מחנה חיים אבן העזר חלק ג שסח

רוב טריפות ואם ע"א אינו נאמן נגד חזקה ק"ו נגד הרוב והסביר הגאון דאצל הקצב המועט בשר כשר נבדל ונודע לו בעיקרו ולא נכנס ולא נתערב בכלל הרוב אבל אם בא ע"א ואומר שמצא מחט בחלל הגוף דמודה העד דבהמה היתה בכלל רוב בהמות כשרות רק אומר שמצא בה מחט א"כ לולא שהוא בעליו אינו נאמן להוציא בהמה זו מן הרוב יעו"ש דפח"ח וא"כ ק"ו כאן שאומר הע"א שהוא מכיר ביבם שהוא אטר רגל מנעוריו ומתולדותיו והוא מובדל בטבע מן רובא דעלמא מהכ"ת שלא יהי' נאמן הלא לפי דבריו לא הי' היבם בכלל רובא דעלמא שרגל ימינם נאדר בכח והבן

ואוסף נופך הלא כאן אין חסרון שלימות בגוף היבם שיש לו השלימות אפי' הוא אטר כמו שיש השלימות למי שאינו אטר דכולם יכולים לפטור את היבמה ע"ו מעשה חליצה ברגל כח הליכה אלא שלרוב יבמים יש להם כח הגדול ברגל ימין ולמיעוט יבמים יש להם כח הליכה ברגל שמאל וכל יבם פועל החליצה ברגל שלו הנאדר בכח אבל לא חסר להמיעוט שלא יוכלו ליתן חליצה א"כ בעדות ע"א שאומר שהיבם הוא אטר לא הגיד עליו חסרון ולא דמי אם אומר ע"א בהמה זו טריפה שחפץ לומר שחסר לה מעלות כשרות אפי' בעודה חי או אם יעיד ע"א דשוחט זה ששחט לא יודע הלכות שחיטה דחפץ לומר שחסר לאיש הזה שלימות מעלת השוחט וכדומה אז אין ע"א נאמן נגד הרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ורוב בהמות יש להם מעלות החיות והבריאות אבל אם אומר שזה אטר לא הוציאו משלימות הרוב שיוכל ליתן חליצה ברגל ימין שלו כמו שרוב עולם נותנים חליצה ברגל ימינם ולא מוציא המיעוט מן הרוב ודוק

ובחבורי קול סופר ד' יזכני להוציא לאור במהרה לטובה כתבתי בפ"ב דכתובות משנה ז' שני אנשים זה אומר אני כהן וחבירי כהן שהביא בתוי"ט דברי הר"ן שהשיג על הרמב"ם דמצריך בתרומה דאורייתא שני עדים והשיג הר"ן הלא ע"א נאמן באיסורין ופנ"י בכתובות שם מסביר סברת הרמב"ם דע"א אינו נאמן נגד חזקת איסור ורובא וחזקה רובא עדיף וכל דפריש מרובא פריש שהם ישראל וצריך שני עדים להתירו יעו"ש וכתבתי שזה הוא אם הע"א מודה שהי' בתוך הרוב אבל כאן אומר העד שאיש הזה הוא כהן מהריון הוא מעם הכהנים ולא מעם ישראל א"כ מעולם לפי דבורו לא נכנס בכלל בני ישראל רק בכלל בני אהרן ועיין בש"ע יו"ד סי' פ"ב פלוני צייד התיר לי עוף פלוני ודוק

וחקרתי בלבי יען כי נעשה חליצה בב"ד והתירוהו לינשא לכל איש חוץ מכהן א"כ יצאה בהיתר לשוק א"כ אין ע"א נאמן להוציאה מזכות הנ"ל דוגמת סברת הט"ז סי' ח"י ס"ק י' אם נאבד הסכין ואח"כ נמצא הסכין פגום תלינן להקל יען שיצא בהוראה להיתר ועיין בתב"ש שאמרו חכז"ל גדולה החזקה בכתובות ובקידושין היינו זכות כח אי אפשר להוציא מידו הגם דלא ידעי' מקור הדבר אם הי' מיוסד מכח חזקה ודאית יעו"ש דפח"ח וה"ה כאן זכתה מכח הרוב בהיתר נשואין לשוק ואין ע"א נאמן להפסידה זכות זה הגם דהי' לה מתחילה חזקת איסור הלא לבהמה הי' ג"כ חזקת איסור ודוק

אך כבר הארכתי במקו"א לבאר בעזה"י הך דין של ט"ז הוא דווקא בסכין אשר עפ"י הדין אם הסכין לפנינו צריך בדיקה אחר השחיטה משום חשש שמא נפגם הסכין א"כ בשעה שנאבד הסכין הי' ספק לפנינו אם מותר לאכול הבשר ואעפ"כ החלטנו לסמוך על חזקת קמייתא של הסכין זה נקרא יצא בהיתר שאפי' אם נמצא אח"כ הסכין פגום תלינן שנפגם בדבר אחר דהא חקרנו פן ואולי נפגם הסכין דהא מהאי טעמא בעי' בדיקה אם הסכין לפנינו ואעפ"כ החלטנו להיתר אבל במקום שיש רוב להתיר ורובא דאורייתא ולא הי' מקום לפנינו לדון עליו אם לאסור או להתיר דכתיב אחרי רבים להטות וכיון שלא היינו דנין עליו שיהי' לפנינו ספק לא נקרא יצא בהיתר ובזה ישבתי קו' הפלתי בסי' ח"י ס"ק ד' שהקשה להט"ז מאי אמרו בגמ' בא זאב ונטל בני מעין דומה לזה הוא אינקבא ריאה היכא דמשמשי' ידי' דטבחא וקשה הרי שם בשעה שנטל הזאב כבר בני מעיים אבודים וכבר יצא דבר בהיתר אבל באינקבא לא יצא בהיתר יעו"ש ולפמ"ש מה שיצא להיתר מכח רוב בהמות כשירות לא נקרא יצא בהיתר אבל בסכין דהי' לו רק חזקת קמייתא אשר יש לדון עליו אולי נפגם ע"י מעשה שחיטה ואעפ"כ התרנו נקרא יצא בהיתר אבל בבדיקות ריאה אפי' הוא לפנינו הוא רק חומרא ועיין ביו"ד סי' ל"ט ובפלתי ודוק

ולכאורה עלה בדעתי דבנידן דידן שאמר היבם שהוא אטר לכ"ע נאמן דלו יהי' כיון שיצאה מלפני הב"ד בהיתר נשואין הוה כחזקת היתר דהא היבם אומר תא ואחוי לך שבהליכתי רגל שמאל הולך תחילה כי רק בשעת חליצה צעדי ספרתי להקדים ימין אבל בלי שים על לב טבעי שרגל שמאל עוקר בראשית ובכה"ג מבואר בש"ע יו"ד סי' קכ"ז סעיף ג' ברמ"א וז"ל מיהו י"א דבדבר דאיכא לברורי כגון שאמר לו אחד בא ואראך עכו"ם מנסך יינך צריך לחוש לדבריו עכ"ל ובש"ך שם התפלא דשלח ואחוי הוא גמ' מפורשת ובשו"ת שיבת ציון מיישב דשם יתברר בודאי אם כזב בו יתגלה קלונו ברבים אבל עכו"ם מנסך יינך יוכל להתנצל הלך לו יעו"ש בסי' ל"ח שהאריך מירושלמי שהאיר פני מזרח דפח"ח וא"כ כאן אשר בודאי יתברר אם יושגח על תהלוכותיו ובכה"ג לכ"ע צריך לחוש לע"א ואפי' ליבם עצמו ודוק

ואחר העיון נראה ליישב דשמא הוא לאו אטר בטבע אלא הרגיל עצמו לעקור שמאל ברישא ואז בכה"ג דלא חסר לו הכח בימין דידיה בתולדה אלא ע"י הרגילות ראוי' שיחלוץ בימין דכל העולם עיין מג"א סי' כ"ז ס"ק ט' בשם יש חולקים במרדכי שסוברים כן יעו"ש וא"כ באיש הזה לא מקרי שלח ואחוי דתלינן שהרגיל עצמו לעקור שמאל ברישא בודאי בכל יבם שבא לפנינו ואמר שהוא אטר מנעוריו מאמינים לו אבל זה שהיתל בב"ד והוחזק לשקרן מי יאמין לו שהוא אטר מנעוריו נהפוך הוא הרגיל עצמו בכך וא"כ חליצתו כשירה ואפי' להחולקים שם וסוברים שע"י רגילות נקרא ג"כ אטר שיניח תפילין בימין שלו שאני התם דעכ"פ הוה ימין שלו יד כהה דכתיב לאות על ידכה אבל לענין חליצה אפשר כ"ע מודים דיחלוץ בימין הטבע ימין דידיה היינו ימין דרוב בנ"א ולא בימין אשר הרגיל את עצמו ודו"ק

ולדעתי אפי' לשיטת רמב"ן דסובר דאטר לא יוכל לחלוץ כלל דחסר לו ימין עיין בב"י בא"ע סי' קס"ט בשם נמ"י ור"ן בכה"ג גם רמב"ן מודה דלא חסר לו ימין וחולץ בו כנלענ"ד בעזה"י

והרהרתי בלבי שהב"ד ישביעו אותו על זה אם הוא אטר מנעוריו דאז אמרי' דיש לו חזקת כשרות ולא ישבע לשקר בעבור שיקח עוד ממון מיבמתו כמו"ש תוס' בב"מ דף ה' ע"ב בד"ה דחשוד דהקשה למה אמר הכא מגו דחשוד על ממון לא חשוד על שבועה וגזלן פסול לשבועה וכתבו וז"ל וי"מ בשם הר"ר יהודה חסיד הא דחשוד על ממון כשר לשבועה משום דלמא ע"י השבועה יפרוש מגזל אבל גזלן ודאי כמו שמממון אינו פורש ה"ה משבועה עכ"ל.