מחנה חיים אבן העזר חלק ג שסד

ויבטל אותו ואפקעי' רבנן לקדושין ותי' דאוקמינן אחזקתה שהיא עכשיו נשואה דאל"כ נזיר שהי' שותה יין או מטמא למתים אמאי לוקה והא התראת ספק הוא שמא ישאל על נזירותו ופלא בעיניך איך שייך חזקה על העתיד מי איתמר שלא ישתנה קצרת כדרכך אבל כך הבנתי מדבריך

אהובי אחי נ"י כמדומה לי שכבר הי' לו פלפול עמך על גוף הדבר אני אומר דאמרי' אוקי מילתא על החזקה בעתיד שלא ישתנה חוץ אם יהי' סיבה בטבע שישתנה וכעת יהי' לטרחה לפני לחפוש אחרי הדבר ואניח הקדמתך

נ"ל הא דאזלינן בתר חזקה לא הוה סברא אלא גזה"כ אם יש ספק דנשתנה הדבר מכמו שהי' אמרי' אוקי הדבר על הפנים שהי' מלפנים ולכך אמרו אוקי מילתא על חזקתו ועיין באדמ"ו שר התורה בספרו ח"ש בריש הספר דפח"ח וא"כ בכל דבר הבא לפנינו ברגע זו אמרי' אוקי אחזקתו ולא חיישי' שמא כבר נשתנה כמו שמא מת לא חיישי' אבל בעתיד אפשר שיופסק פנים הראשונים וישתנה הדבר כמו שמא ימות חיישי' דבמה שאנו חוששין שמא ימות אין בו סתירה למה דהחזקנו שמא מת לא חיישי' דאפי' אם ימות בעתיד לא מת למפרע אלא מת מאז ולהבא אבל לא יסתיר מה שהחלטנו היום שלא מת עד עתה שאנו דנים כן מכח חזקה בכה"ג אין אנו אומרים החזקה על העתיד

אמנם אם נאמר שישתנה בעתיד יעקור הדבר למפרע ויתבטל מה שאנו מחליטין לאמור אוקי מילתא אחזקה שהוא כלל אם הי' בא על חפץ שם איסור או שם היתר או שלימות ומעלה או חסרון וגרעון שנחליט שהוא כעת אשר אנו דנין במעמד הראשון א"כ אם נחוש שישתנה בעתיד הוה כאילו דנין על העבר דהא אם הנזיר ישאל על נזרו החכם עוקר נדר מעיקרו ולא הוה נזיר גם עכשיו כעת אשר אנו מתרין בו שלא ישתה יין ויטמא למתים ואם כן אנו אומרים בהיפך הלא בשעת קבלת הנזירות קבל איסורי נזיר וכל קדושת נזיר בודאי יעמוד בו כי אוקמי מילתא על חזקתו ולא חיישי' שיבוא בעתיד דבר אשר יעקור למפרע וכאלו כעת כבר נעקר הדבר אשר הי' בו לפנינו וה"ה לא חיישי' שישלח גט ויבטל ויעקור האישות למפרע דהא ידענו שהי' על האשה שם אישות ואוקי מילתא על חזקתו ודוק

ואוסף נופך להסביר הענין ונחזי אנן אם הב"ד לקו לנזיר והוא הלך אחרי כן ונשאל על נזירתו הכי עשו הב"ד עון בזה שלקו מלקות ארבעים לישראל כשר נהפוך הוא המה לקו כדין מכח שהי' בחזקת נזיר כמו שאם אכל ישראל חלב מפרה ואח"כ נגלה שהיתה טריפה בשעת החליבה אעפ"כ לא ימצא לו עון דתורה אמרה אחרי רבים להטות דאזלינן בתר רוב ה"ה לוקין הב"ד על פי חזקה דהוה ג"כ צוות התורה לילך בתר חזקה וה"ה מה שמתרין עדים מכח חזקה אינו נכנס בגדר ספק דנימא התראת ספק לא שמיה התראה כי כח החזקה פועל וודאי דלו יהי' שנשאל אח"כ על נזירתו נלקה כדין וק"ו אם זנתה אשת איש ובעלה שלח לה גט ובטלו דנימא דהוה התראת ספק דהא לפנינו כח חזקה דלא גרשה ובטל הגט ואחר שנמית אותה לא יוכל עוד לעקור האישות והוה ק"ו מנזירות והבן זה כי קצרתי אחיך הדש"ת. סימן מח

הנב"י מהד"ת בא"ע סי' קל"ט מביא קו' בשם הגאון אור חדש זצ"ל למה לא תמתין יבמה מלהתייבם עד ה' חדשים ויום אחד דהכרת עובר לג' חדשים הוה רק רובא כמבואר ביבמות דף ל"ז אבל עד ה' חדשים ויום א' בודאי לא אשתהי א"כ איכא לברורי לה' חדשים וכל היכא דאיכא לברורי לא סמכי' ארובא יעו"ש מה שתי' לו דיש לה חזקת היתר ליבם עומדת יעו"ש

ונ"ל הגם שיש נשים שרואות דם ווסתות בתחלת עיבורן ועיין פ"א דנדה משנה ה' ובתוסיו"ט שם ועיין ברשב"א בת"ה מכל מקום רוב נשים אחר שעברו עליה' ג' עונות ג' חדשים לא תראה דם עוד אם היא מעוברת וא"כ ביבמה שעברו עליה ג' חדשים שעפ"י רוב ניכר עוברה וגם יש לה ווסתות ג' חדשים זה אחר זה יש כאן ב' רובא שהיא אינה מעוברת רוב א' שלא הוכר עוברה רוב שני דאומרת דיש לה ארח כנשים דאל"כ תהי' מסולקת מדמים א"כ יש רגלים לדבר שהיא מעוברת ויש רוב כנגד רוב וע"כ דאומרת שיש לה אורח כנשים ובשני רובות לכ"ע לא צריך לברורי ודוק

אך מ"ש הנב"י דזה לא מקרי אפשר לברורי דמפסיד העונות ב' חדשים לא הבנתי הא היא אשת אחיו אשר ייבם וצריך בירור אם מותר לבעול אותה לקיים המצוה ומקודם זה לא נתיר לייבם אותה ולא תהי' אשתו ואין לו עליה זכות עונות ודוק בשלומא בדף קי"א בקטן שבא על הגדולה דאזלי' בתר רובא ולא חיישי' שמא הוא סריס שם שפיר סברת הנב"י דלא נצריך לפרוש אותה דיהי' הפסד עונות ולא נקרא איכא לברורי אבל הקושי' אור חדש למה לא נחוש לכתחילה לייבם דהא איכא לברורי אם עליו מצות יבום ולא יזכה בה קודם שיתברר ודוק

ואוסף עוד במה שהערותי במקו"א הא דסמכי' על רוב או על ס"ס הוא דווקא אם נסמוך על הרוב או ס"ס יהי' נשאר בספק דבודאי לא יבורר הדבר כלל אבל אם ידענו דבודאי יבורר או היתר ברור או איסור ברור לא סמכי' על הרוב או ס"ס דהא עתיד הדבר להתברר והנה בקטן שבא על הגדולה הגם שבודאי יתברר בעתיד שאני התם כיון שבא עליה תלינן שהוא מהרוב שלא יהי' סריס ותגדלנו שלא צריך להפרישו אבל מנ"ל להתיר קודם ו' חדשים כמש"ל ודו"ק. סימן מט

הלום ראיתי מלחמות ד' בשו"ת שיבת ציון שהגאון אדמ"ו בעמ"ח שערי תורה ארי נעשה שואל להגאון מהר"ש לנדא בעמ"ח שיבת ציון בסי' צ"ז וסי' צ"ח בענין אי צריך החליצה להיות דווקא בעיר של היבם או לא בעינן לקיים כפשטות משמעות הקרא וכתב הגאון מהר"ש בסי' צ"ז בד"ה אמנם וז"ל אמנם נלע"ד שכ"ז הוא אם היבם והיבמה מתקוטטים מי ילך אחר מי אבל אם שניהם נתרצו ונתפשרו שהיבם ילך לעירה של היבמה או ששניהם מרוצים לילך לעיר אחרת לחלוץ בזה אין מקום לדינים האלו וכן הוא המנהג בכל בתי דינים שאם היבם והיבמה באים לחלוץ שמסדרים להם חליצה ואין משגיח עליהם אם הוא עירו או עירה או עיר שאינה של שניהם והאמת אגיד שמיום שהגעתי להוראה עמדתי משתומם ע"ז המנהג ועל כל הפוסקים שלא חשו כלל לדרשה של רב כהנא בסוף פ' זה בורר וקראו לו זקני עירו ולא זקני עירה הרי דדבר מלא דובר רב כהנא דהכתוב בא למעט זקני עירה ומנ"ל לומר דניתן רשות להיבם והיבמה לבחור להם מקום בעיר אחרת לחליצה אף שאינו זקני עירו ולמה לא נימא דגזירת הכתוב הוא שתהי' החליצה דוקא