מחנה חיים אבן העזר חלק ג שסו

בכל יום ובכל שעה אמרי' המה מרובא דעלמא והאדם אשר דנין עליו וידענו שהי' חי מחליטים אנן שהוא עודנו חי דאוקמי הגוף שלו על חזקת חיות אבל אם אנו חוקרים דלמא נולד לאיש או אשה בן אמרי' כמו שחיישי' שמא נולד ה"ה חיישי' שמא מת דהא לא ידענו שהי' חי ותלינן את"ל שנולד ה"ה תלינן שמת דספק מיתה מוציא מספק לידה כמובן

והנה ביבמות דף ק"ט הי' לה חמות אינה חוששת כתב הרמב"ם פ"ג מה' יבום ה' י"ז וז"ל האשה שמת בעלה והיתה לה חמותה במדינת הים אינה חוששת שמא ילדה חמותה וכבר נותן לה יבם במדינה אחרת שלא גזרו בדבר זה אלא נעמיד אותה על חזקתה והרי היא מותרת עכ"ל ובש"ע א"ע סי' קנ"ז סעיף ט' וז"ל אשה שאין לבעלה בן ולא אח וחמותה וחמי' במ"ה ומת בעלה מותרת לינשא ולא חיישי' שמא ילדה חמותה זכר והיא זקוקה לו אבל אם יצאתה חמותה מכאן מעוברת חוששין שמא ילדה זכר והיא זקוקה לו עכ"ל ומשמע אפי' שחי חמותה עם בעלה וקשה הלא רוב נשים מתעברות ויולדות אפי' עשרה ולדות א"כ עכ"פ מן הולדות המה מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט הי' נפלים אבל נשארו רוב בני קיימא ולו יהי' שרק אחד מהם הוא זכר היא זקוקה ליבם הנ"ל בשלומא אם ליכא למיחש רק שחמותה נתעברה בולד אחד אמרי' שמא הפילה ואת"ל ילדה שמא נקבה היא אבל אם דר חמיה וחמותה רבות בשנים ואולי נתעברה עשרה פעמים ואת"ל הפילה המיעוט עכ"פ יש בולדות הקיימים עכ"פ בן זכר אחד והוא היבם והרמב"ם והש"ע לא הזכירו הבדל אם יש לחוש רק על הולד אחד אז היא מותרת אבל אם יש לחוש שילדה חמותה ולדות רבות אסורה וצע"ג

אך הוא הדבר אשר דברתי אם אנן נחקור לחוש שמא נולדו זכרים לחמותה במדינת הים אנו אומרים שמא מתו הזכרים דליכא לאוקמם על חזקת חי דהא יש לנו ספק אם חיו זכרים ואת"ל שחיו דלמא מתו טרם שמת בעל האלמנה הזאת העומדת לפנינו בשלומא ביצאה מלאה שידענו שיש ולד במעיה ואנו דנין על גוף ידוע לא אמרי' שמא מת אח"כ דהכלל שמא מת לא חיישי' דאוקמי הולד על חזקת חי דרוב נשים מתעברות ויולדות בני קיימא ויחי' כמו שנות דור ודור אבל בלא ידענו שנתעברה בולדות רבות אמרי' את"ל שילדה שמא מתו והבן

וכאשר ירדתי בעומק הדבר חשבתי דרכי לתרץ הקו' על הרמב"ם והש"ע שלא הבדילו בדבר בין אם יש חשש רק שמא חמותה הולידה רק ולד אחד או אם יש לחוש על ולדות רבות ואבאר בעזה"י

נ"ל הא דאמרי' רוב נשים מתעברות ויולדות הוא דעובר ולידה באשה הוא שלימות הטבע בנשים שמקבלים הריון ואח"כ יולידו בן או בת כי אם אשה לא תתעבר ולא תוליד הוא חסרון בטבע שלימות בנין גוף האשה כמו דאמרי' רוב בני אדם או רוב בהמות אינם טריפה שהוא לשלימות הגוף שיחי' רב שנים כך הוא שלימות ענין גוף של הנשים שהם יתעברו מבעילות איש ואח"כ ילדו בן או בת בדמות הבועל הוא זכר או בדמות הנבעלת היא בת וכן מה שהמעוברות יולידו בר קיימא הוא ג"כ שלימות הגוף של האשה שתישלם העבור במעיה בהכנת הטבע ומיעוט מפילות הוא לרוב חסרון בשלימות מעי האשה ומיעוט מנפלים הי' ראוי' לגמור בעיבור רק ע"י פחד או בהליכה מהירות תפיל ועיין בנמ"י פרק החולץ דמזה הטעם לא אמרי' הוברר הדבר למפרע שהיתה בת חליצה הגם שהפילה יעו"ש בדברי טעם וא"כ רוב נשים מתעברות ויולדת הוא רוב שלימות הטבע בנשים כמו רוב אנשים אינם סריסים וראוים להוליד בזרעם היינו שלא חסר שלימות בבנין גופם שראוי' להיות יורה כחץ לפעול פעולת העובר כמובן בשכל

ואם כן אומר אני בשלומא אם אנו חוקרים דלמא לא נתעברה כלל אמרי' מסתמא היא מרוב נשים שנתעברות רק דאמרי' דלמא הפילה או ילדה נקבה אבל אם באנו לחקור שילדה הרבה ולדות ויש זכר אחד ברוב ולדות אז אמרי' הכי הוא זה חסרון בשלימות בנין הגוף האשה אם לא תלד הרבה בנים ובנות הלא בולד אחד היא ג"כ בכלל רוב נשים מתעברות שלא חסר לה שלימות הגוף שראוי' להוליד ומי יאמר שהולידה ולדות הרבה הכי זה שלימות בגוף הן אמת רוב נשים יש להם עובר ולידה אבל יש שלא יולדיו בנים ובנות רבות ובולד אחד אמרה רחל אסף אלקים את חרפתי ודו"ק

והגם שהוא מצוי שאשה תוליד בנים ובנות הרבה אבל הלא שכיח נשים רבות שיש שלא יולידו רק ולד אחד ואם על ולד אחד אנו דנין אמרי' מיעוט מפילות ומן הקיימים יש מחצה זכרים ומחצה נקבות ודי לנו לומר שלא חסר שלימות הטבע מן האשה אבל מהכ"ת לומר שיש לה רוב ולדות אשר הוא רק דבר מצוי ולא שלימות והבן

סוף דבר הכל נשמע שלא נחוש לעגן האלמנה לחוש שמא נשאר אח לבעלה אשר לא ידענו מי הי' אביו כי יש לנו ספיקות רבות דלמא היתה נתעברה מערבי ואת"ל מישראל דלמא נשאר פנוי ולא לקח עוד אשה ואת"ל שלקח אשה דלמא לא הולידה אלא נקבות ואת"ל שהולידה זכרים דלמא מתו וא"כ האלמנת האסופי מותרת לעלמא ודו"ק

שוב מצאתי לנב"י מהד"ת א"ע סי' קמ"ה שנתקשה על הרמב"ם וש"ע דמשמע אפי' הי' חמותה במד"ה רבות בשנים ג"כ חיישי' על יבם והקשה הגאון לו יהי' מיעוט מפילות הלא יש לחוש בשאר פעמים אשר נתעברה וילדה יש בהם בן זכר אחד והוא זקוק ליבום במשנה י"ל שאין לחוש אלא הריון אחד ואמרי' שמא הפילה ואת"ל ילדה שמא נקבה אבל אם חמותה רבות בשנים במד"ה א"כ ניחש שיש בולדותי' בן זכר יעו"ש ולפמ"ש על לא ילדה כלל י"ל רוב נשים מתעברות שלא להוציאה מרוב טבע השלימות שאשה היא בת הריון אבל לאמור רוב נשים מתעברות ויולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות שכל אשה תוליד זרע רב לא אמרי' רק על כלל נשים אומרים שעפ"י רוב כל אחת תלד וכן בכלל הנולדים אמרי' שמחצה המה זכרים ומחצה נקבות שאפי' אם לא תוליד כל אשה ואשה רק הריון א' יהי' הנולדים בעולם מחצה זכרים ומחצה נקבות ובכל אשה ואשה יש ספק אם ילדה זכר או נקבה אבל מעולם לא מחזיקי' שכל אשה תלד ולדות הרבה ויהי' מחצה של ולדותיה מחצה זכרים ומחצה נקבות דמי יגיד לנו זאת שאין זה שלימות טבע הגוף והוא רק תלוי' במציאות ולא נעשה ממנו רוב והבן וגם לדעתי אם נאמר שמצוי שאשה תלד זרע רב ואולי הולידה זכר תלי' שמא מת דהא לא נודע לנו חיותו כלל ולא דמי ליצאה מלאה דהי' חזקת חיות של עובר ודוק

ושמחתי מאוד שמצאתי שם בד"ה ומ"ש שחקר שיש ספק ספיקא דלמא הי' הולד מערבי ואת"ל מישראל שמא אין לאסופי אחים מן האב ולדעתי יש עוד ספיקות רבות כמו שהערותי ב"ה ויש לי הרהור לומר על דלמא מערבי דבנות ישראלים מרוחקים מערבי ויותר יש לתלות שולד מישראל ועד שידי מגעת כתבתי בעזה"י.