מחנה חיים אבן העזר חלק ג שעז

לובלין ז"ל ואיזה שנים אח"כ זכיתי שבא לידי השו"ת מהגאון ר' חיים כהן ז"ל שנדפס ומצאתי שחולק על פסק מהר"ם הנ"ל בא"ע סי' ח' שהביא בקיצור דברי מהר"ם אשר הוכיח דמותרת מסוטה דר"פ ארוסה דממעטי' מדכתיב ושכב איש אותה למעט בהמה ונא אמרי' למעט שד דשאני בבהמה דס"ד דיש זנות בבהמה דהא יש בה דין סקילה אבל בבעילת שד לא אשכחן איסור בקרא מהכ"ת לומר דיש שם זנות בבעילתו אפי' רבא דסובר דיש שם זנות בבהמה מתיר בשד והשיג עליו הגאון מהר"ח וכתב וז"ל ואני בעניי נ"ל דאפשר דשד גרע מבהמה דאיתא בסנהדרין דף נ"ח ע"א והי' לבשר אחד מי שנעשים בשר אחד יצא בהמה וחיה שאין נעשים בשר א' ופירש"י וז"ל יצאו חי' ובהמה שאין יולדים מן האדם עכ"ל ובר"פ המוכר את הספינה גבי הורמין בר לילית דא' התם שמעו בי מלכא פי' רשב"ם וז"ל וא"ד מלכא קיסר שהי' ירא שלא יטול המלכות ממנו שהי' אותו שד מאדם הבא על השידה עכ"ל ולפ"ז אע"ג דבהמה אימעוט היינו משום דאינה יולדת מאדם אבל שידה דיולדת מאדם שפיר נאסרה משום זונה דבהמה הוה כמוכת עץ כדאמר התם משא"כ שד מוליד באדם נ"ה כמוכת עץ ושייך בי' שפיר איסור זונה לכהונה עכ"ל

ונלע"ד ליישב דעת מהר"ם לובלין דהי' פלא בעיני על דברי רשב"ם שכתב שהי' אותו שד מאדם שבא על השידה מנ"ל לרשב"ם זה דלמא הי' אותו שד משד שבא על אשה שהיא מבני אדם וצע"ג

ואמרתי ששפתיו ברור מללו כאשר אבאר בעזה"י ואעתיק דברי מדרש רבה בבראשית סוף פרשה ז' ע"פ ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חיה וז"ל אמר ר"ח בר הושעיא בנפשות אומר ד' משנבראו הוא אומר חית הארץ למינה ואת הבהמה ואת כל רמש האדמה אתמהא ר' אומר אלו השדים שברא הקב"ה את נשמתן ובא ליבראות את גופן וקדש השבת ולא בראן עכ"ל וכתב שם רש"י וז"ל בנפשות הוא אומר ארבעה דכתיב תוציא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה ובגופין הוא אומר שלשה דכתוב ויעש אלהי' את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה למינהו ואלו חיתו ארץ לא נאמר אלא אילו חיתי השדים איך מה דאת אמר וקטב מרירי שברא הקב"ה בערב שבת את נשמתן עכ"ל עוד שם בד"ה תוצא הארץ וז"ל בא לבראן גופן וכו' והניחן רוח בלא גוף ופרים כבני אדם ואין נראים לעינים לכן לא נאמר אלא ג' עכ"ל היוצא מדברי מדרש שם כי האדם קראה התורה נפש חיה כמבואר שם וז"ל אר"א נפש חיה זה רוחו של אדם הראשון עכ"ל וכתב רש"י שם וז"ל דכתיב ביה ויהי' אדם נפש חיה עכ"ל ואח"כ כתיב בהמה ורמש ואח"כ כתוב חיתו ארץ אלו השדים שהם בלא גוף כמובן ודוק

עוד ברבה פ' נח פ' ל"א פ' ומכל החי מכל בשר שנים מכל וז"ל אמר ר' הושעיא אפילו רוחות נכנסים עם נח אל התיבה שנאמר מכל החי מאותן שנבראו להם נפשות ולא נבראו להן גופן עכ"ל המורם ממדרש הנ"ל מכל החי אלו השדים שנבראו בלא גוף אינם בכלל מכל בשר שאלו לא נאמר אלא מכל בשר שנים מכל יבואו וגו' לא הי' שדי' בכלל דשדי' לא נקראו בשר דהא אין להם גוף רק מדכתיב מקודם מכל החי שם נגלה דגם אלו שנבראו נפשות בלא גוף ג"כ הביא נח אל התיבה ודוק

ואקדים עוד דברי רמב"ן בתורה פ' אחרי ע"פ לשעירים שכתב וז"ל ודע כי כאשר הבריאה מתחלה במעשה בראשית בגוף האדם וכל בעלי נפש והצמחים והמתכות מארבע יסודות ונתחברו ארבעתם בכח אלהי להיות מהן גוף גם מורגש לכל חמש הרגשות לעביו ולגסותו כך הי' היצירה משתי יסודות מן האש והאויר והי' מהם גוף איננו מורגש ולא מושג לאחת מן ההרגשות כאשר נפש הבהמה איננה מושגת להרגשות לדקותה והגוף הזה הוא רוחני יטוס לדקותו וקלותו באש ובאויר וכאשר ההרכבה בכל דבר סבת ההוי' וההפסד במורכבים מארבע יסודות כך הוא במורכבים האלה משני יסודות כי בהתחברותם יהי' בעל הגוף חי ובהתפרדם יהיה כמת ולכך אמרו רבותינו ששה דברים נאמרו בשדים שלשה כמלאכי שרת ושלשה כבני אדם ג' כמלא"ש יש להם כנפים כמלא"ש ועסים כמלאכי שרת ויודעים מה שעתיד לבא כמלאכי שרת יודעים ס"ד אלא שומעים מה שעתיד להיות ג' כבני אדם אוכלין ושותין כבני אדם פרין ורבין כבני אדם ומתים כבני אדם וסיבת המיתה פירוד החיבור הוא הסיבה בכל המורכבים וסיבת העיסה בקלות יסודותם כאשר נראה גם בעוף כי מפני שגברו עליו האש והאויר והיסודות האחרים בו מעטים הוא עס ופורח וכ"ש אלו שאין בהם מן היסודות הכבדים כלום שטיסתן גדולה יעופו ולא יגעו וענין האכילה ללחוך מן המים והאש הריחות והליחות כענין האש שתלחוך המים אשר בתעלה והוא ענין ההקטרות שיעשו בעלי נגרומנסיא' לשדים סבתה היובש אשר תיבש האש אשר באויר בגופן וצריך להחזירה כאשר היא האכילה באדם לצורך מה שנתך ממנו עכ"ל

היוצא מדברי רמב"ן כי השדים הם מורכבים מאש ואויר והמה גופים בהתחבורתם המה בעלי חי ובהתפרדם יהי' כמת סיבות המיתה פירוד החמור אוכלין ושותין ופרים ורבים כבני אדם אבל האדם והבהמה המה מורכבים מד' יסודות ומדברי מדרש נלמד כי רק הנבראים מד' יסודות נקראו בשר אבל הנבראים מאש ואויר נקראו חיתו ארץ שהם בלא גוף בלי בשר כמובן

ולפ"ז השכל גוזר אשה שידית יכולה להתעבר מאיש בן אדם דיש בזרעו כח יסוד מארבע יסודות ונתפס מהארבע שתי יסודות אל שתי יסודות אשר באשה השידית ונולד ממנה שד כפי' הרשב"ם אבל א"א שאשה אדם תתעבר ותלד משד זכר דהא אין בזרעו אלא שתי יסודות אש ואויר ואשה אדם לא תוכל להתעבר ולילד אלא אם נתעברה מזכר אשר בו ד' יסודות לכן כתב הרשב"ם שהי' שד מאדם זכר שבעל אשה שידית שהוא תקבל מזרע של ד' יסודות ב' יסודות והולד מוכרח להיות שד והבן זה

ובסנהדרין דף נ"ח ע"א גמ' והי' לבשר אחד מי שנעשים בשר אחד יצאו בהמה וחי' שאין נעשים בשר אחד רש"י בד"ה מי שנעשה וז"ל שזרע יוצא מהם שנעשה בשר האם והאב אחד בו עכ"ל עוד שם בד"ה יצאו וז"ל שאין יולדים מן האדם עכ"ל הגם שגוף הבהמה נקראת ג"כ בשר שגם היא מד' יסודות מ"מ אין הזרע האדם בבהמה וחי' מתאחד להיות נעשה בשר האם והאב אחד בו א"כ אם שד בועל אשה מבני אדם אין הזרע מתאחד להוליד זרע דשד אין בו מד' יסודות וזרע אשה מבני אדם הוא מד' יסודות וא"כ יש ק"ו אם אשה לא נאסרת מבעילת זכר בבהמה דנקראים שניהם בשר שיש בהם ד' יסודות ק"ו שאשה מבני אדם לא נאסרת מבעילת שד זכר דיש בו תרתי לריעותא דהיא בשר והוא רוח ולא בשר וגם אי אפשר לאשה מבני אדם להוליד משד זכר וצדקו דברי מהר"ם לובלין ודוק.