מחנה חיים אבן העזר חלק ג שסט

וק"ו בנידן דידן שלא חפץ לגזול אלא טוען שבא לו ירושת אחיו בתורת יבם א"כ אם יצרך לשבע בשקר כדי ליטול דמים ימנע ויודה שאינו אטר ואם ישבע שהוא אטר מנעוריו בודאי קושטא קאמר ודו"ק

רק לא ידעתי אפי' אם יודה שאינו אטר אם הוא יכול לחזור ממה שהגיד לפני הב"ד שהוא אטר כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אפי' ישבע על הגדה שניה לאו מהימן דאין בתר הגדה ראשונה הגדה שניה כלל וגם זה אינו ברור אצלי כיון שנותן אמתלא לדבריו למה הטעה לאמור על שמאל ימין שלא יהי' נאמן ובפרט הכי היבם עד דעלמא הוא הבעל הדבר יהי' נאמן באמתלא הניכר לב"ד דקושטא קאמר ובפרט אם ישבע שהוא כן או אם ישבע שאינו אטר והי' חליצה טוב רק אמר כן להוציא ממון ודו"ק

(א) ומצאתי את שאהבה נפשי שהנב"י מהד"ת א"ע סי' קנ"ו חקר בכעין נידן דידן שבא היבם לטעון שהוא אטר וחלץ בימין דעלמא כדי לברר כמה מעות תכניס לנדן והעיר הגאון בד"ה אונס שאמתלא זה גרוע שהי' כוונתו להערים ולעשות מעשה רשע דאם הי' מת פתאום אחר החליצה הי' גורם איסור יבמה לשוק ולהרבות ספק ממזרים בישראל עכ"ד

ואני לא אבין למה יחוש על זה הלא רוב שיטות סוברים דיבמה לשוק לא הוה הולד ממזר ואת"ל דהוה ספק ממזר דלמא הלכה דחליצה בשמאל כשר כשיטת הסמ"ג וסמ"ק והוה ס"ס דלא מרבה ספק ממזרים ואת"ל דחליצה בשמאל פסול דלמא יבמה לשוק לא הוה ולד ממזר וגם ספק ממזר מותר מן התורה לכ"ע הן לשיטת הרמב"ם והן לשיטת התוס' וכ"ת אין עושין ס"ס בידים הלא בדעתו להודיע קודם שתנשא ואם ימות פתאום לא יהי' מכשול להרבות ממזרים וגם ואולי גילה זאת גם לפני עדים אוהביו אשר הי' מודיעים הדבר אם הי' מת פתאום ודוק

(ב) גם חקר בד"ה ומנא אמינא אם יוכל לומר שקר העדתי לחזור ולאסור אפי' נגמר עדותו רק העיר שיבם אין תורת עד עליו כאשר חקרתי למעלה תל"י ובשורש הדבר עלה בדעתו לדמות זה לע"א שאמר חלב חתיכה זו או זונה או גרושה אשה הזאת שיוחזק בע"א וה"ה כאן דאמר קודם החליצה שזה הרגל יכול לעשות חליצה כשירה לא יכול עוד לסתור דבריו ועיין באריכות בחות דעת יו"ד סי' קפ"ה רק כבר הערותי במקו"א שבמכ"ת של הגאון דשאני אם ע"א אומר איסור א"כ עדותו שלא יעבור אדם ויעשה איסור אז אם לא חש השומע ועבר לוקין עליו דע"א לא קם על תכלית מלקות או חטאת אבל אם יאמר גט זה כשר או איש זה יחלוץ א"כ בא לתכלית דבר שבערוה ולא יהי' נאמן דלאיזה תכלית יאמר שהגט נכתב לשמה אם לא לעשות בו כריתות עיין בסוגי' דלשמה וה"ה לומר שהוא אינו אטר הוא להגיד שיוכל לחלוץ ודו"ק

(ג) עוד חקר אם להאמין להחולץ שחלץ ברגל ימין הגם שמשים עצמו רשע ונאמר שחפץ לעשות תשובה שלא תהי' היבמה לשוק כמ"ש תוס' בב"מ דף ג' וחידש דלאחרי' אינו נאמן אפי' אם שייך לומר שכוונתו להסיר המכשול כמו שמבואר בכתובות דף ח"י שאינם נאמנים אנוסים היינו מחמת ממון דלקלקל לאחרים אינו נאמנים וה"ה כאן הגם שחפץ שלא יצא מכשול אינו נאמן עכ"ד

ולדעתי שאני עדים שהאמינם התורה בכח עדות וכיון שהגידו אינם חוזרים ומגידים וכח עדות הוא על פי אמירתם דכתוב ע"פ שנים עדים יקום דבר בלי הוכחה שאומרים אמת עיין רמב"ם הל' יסודי תורה שכח עדות בא מכח חזקת כשרות יעו"ש ועיין תוס' קידושין דף מ"ד עד שצריך שבועה לא הוה עד דכתיב ע"פ שנים עדים יעו"ש וא"כ כנגד כח עדות שנבנה על חזקת כשרות אינם נאמנים לומר שעשו שלא כדין להעיד שקר אבל באיסורים דלא צריך עדות אלא אמיתיות הדבר ועיין בט"ז יו"ד סי' צ"ח ובפרט היבם עצמו שהוא בעל דבר ולא עד אז אפשר לומר דנאמן לומר שעשה מעשה רשע וחפץ להסיר המכשול לחלוץ פעם שנית וגם תקבל חליצה מן כל האחים אם יש עוד אחים אחרים ומתוך שנאמן על עצמו לחלוץ שנית נאמן גם על שאר האחים אם לא יבקש עוד ממון ודוק

ואני הארכתי במקו"א דשאני התם באומר מזיד אכלתי הוה טענתו שלא חפץ להרשיע בקום ועשה להביא קרבן חולין בעזרה ע"כ אנו מאמינים לו שלא לכפותו על חטאת אבל בעדים וכדומה שיוכל להיות כעת שוא"ת ולשתוק וחבירו יהי' אונס ע"פ הדבור דתורה אמרה ע"פ שנים יקום דבר והעדים יעידו שהאשה אסורה להנשא אמרי' לצעורי קמכווין ואין צריך אדם להאמין להם כי נהפוך הוא שאמרי' בתחילה הי' בחזקת כשרות והעידו האמת ועכשיו איתרע חזקתם ורוצים לצער חבירם ולקלקל עיין ביו"ד סי' א' בש"ך ס"ק ח' במומר עכשיו איתרע אבל שם בב"מ דראינו שאכל חלב ועדים האמינו שוגג נאמן הוא לומר מזיד הייתי דלא חפץ לעשות עבירה חדשה בקום ועשה הכלל שם תרתי לטיבותא עבירות אכילה נעשה נאמן לומר מזיד הייתי שלא להוסיף מחדש פשע אבל בשאר מקומות דלא ראינו שום דבר נגד חזקת כשרות קמייתא ולא יבוקש ממנו לעשות מעשה מחדש אז אינו נאמן כלל וה"ה בנידן החולץ יהי' שב וא"ת ולא נגרע חזקתו דנתן חליצה כשירה ודו"ק

ואגב גררא ראיתי בנב"י שם בד"ה ולפי שנסתפק אי אמרי' אין אדם משים עצמו רשע בכה"ג דלא נתחייב בעבירתו מיתה או מלקות דמי שהכשיל לאחרים אינו נפסל בזה לעדות ולא מתחייב מיתה או מלקות בזה אפשר דאדם משים עצמו רשע יעו"ש ובחבורי קול סופר פ"ה דשבועות הערותי דתנן במשנה ח' וכולן בפירש איסורים והקשה בתוס' חדשים מאי קמ"ל ומביא בשם ע"ח דס"ד דנימא אין אדם משים עצמו רשע יעו"ש וקשה ולמה באמת אין אומרים אאמע"ר אלא כדברי נב"י להכשיל אחרים אדם עושה עצמו רשע רק יש להשיב יען דהוא חשוד על השביעית א"כ דבורו עושה עכ"פ ויהי' כל אדם שב וא"ת ולא ישאל לו ולא יפרוט לו מעות ודו"ק ובשורש הדבר אי צריך דווקא להיות נפסל לעדות ברשעתו כבר העיר הקצו"ח בספרו שב שמעתא שמעתא ז' פרק ה' אם יהי' נאמן בתורת מגו אפי' אם רק עושים שלא כהלכה לא אמרי' מגו שהיא כנגד חזקת שלו דפח"ח יעו"ש בנועם אמרותיו

(ד) והוסף הנב"י בד"ה ועוד שהביא מה שחידש בנב"י ח"ר יו"ד סי' נ"ז לבאר הבנת התוס' ביבמות דף ל' ע"ב דכל אשה קודם הנשואין הותרה לכ"ע וע"י נשואין נאסרת לכ"ע ובמיתת הבעל חזרה להתירה הראשון ואם נולד איזה ספק בזיקה שלה כגון ספק שנתגרשה צרתה ואנו רוצים לומר שלא חלו הגירושין ומותרת לשוק דהעמידנה על חזקתה ראשונה שהיתה מותרת אמרי' אדרבה קודם נשואין היתה מותרת גם לאיש הזה שהוא יבם אחי בעלה ואמרי' שחלו גירושין צרת ערוה ומותרת ליבם עכ"ד והאריך בזה בנידן שלו דלאחים בכל אופן פסולה מדאורייתא יעו"ש שהאריך.