מחנה חיים אבן העזר חלק ג שעא

מקלקלים א"כ יש רוב כנגד רוב וא"כ נעשה מעשה שחיטה שנטל החיות במעשה שראוי' להיות הבשר כשר אבל כאן אם חליצת רגל ימין מאיש אטר לא מתיר האשה א"כ חליצה רגל ימין מאיטר הוה כאלו פשט בתי ידים או כובע של ראשו א"כ אם לא בדקנוהו וחלץ בימין אם הוא מרוב אנשים שאינם אטרים אז ראינו חליצה שיוכל להתיר וגם התיר אותה אבל אם היבם הוא איטר וחליצת שמאל פסול א"כ לא ראינו מעשה חליצה במקום שיוכל לפעול היתר להאשה יבמה לשוק א"כ עפ"י רוב נעשה בה חליצה במקום שיוכל להתירה לשוק ועפ"י מיעוט לא נעשה בה מעשה במקום שיוכל להתירה לשוק א"כ סמוך מיעוט איטרים לחזקת איסור והוה פלגא ופלגא דהלא אם הוא ממיעוט לא נעשה מעשה חליצה שיוכל להתיר איסור יבמה לשוק ודוק הרי זה דומה אם יש ספק אם שחט למעלה או למטה ממקום שחיטה הכי נאמר רוב מצוין אצל שחיטה מומחים ושחט במקום שחיטה נהפוך הוא נימא שיש מיעוט שאינם מומחים ולא שחט במקום שחיטה ונשאר חזקת שאינו זבוח ה"ה כאן ניחוש שהוא מן המיעוט איטרים א"כ לא נעשה מעשה חליצה במקום חליצה נדון עליו להתיר חזקת איסור ודוק

ואוסף עוד אפי' בשוחט אם הלך משחיטה והי' שם אנשים ולא אמר ששחיטה כשירה בודאי בהמה אסורה בשלמא אם מצינו גדיים ותרנגולים שחוטים סמכי' שעפ"י הרוב המצוין אצל שחוטה מומחים ולא יבוא לידם קלקול ואלו היינו שם הי' אומר לנו ששחט כשר אבל אם אנו עומדים שם ולא דבר מאומה אז בודאי הבהמה אסורה וכן מפורש יוצא בנב"י מהד"ת סי' קנ"ו בד"ה ואמנם אם שחט שוחט בהמה והלך לו ולא הספיק לומר ששחט שחיטה ראוי' היא אסורה עד שיודע שנשחטה כהוגן יעו"ש וא"כ כאן הכי היבם אמר אחר החליצה שהיא מותרת לשוק הב"ד אמר לה אבל היבם לא אמר שמותרת לשוק כי הוא ידע בנפשו שלא עשה מעשה המתיר חליצה כשירה רק פעל חליצה פסולה ודוק

ומה שכתב אדמ"ו ז"ל ומאן דמפיק עצמו מרובה עליו להביא ראי' ועל דבריו ראשונים שהחזיק עצמו מרובה אנו סומכים וכן כפל דבריו אח"כ בד"ה ויש יעו"ש לדעתי בשלומא אם לרוב מעלה ושלימות נגד המיעוט כגון רוב מצוים אצל שחיטה מומחים רוב אנשים בריאים רוב אנשים בחזקת כשרות ולא יכול לומר שהוא רשע עיין רש"י כתובות דף כ' רוב ספרי דדיינא מומחים אז אין יכול אדם להוציא עצמו מן הרוב אשר להם המעלה והשלימות אבל כאן יש לאיטר המעלה כמו הרוב שאינם אשר יכולים להתיר יבמה לשוק בחליצה ברגל ימינם אלא לרוב העולם רגל ימין בצד זה ולמיעוט רגל ימינם בצד אחר וא"כ מאי מוציא עצמו מרוב הלא הצד השוה שבהם שיכולים לחלוץ ברגל ימינם חוץ אם נאמר כשיטת רמב"ן הובא בב"י סי' קס"ט דאיטר אין לו ימין כלל ואי אפשר לו לחלוץ אז יש לחקור כדברי אדמ"ו ז"ל שהחזיק עצמו בכלל רוב שיכולים לחלוץ והבן

(ג) עוד יצא אדמ"ו ז"ל בד"ה והנה הלא ר"י סובר בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן ומותרת לינשא אפי' בחיי בעל המגרש ולא חיישי' דלמא יבא אח"כ ויאמר לא גרשתיה דבעל חשוד לקלקלה כדמשמע מר"ן כתובות דף ק' רק היא לא חשוד לקלקל עצמה יעו"ש אלא ע"כ כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד עכ"פ

אדברה מעט בזה בעזה"י עיין תוס' גיטין דף ב' ע"ב בד"ה דאתיוה שכתבו וז"ל ולהאי לא חיישי' שמא החתים במזיד עדים פסולין דמסתמא כיון דשלח לה גט כדין עשאו דאינו חשוד להכשילה עכ"ל וא"כ איך יאמר עכשיו שאמר גרשתיה ועכשיו יאמר ששקר הי' הא אין בעל חשוד להכשילה הר"ן דן אם יש בהיתר נדר מכשול ממזרים למפרע אז דייק דהאשה נזהרת ואפשר בבעל בכה"ג לא יחוש אשר ע"י היתר נדרו יהי' נכשלת אבל להכשיל אשתו באמירת דבורו גרשתיה א"כ הוה דבורו מעשה עיין תוס' גיטין דף ס"ד דיבורא אמרי ואינו חשוד להכשילה

ולא עוד אם הוא חפץ להכשילה אם היא היתה יודעת שלא קבלה גט א"כ מהכ"ת תשמע לדבריו לנשוא לאיש להיות באיסור כל ימיה עיין רא"ש סוף נדרים שבעבור טעם זה אשה שאומרת גרשתני נאמנות שלא תחפוץ להיות באיסור כל ימיה יעו"ש וא"כ דאשה ג"כ אומרת שנתגרשה א"כ אם יבוא ברוב שנים ויחפוץ לקלקלה הלא היא תעמוד ותכחש בפניו אבל כאן הכי יבמה ידעה להכחישו שאינו איטר וגם הלא לא נשאת לאיש בודאי אם המתין עד שנשאת לאיש אחר מי יאמין לו אבל קודם נשואיה טוען שלא יוכל שאת שתנשא נזר באיסור ועיין טעם י"א בסי' קנ"ו בב"ש

(ד) גם יצא אדמ"ו ז"ל בד"ה ומ"ש מו"ח אי ס"ס מהני כנגד חזקת איסור יבמה לשוק והשיג עליו דע"י מעשה חליצה יצאה מחזקת איסור ועדיף ממ"ש תוס' כתובות דף כ"ג בזרק קידושין דאיתרע חזקה יעו"ש

ואני כתבתי במקו"א בעזה"י סברה אחת דדווקא שם שהאיש יכול לקדש ואשה רוצית בקדושין והכסף הי' בו כדי לקדש א"כ בכל אופן הי' יכול להיות במעשה הנ"ל לסתור החזקה הקודמת רק נולד ספק ע"י מקרה אם הי' קרוב לה אז אמרי' דאיתרע חזקה קמייתא דהא נעשה מעשה אשר הי' יכול לסתור חזקה קמייתא וכל הספק הוא רק דנעלם איך נפל הדבר אבל אם יש ספק אי הקידושין המה איסורי הנאה שאין בהם שווי' לקדש בו או יש ספק אם הוא שוה פרוטה איך שייך לומר דנעשה מעשה לסתור החזקה הא על זה אנו דנין אם התחיל מעשה אשר יוכל לסתור החזקה קמייתא ונשאר ממילא החזקה והארכתי שם וא"כ גם כאן יש ספק אי רגל זה שנעשה בו חליצה אם אפשר לסלק בשליפת נעלו איסור יבמה לאיש זר א"כ לא איתרע חזקת איסור ע"י מעשה אשר התחיל בספק אם משכחת לפעול בו ולא מיבעי לשיטת רמב"ן דסובר דחסר לאיטר ימין א"כ פשיטא דיש ספק אם הגברא ראוי' לסלק איסור מיבמתו ואפי' לשאר שיטות דסוברים שבימין דידיה הנאדר בכח יוכל לסלק איסור יבמתו יש עכ"פ ספק אם התחיל המעשה בימין דידיה שאם עשה בימין דעלמא לא יוכל לסלק בו האיסור ודוק

(ה) והוסף אדמ"ו ז"ל לחקור בד"ה ומ"ש מו"ח הגאון לחקור אחרי כי נטל שכרו כפועל ועליו להשלים פעולתו שוב אינו נאמן שלא עשה פעולתו כראוי עכ"ד

ולי התלמיד יש לי הרהורי דברים אמת כי כן חידש הש"ש שמעתא ה' למה לא יהי' נאמן הסופר שלא קידש האזכרות הלא הוא עיקר החזקה כדמות סברת תשובת מיימונית דאפי' בדבר שבערוה נאמן השליח לגלות שלא התחיל דבר שבערוה ותי' דשאני אומן דכל סופרים כותבים ספריהם לשמו יעו"ש וא"כ ה"ה פועל אינו נאמן שלא עשה פעולתו כראוי אבל ביבם עם יבמתו שהתפשר בירושת אחיו אין זה שכר פעולה לפשוט רגל ימינו רק הוא בא בכח ירושה מאחיו ואין הוא פועל שבא בשכרו בעבור פעולה עיין ברמ"א בהל' חליצה.