מחנה חיים אבן העזר חלק ג שסז

סימן נא

שאלה באחד שהי' נודע בעמו לעתיר נכסין ושבק חיים לנו ולא הניח זרע ובא איש אחד ובידו שטרי חוב על המת וכמה חשבונות מן עסק שותפות וכאשר בקשה חליצה הראתה אשר צריכה לשלם ונתפשר היבם ליקח אלף זהובים כי הוא כמעט שליש נכסים אשר נשאר לה מבעלה אבל קודם החליצה נודע ליבם כי עיניה נתנה היבמה באיש הנ"ל ותהי' לו לאשה אחר חליצה כי האיש ההוא אלמן מאשתו זה איזה שנים וא"כ אפוא הכל ערמה ותחבולה וכאשר עברה החליצה נשמע הקול שנתארסה עם האיש והיא תתן לו עשרה אלפים נדוני' ובא היבם ופרסם ברבים כי הוא אטר רגל וחלץ לה בימין דעלמא כי עשה בערמה שיהי' נגלה כמה אלפים יש לה ואם תתן לו עוד שני אלפים אז יתן לה חליצה בימין דידיה ואם לאו תשב עד שתלבין ראשה ונסע למרחקים והתרה בה אם תשליש עד חודש שני אלפים יבוא בחזרה ויחליץ לה ואם לא יסע לאמעריקא ושלח בחזרה האלף שנתנה לו שאם לא תחליץ שנית בימין דידיה ואם תחפוץ לישב גלמודה לא חפץ באלף אשר נתנה לו כי המה גזילה בידו א"כ כדת מה לעשות אם נאמן בדבריו או לא

תשובה לפום רהיטא עלה בדעתי דדומה למה דאמרי' בגיטין דף נ"ד גוילין שלו לא עבדתי לשמן מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסול הס"ת וכן מבואר בש"ע יו"ד סי' קכ"ז סעיף ב' בשוכר הפועל לעשות לו יין כשר אם אמר שנתנסך בפשיעתו אשר מפסיד בו כל שכרו נאמן יעו"ש וה"ה כאן שאמר שפשע במעשה החליצה שפשט רגל שמאל תחת הימין והחזיר האלף זהובים כי יודע בנפשו שגזילה המה בידו א"כ מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסול הכשר החליצה ועיין ברא"ש יבמות דף ק"ו סי' ט"ו דשכר על החליצה אשר פסקה היבמה הוה ליה שכירות בעלמא ואי אפשר להחליצה להתבטל דעשה היבם פעולתו לכן אמר אביי זיל הב ליה ואין בידה שלא ליתן דאין ע"מ שתתן לך מאתים תנאי אלא שכירות יעו"ש כי מתוק מדבש וא"כ הוה החולץ פועל ואם אמר שפשע בפעולתו ומפסיד שכרו נאמן נמי לפסול פעולת הכשר חליצה א"כ האשה בחזקת איסור לשוק ודוק

ואוסף נופך בדברי ט"ז שם ס"ק ד' דחקר מקידושין דף ס"ה דהוא נאסרה בקרוביו והוא אינו נאסר בקרובתיה ונתקשה דנימא מתוך שהיא נאסרה בקרוביו יהי' אסור בקרובותיה ותי' בס"ת לא הי' מתחלה חזקת ס"ת אבל בקרובות הי' להם חזקת היתר יעו"ש וא"כ ק"ו כאן שהו' לה חזקת איסור לשוק ומעשה חליצה יהי' מתירה א"כ מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן שתהי' היא נשאר בחזקת איסור והגם שדברי ט"ז המה פלאים בעצמם הלא היין הי' לו ג"כ חזקת היתר בכל זאת עכ"פ אם הי' כאן חזקת איסור בודאי הוא ק"ו שנאמן להפסיד הכשר החליצה מתוך שנאמן להפסיד שכרו ודוק

אמנם אחר העיון נהפוך הוא בשלומא בס"ת אם מפסיד שכרו או ביין אם מפסיד שכרו או כפי חקירת הט"ז באשה הנאסרת בקרוביו אז אי אפשר לחשוב שזה הוא הפסד שקרוב לשכר דכיון שנפסל הס"ת או נתנסך היין או נאסרו הקרובים הוא הפסד ולא יביאו לו שכר אבל כאן האי יבם מפסיד שכרו כי חפץ ג' אלפים תחת אלף כי יחשוב מהכ"ת תחפוץ האשה לישב גלמודה כל ימי חייה עגונה חיה א"כ בודאי תשלם לו ג' אלפים ובפרט שכבר נתארסה עם האיש אשר עיניה נתנה בו וא"כ לא יפסיד הוא במה ששלח אלף זהובים בחזרה ולא שייך לומר מתוך שנאמן להפסיד שכרו יהי' נאמן לפסול מעשה החליצה דהאי האינש טעה במחשבתו ואילו הי' יודע שתבקש לישב גלמודה לא הי' השיב לה הכסף כמו שאמרו שם בגמ' טעה בדר' ירמי' ק"ו כאן שטעה בעיקר חשבונו הוא האמין להרויח ולא להפסיד א"כ אפשר שורת הדין דלא יהי' נאמן

וגם אוסיף דחכז"ל אמרו רק מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן להפסיד ס"ת או בש"ע סי' קכ"ז מתוך שנאמן להפסיד שכרו דשכר פועל שיש לו חלק בדבר דשכרו אתו ופעולתו לפניו והגם דפסקי' דאין אומן קונה בשבח כלי ובפרט בכה"ג ביי"נ דהי' שמירתו רק שלא ינוסך אבל עכ"פ בא בשכרו אשר פעל בהכשר הכלי אז אם נאמן להפסיד שכרו עיין רש"י בב"מ דף נ"ח אגרייהו לא לשקלי דהא לא גמר שמירתו יעו"ש נאמן על החפץ דהלא דבורו רק על ההכשר ותיקון החפץ אבל שנאמר מתוך שהיא אוסרת קרוביו תהי' נאמנית לאסור קרוביה עליו כקו' הט"ז ס"ק ד' זה לא אמרי' דחכז"ל לא אמרו מתוך שנאמן להפסיד לעצמו נאמן להפסיד לאחרים אלא אמרו מתוך שנאמן להפסיד שכרו אשר פעל שלימות בהחפץ כמו בס"ת שמוסיף שלימות החפץ וכן ביי"נ אם שמר שעכ"פ לא יומנע מהיין הכשרו מלהתנסך או מלהיטמא שבא בשכרו על החפץ אבל מתוך שהיא אוסרת על נפשה קרוביו אינה נאמנות לאסור קרוביה עליו וה"ה כאן האלף שנתנה לא הוה שכר פעולה בעבור פעולת חליצה רק ירושת אחיו כמבואר בש"ע הל' חליצה והרא"ש ביבמות דף ק"ו חידש דינו על הגמ' שם חלץ לה על מנת שתתן לך מאתים אבל בכאן שהתפשרה עמו באלף שלא יעכב מליתן לה חליצה לא התנה בשעת חליצה שום תנאי על מנת א"כ לא הוה שכר פעולת חליצה ולא שייך לומר מתוך שנאמן להפסיד שכרו אלא מתוך שרוצה להפסיד ממונו יהי' נאמן זה לא אמרי' ודוק ויש לי בזה חקירה על שו"ת חות יאיר שהובא בפ"ת סי' קכ"ז שאם יש לו חלק בו אפי' שמיני שבשמינית נאמן גם על חלק חבירו יעו"ש ולפמ"ש יש להעיר בו דבחלק חבירו עכ"פ אין לו הפסד ומנ"ל יען דמפסיד לעצמו נאמן להפסיד לחבירו רק אכמ"ל

ועלה בדעתי דסמכי' על הרוב הלא רוב אנשים אינם אטרים רק קודם חליצה צריך הב"ד לבדוק אם אינו אטר יען דיש מיעוט שהם אטרים ולהאשה יש חזקת איסור יבמה לשוק ולכן סמוך מיעוט לחזקה וצריך לברר דבכל רוב שהוא נגד חזקה צריך בירור אבל אחר שנעשה מעשה חליצה א"כ סמכי' שהיבם הוא מן הרוב שאינם אטרים ברגל ואפי' ע"א דעלמא אם יבוא ויעיד שהיבם היה אטר אינו נאמן דסמכי' דהיבם הוא מן רוב שאינם אטרים דכבר אזל חזקת איסור לשוק מכח מעשה החליצה מן היבם שהוא מן הרוב שאינם אטרים ואין ע"א נאמן לאסרה וק"ו שהחולץ אינו נאמן לאסרה וצע"ג

שוב התבוננתי שזה אינו כיון דע"א הבא ואמר שהוא מכיר ביבם שהוא אטר ברגלו מנעוריו א"כ מעולם לא נכנס היבם אצלו בכלל רוב בני אדם שאינם אטרים ובכה"ג ע"א נאמן לברר שזה האיש לא הי' מעולם בכלל הרוב אלא הוא ניכר ונבדל בעצמו שרגלו השמאל נאדר בכח ומטעם הזה המתיק הש"ש שמעתא ו' פ"ז מה שנתקשה הפנ"י איך נאמן הקצב לומר זה הבשר כשר הגם שידענו שיש במקולין