מחנה חיים אבן העזר חלק ג שעו

סימן נה

שאלה אשר נשאלתי מפי חמי אוהב תורה ומכבד התורה ירא אלקים ר' יוסף צבי (סופר) [דייטש] ז"ל המעשה שהי' כך הי' הוא ואחוזת מרעיו ארבעה אנשים סוחרים הסכימו להתייעץ על פני השדה בעבור משא ומתן אחד ויראו להתייעץ בביתם כי אזנים לכותל והלכו בלילה מחוץ לעיר ושם נשאו ונתנו בדבר וגמרו יחדיו שלא ליגע בו כי יש סכנה בדבר וכאשר הלכו לביתם וחפצו לילך אחורי בתים ראו כר עליון שנקרא דאכענט מונח עלי ארץ ורצו להגביה אמר אחד מחביריו כעת הוא חצי לילה אולי יש איזה כישוף בדבר מראשית קחו איש מאכלת ונדקר בתוך הכר כי שמעתי באופן זה לא יזיק הכישוף ועשו כן ודקרו בתוך הכר בכמה מקומות וכהרף עין נשמע קול אשה אשר קראה גלויבט השי"ת דער מיך ערלעזט האט והמה האנשים האלו חיל ורעדה אחזתם ונזרו אחור והאשה קראה אחריהם לזרוק לה בגד עליון של אחד מהם כי היא ערומה ואח"כ תדבר אליהם וזרק לה אחד ראק שלו ולבשה אותו וקמה האשה ועמדה לפניהם והם הכירו אותה כי היא אשה מבעל הבית בעיר וספרה להם דעו כי זה לפני ג' שנים הייתי יולדות ובעלי לא הי' אז בהעיר והבטיח לה אשה אחת שתבוא לישן אצלה ומחמת איזה סיבה לא היתה בא ויהי כבחצי הלילה ואני הייתי נעורה במטה ואיש עמד לפני ופחד נפל עלי והוא עלה על המטה ובעל אותי ולא יכולתי לצעוק וכאשר הבוקר אור ראיתי שהדלת סגורה אמרתי אין זה כי חלום חלמתי כאלו הייתי ער ואחד בעל אותי דאל"כ איך הדלת סגור ומפתח בו מבפנים ומאז וע"ע הרגשתי שהוא מזיק שד וכמה פעמים בלילה נושאים אותי ממטתי הגם שבעלי עמי במטתי הוא נרדם ואותי נשאו ושד זה בועל אותי ולא היתה לי רשות לגלות ועכשיו שדקרתם הצלתם אותי שלא יהיה לו עוד כח לשלוט עלי והתחילה לבכות ואנא אני בא אם אתם תספרו את הדבר הזה ימאס בעלי בי וגם בני ובנותי יהי' לחרפת עולם ע"כ עשו עמדי חסד ותשבעו שלא לגלות שמי לעולם והמה כולם נשאו את ידם נגד השמים ושבעו לה בחי העולמים שלא לגלות שמה אפי' לנשותיהם והוליכו אותה עד פתח ביתה כך הי' המעשה ומאז לבי דואג אולי עשינו שלא כדת כי מדבריה הי' ניכר שלבסוף נתרצית לו בבעילותיו א"כ נאסרה על בעלה כי היא סוטה המזנת תחת בעלה על כן מבקש שאגיד לו אם מחויב לעבור על שבועתו אשר נשבע לה בד' או לא מחויב לעבור וגם זאת שיש סכנה בדבר לפניו אם יודע הדבר על ידו שבעלה ובניה יעשו לו מעשים אשר לא יעשה

תשובה אשר חקרתי והשבתי לחמי ז"ל שישתוק ויהי' שב ואל תעשה ופחד לבי כאשר הגיע לידי שו"ת של הגאון ר' חיים כהן וד' עזר לי לחזק הפסק אשר הגדתי לחמי ז"ל לשתוק ויקבל שכר על השתיקה

הנה השבתי אז לחמי ז"ל לשתוק מכמה טעמים (א) דהלכה פסוקה בש"ע א"ע סימן ו' בב"ש ס"ק י"ז שכתב וז"ל הנרבעת לבהמה וכן הנבעלת לרוח או לשד אע"ג שפרים ורבים אינה אסורה לבעלה עיין תשובת מהרי"מ לובלין סי' קט"ו עכ"ל וכן הובא בט"ז שם ס"ק ט' וא"כ נידן הזה באשה הזאת אשר אמרה כל המאורע שנדבק בה שד ומזיק א"כ בעילתו לא אוסרה על בעלה וא"כ מהכ"ת יעבור על השבועה אשר נשבע לה שלא לגלות לשום אדם אשר ראה ואשר שמע

(ב) הלא נשבע לה בחי העולמים בשמו של הקב"ה שלא לגלות שמה לשום אדם וא"כ להגיד הדבר לשאר בני אדם אין בו סרך מצוה וחל השבועה וממילא חל השבועה ג"כ נגד הבעל בכולל דהא מה שהוא ראה ושמע ואינו מגלה לבעלה הוא שב ואל תעשה הגם שבעל עובר ועושה מעשה בעילה שהוא עבירה בשוגג בקום ועשה אבל מה שהעד שותק הוה שוא"ת וכן מבואר בנב"י ח"ר א"ח סי' ל"ה דמה שהעד שותק ואינו מודיע הוה שב ואל תעשה וכן מובן בשכל פשוט גדול ומבואר בש"ע יו"ד סי' רל"ו סעיף ה' אם נשבע בסתם שלא לאכול מצה ולא לישב בסוכה חל השבועה בכולל לבטל המצוה בשוא"ת ועיין בש"ך יו"ד שם ס"ק ט"ו בשם מהר"ם פדווא דבשוא"ת חייל אפי' על ל"ת יעו"ש היטב וא"כ בנידן דידן שנשבעו שלא לגלות לשום אדם אפי' לנשותיהם וחל השבועה בכולל להיות שב ואל תעשה ודוק ועיין בבאר היטב סי' רט"ו בשם רדב"ז אם נשבע שלא לישא אשה]

(ג) הלא גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת בשב וא"ת ואפי' בלא תעשה דאורייתא כמבואר בירושלמי ברכות פ"ג שמפני כבוד רבים מותר לילך עמם אפי' בדרך קרובה אפי' בטומאה דאורייתא יעו"ש וגם כאן הוה כבוד רבים הבעל והבנים וכל בני משפחה והגם שנב"י בסי' ל"ה העיר שירושלמי מתיר רק בשעה אחת אבל מה שבעל ידור עם אשתו הוה איסור זמן מרובה עיין בנב"י בד"ה והנה יעו"ש לדעתי פלא מי יתן גבול לשעה הזאת אלא מחשבת ירושלמי אם הכבוד הבריות הוא בשעה שנדחה הל"ת לאפוקי אם ידחה עכשיו הל"ת וכבוד הבריות יבוא אח"כ ובנידן הנ"ל בכל עת שהבעל יבעול את האשה בא מחדש גדול כבוד הבריות שידחה הל"ת אשר הבועל הוא קו"ע והעד היודע הוא שוא"ת והארכתי בזה במקו"א

(ד) הלא האשה מוחזקת בחזקות כשרות רק אירע לה אונס כזה שנדבק בה שד ר"ל והיא היתה כפופה ואסורה תחת רשותו ע"י משלחת רעים אשר לא היתה יכולה לספר אשר נעשה לה ולו יהי' שע"י הרגל נתרצית לו האי רצון אונס הוא דהא בכל אופן תבעל לו כי הוא השד חזק ממנה ויבעל אותה אפי' לא תרצה לו א"כ גם אם נתרצית לו הוה האי רצון אונס כיון שלא הי' בידה לפדות עצמה ממנו עד שבא איש אחר ודקר בו ועיין רמב"ן בתורה ע"פ צעקה נערה שכתב וז"ל או טעמו אם צעקה אין מושיע לה כי אפי' שמעו שלא צעקה פטורה כיון שאין שם מושיעים לה עכ"ל הרי דלא תלי' אם צעקה יען דידעה שצעקה לא יושיע לה ואעתיק דברי רמב"ן במלחמות פרק בן סורר ומורה וז"ל דאפי' לאביי משכחת לה תהרג ואל תעבור בשהעלה לבה טינא ולא אמר אביי קרקע עולם היא אלא בשאחרים אונסים אותה שתבעל ואל תהרג מאחר שיכולים לבעול אותה בעל כרחה אבל כה"ג תמות ואל תבעול לו עכ"ל ועיין בר"ן שם וא"כ בנידן כזה אשר השד מוציא אותה מחוץ לבית ובועל אותה על פני השדה וכיון שהמעשה הבעילה בודאי יהי' נעשה בה א"כ האי רצון אונס הוא דהא אין בידה להפלט מזנות זה וע"כ נתרצית לו גם לצחוק וכאב לב

הן כל אלה הי' טעמים שלי לחזק לחמי ז"ל לשתוק מהדבר שלא יוציא מפיו לעולם אבל העיקר אשר סמכתי כי ראיתי שהב"ש מביא כן להלכה פסוקה בשם שו"ת מהר"ם