליחות לקנא לה אם תסתר עצמה אח"כ עם הנחשד ותשהה כדי טומאה תגרום היא בעצמה ע"י מעשיה אשר תעשה חוב לה שתאסר על בעלה ותפסיד כתובתה ודו"ק

והוסף הנב"י שם שאפי' אם הבעל יכול להתרות בה ע"י שליח בכל זאת הב"ד לא יוכלו להתרות ע"י השליח דהב"ד המה רק שלוחי הבעל ומילי לא מימסרי לשליח שאין שליח עושה שליח כמבואר בא"ע סימן לו ס"ה ובסי' ל"ה בב"ש ס"ק ט"ו ולכן צריכים הב"ד לאמור לה עכ"ד

ובלבבי לא כן אדמה לחשוב זה למילי דהלא אם הבעל במדינת הים או חבוש בבית האסורים או נשתטה הב"ד מתרים הגם שאין אומר ודברים בלי נשמע קולם אעפ"כ הב"ד נעשה שלוחי הבעל מכח אנן סהדי מכח חזקת כשרות הבעל שמינח נייחא להם שהב"ד יקנאו לנשותיהן שהקנאת הב"ד זכות הוא להם בכפלים שתשאר טהורה ותהי' האשה מותרת לבעלה כאשר תהי' בביתם בבריאות ואם תסתיר תהי' מפסדת כתובתה אשר מגיע לה כמבואר בגמ' כיון דעוברת על דת יהודית מינח ניחא ליה א"כ לא נעשה הב"ד שלוחים ע"י מילי בשלומא מי שנעשה שליח ע"י אומר ודברים אז מילי לא מימסר לשליח אבל מי שנעשה שליח בלי מילי רק כח ב"ד יפה שעושין זכות לבעל אשר עליהם מוטל לגדור כרם ישראל ובעל ניחא לו בזה א"כ יוכלו לעשות שליח בכח ב"ד

וגם זה בשלומא בקדושין וגיטין ובהקדשות או הפרה אשר השליחות יפעל דבר בכח המשלח לחדש אישות או לחדש הקדש או להפר נדר אז אמרי' דמילי לא ממסרן שיהי' הכל בכח הראשון לפעול דבר אם לא שמע אזנו הכח מפי המשלח אבל כאן לקנא באשתו שתזהר בנפשה שלא לסתור עם פלוני אלמוני ותהי' נשארת בחזקת כשרות חזקות צדקות וחזקות טהורה לבעלה א"כ אין בשליחות לחדש דבר כלל אז בודאי מילי ממסרים לשליח שתשמע קול בעלה המזהיר שלא תעשה דבר בעתיד אשר אם תסתיר עם פלוני תהי' נאסרת עליו ודוק

ולדעתי שהרמב"ם והש"ע למדו מלשון הגמ' בסוטה דף כ"ה שחקרו אם בעל מחל על הקנוי אם מהני מחילתו ופי' רש"י אפי' לאחר סתירה וסיים וז"ל מי עקר הקנוי ושרי' ליה עכ"ל ורצה לפשוט מן כל הני דב"ד מקנין להם נחרש או נשתטה בעלה ואי אמרת בעל שמחל מהני מחילתו עבדי' מידי דאתי בעל ומחל לי' ומשני סתמא דמילתא אדם מסכים על דעת ב"ד וכתב רש"י וז"ל דסמכי' אסתם דעתיה דאינשי ומקנינן לה ואי אתי ומחל מחול עכ"ל וקשה לי למה הזכיר הגמ' דאדם מסכים על דעת ב"ד ולא משני סתמא דמילתא מינח ניחא לה כדמשני הגמ' מתחילה על הקו' שהקשה עוברת על דת אי רצה לקיימה שהקשה הגמ' ג"כ עבדינן ב"ד מילתא מידי דלמא לא ניחא ליה ותרצו מסתמא מינח ניחא ליה וצע"ג

אמנם מתחילה הי' קו' הגמ' איך הב"ד נעשים שלוחים לחוב לו לבעל ומשני סתמא מינח נייח ליה ולא הוה חוב אבל בקו' איך עבדו הב"ד דבר שיוכל לבוא לזילותי' דבי דינא ע"ז מתרץ סתמא דמילתא אדם מסכים על דת ב"ד ולא ימחול הקנוי וזה דווקא אם הב"ד טרחו בעצמם לקרוא לה ולדבר על לבה דברי נעימות שלא תט מן דרך הצניעות אז סתמא האיש מסכים על דעת ב"ד אבל אם הב"ד לא קראו לה להמשיך אותה בדברים שתחוס על כבוד עצמה וכבוד בעלה רק על הרינון חשביה לזונה ושלחו לה התראה ע"י השליח ב"ד א"כ גם הבעל לא יסכים לדעת ב"ד וימחול על קנאתם אשר שלחו לאשתו וא"כ צריכים לקרוא לה ולדבר עמה שלא יבוא לזילותיה דבי דינא כנלענ"ד לאמת בעזה"י

ואין להשיב ממנ"פ אם לא תסתיר אחר התראה ע"י השליח היא מותרת לבעלה ואם תסתיר אח"כ א"כ בסתירה אחר הקנוי לא מהני מחילה עוד כמבואר בגמ' שם מדהדרי רבנן לר' יוסי תאמר בסוטה שאין לה היתר ועיין בש"ע א"ע סי' קע"ז סעיף ז' יעו"ש.