מחנה חיים אבן העזר חלק ג שעה

סוף דבר הכל נשמע יען שידענו שבשעה שהביא אביו למדינתינו הי' בן יחיד ונתגדל פה בעירינו ואמר תמיד שאין לו אח וכן בשעת נישואין אמר שידע שאין לו אח והי' יכול לידע ע"י דרישה וחקירה דהא כשמת אביו כתבו משם שידע לומר קדיש א"כ אם אמו הוליד עוד בן זכר הי' יכולים להודיע לו וברוב שנים אשר הי' פה לא נשמע שיש לו עוד אח א"כ הוה חזקה שאין לו אח ויש כמה ספיקות דלמא לא הוליד אביו עוד זרע אחר ואת"ל הוליד דלמא נקבה ואת"ל זכר שמא מת בנעוריו וגם כתבנו כמה מכתבים למדינת רוסיא ולא בא מענה כלל א"כ אי אפשר לברר ולדרוש א"כ האשה חזרה לחזקת היתר ומותרת לישא לאיש ועיין בספרי מחנה חיים ח"ש א"ע סי' י"ג באריכות (ועיין בנב"י מהד"ת יו"ד סי' ר"ז ליישב דברי רוקח שמקיל לכנס אשת כהן מעוברת בחדר המת יעו"ש] וכן הסכמנו יחד בצירוף דיינא קרתא וקראנו להאשה והתרנו לה לנשואין וד' יצילנו מכל מכשול. סימן נד

בש"ע א"ע סי' קס"ט סעיף מ"ח כתב וז"ל הסומא אינו חולץ לכתחילה ואם חלץ חליצתו כשירה ויש מי שאומר שאם אין אח אלא הוא חולצת לכתחילה כדי שלא תתעגן ב"י מ"מ ולא מקרי סומא אלא בב' עיניו עכ"ל וכתב הב"ש כתב המגיד הטעם משום דקי"ל רקיקה אין מעכב ואין נראה דהא בעינן ראוי' לבילה כמ"ש לעיל בענין קריאה אלא נראה משום דרוש זה דצריך לראות הרוק אינו אלא אסמכתא בעלמא דהא כתיב וירקה בפניו ולא לעיניו ובפניו היינו נגד פניו ואף שהוא אינו רואה עכ"ל

ובלבבי לא כן נראה ואעתיק דברי רמב"ם שכתב בפ"ד מהל' יבום וחליצה הל' ח' וז"ל והסומא אינו חולץ שנאמר וירקה בפניו ואין זה רואה הרוק עכ"ל וכתב המ"מ למד רבינו אינו חולץ לכתחילה ונתן לה טעם לדבר משום דכתיב וירקה בפניו אבל בדיעבד כשרה שהרי אין רקיקה מעכבת כמו שיתבאר עכ"ל וכתב המ"ל הל' ח' וז"ל כתב ה"ה ז"ל אבל בדיעבד כשרה שהרי אין רקיקה מעכבת וטעם זה לא ברירא לי שהרי רקיקה עדיפא מקריאה תדע שהיבמה שרקקה ולא חלצה ולא קראה הרי היא כחליצה פסולה כמ"ש רבינו לקמן ואלו קראה ולא חלצה ולא רקקה לא עשתה ולא כלום ואעפ"כ כתב רבינו באלם ואילמת שאינם יכולים לקרות דחליצתה פסולה ולא דמי לפקח שלא קרא דכל הראוי' לבילה אין בילה מעכבת בו וכ"ש ברקיקה לפי דעת רבינו ז"ל דוירקה בפניו הוה כמו לעיניו כיון דלאו בר ראיה הוה לי' לומר דחליצתה פסולה ולא יגהה מזור טעם ה"ה שכתב שהרי אין רקיקה מעכבם עכ"ל

ונלע"ד ליישב דברי הרה"מ בעזה"י הכלל שחידש ר"ז כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת וכל שאין ראוי' לבילה בילה מעכבת בו אם אינו בליל היינו בכל דבר שהוא רק הכשר וטפול לעיקר המצוה הוא דווקא אם הטפול הוא פעולה אשר צריך האדם לעשות כגון במנחה דכתיב אצל העיקר הבאת המנחה שתהי' הסולת בלולה וגילה ר"ז הגם דלא נעשה פעולה הטפל למצוה כשר עכ"פ צריך להיות ראוי' לבלול אבל אם אי אפשר לעשות פעולת הבלילה פסולה המנחה דלא לחנם כתבה התורה בלולה אלא שתהי' עכ"פ ראוי לבילה ואם ראוי היא לבילה אין הבילה מעכב אבל אם בטפול למצוה אין בו מעשה כלל כמו במצות חליצה הטפול הוא מעשה שאשת המת תרקה בפניו עליה יש טפול למצות חליצת הסנדל המעשה שהוא ירקה אבל הוא היבם אינו עושה מעשה רק עומד ורואה איך היא ירקה לפניו א"כ אפי' אינו ראוי' לראות ג"כ אינו מעכב דאם הי' ראוי' להכשר מצוה לא הי' בו פעולה אשר הוא יעשה רק יהי' עומד ורואה ממילא ולכן בשלומא בקריאה דעקימת שפתיו ונענע הלשון וכל כלי המבטא דהוה מעשה ופעולה אז פסק הרמב"ם באלם ואלמת שפסול אם המה אינם ראוי' לקריאה אבל בירקה לפניו שלו יהי' שרואה לא עושה פעולה רק הוה הוא שוא"ת שלא יעצים עיניו אז אפי' הוא סומא בשתי עיניו אינו מעכב וכשר בדיעבד שלא חסר פעולה כלל והבן זה ועיין בהל' כ"ג ברמב"ם

ואוסף נופך בעזה"י בהאיש עושה פעולת המצוה ויש עליו ענפים חלקי הכנות המצוה אז אמרי' הגם שהכנות וענפים אינם מעכבים אם לא נעשו עכ"פ צריך להיות ראוי' שיוכל לעשות המצות בכל הכנות וענפים הכתוב בה שיעשו מן העושה המצוה ואם לא יוכל לעשות הוה עיכב בקיום המצוה אבל כאן היבמה היא תוכל להריק בפניו ולנגד עיניו רק המניעה מהיבם שאינו רואה מה שהיא ירקה בפניו ומהכ"ת שיעכב והבן זה

ויש לי הערות על שו"ת שג"א סי' ויו שהאריך שאלם יוצא אם שומע ק"ש וגם שמחויב לשמוע מכח שומע כעונה יען דאפי' לכתחילה מי שיוכל לדבר לא צריך לדבר רק לשמוע דשומע כעונה ולא דמי למנחה שהי' צריך לכתחילה לבלול יעו"ש דפח"ח ולדעתי בעיקר המצוה לא שייך לומר כל הראוי' אינו מעכב אם לא נעשה ורק שומע כעונה היינו דהכל שוה א"כ אפי' אלם יוצא בשומע כסברת השג"א וקצרתי רק לרמז בעלמא

ועיין בנב"י ח"ר א"ע סי' צ"ד ובד"ה ונבוא שהביא דברי רי"ף דבעיקר המצוה לא מהני כל הראוי לבילה וגם מבואר דכל מעשה החליצה רק מהיבמה ועיין בשג"א סי' ל"ז במי שאין לו זרוע אי חייב בתפילין של ראש יעו"ש והדבר פלא הלא בגוף תפילין של ראש ליכא דבר שיהי' טפול למצוה ואם הוא חסרון בעיקר קיום מצות תפילין לא שייך כלל אם הוא ראוי לבילה ועיין רמב"ם בפי' המשניות הובא בתיו"ט פי"ב דמנחות ועיין תוס' קידושין דף כ"ה ד"ה כל ראוי לבילה ובתוס' יבמות דף ק"ד דלא כתיב ובלל לציווי רק כתיב בלולה ועיין תוס' גיטין דף ע"א ועיין נב"י ח"ר יו"ד סי' ס"ו ד"ה ועוד והענין עמוק בהבדל ענינים בעיקר המצוה או בטפול מצוה ודוק

וזה רבות בשנים הערותי בחקירה אחת בשורש מצות יבום דאבא שאול אמר אם בועל לשם נוי קרוב בעיניו שולד ממזר ועיין להלכה בא"ע סי' קס"ה אי יבום קודם לחליצה ולדעתי שגוף מצות יבום הוא מעשה פעולת הביאה של היבם והמחשבה שבועל להקים זרע לאחיו הוא סניף הכשר המצוה א"כ כל הראוי' לבילה אין בילה מעכב בו אפי' בועל לתענוג אין בילה מעכב מה שלא בעל לשם מצוה ולכן לא אמר אבא שאול אם לא בעל לשם מצוה הוה פוגע באשת אח וקרוב להיות הולד ממזר שזה אינו אמת אבל אם מכוין בפירוש לשם נוי היפך כוונה אז כאלו פוגע באשת אח לכן בדורות ראשונים אפי' לא הי' מכוונים לשם מצוה אבל עכ"פ הי' ראוי' לבעול לשם מצוה ואין בילה מעכב בו אבל לא כן בדורות אחרונים שתקיף יצרם והארכתי על דברי נב"י ח"ר א"ע סימן נ"ד וקשה עתיקא מחדתא ותהי' פה שביתות קולמסי ועוד חזון למועד בעזה"י.