מחנה חיים אבן העזר חלק ג שסג

אמרי' בפ"ק דקידושין דאי אמרה היא הריני מאורסת לך אין בדבריה ממש אלא מכיון שהיא מסכמת לקדושי האיש היא מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה אצל הבעל כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו הלכך אין אנו דנין בקדושין מצד האשה אלא מצד הבעל ולגבי בעל כשפדאוה אחרים דמיא דבקידושין הראשונים היא ברשותו ולאחר גירושין יוציאה מרשותו ומש"ה לא מצינן למפשט גבי קידושין דחיילי מפדאן הוא דלא דמיא וכדכתיבנא ומפדאום אחרים נמי לא מצינן למיפשט דלא חיילי משום דלא דמי נמי לגמרי דהא הכא האשה ג"כ מכניסה עצמה לרשותו במקצת ואיכא לדמות לפדאן הוא והיינו דליכא למיפשטא מהא כלל עכ"ל עכ"פ מפורש יוצא שאין אנו דנין בקידושין מצד האשה אלא מצד הבעל כיון שהיא מסכמת לקדושי האיש היא כדבר של הפקר נגד האיש והוא מכניסו לרשותו וכן הוא לבדו פועל השליחות דכתיב ונתן בידה ושלחה מביתו ואם אמר טלי גיטך מעל ג"ק לא מהני או אם תקח הגט מידי לא מהני דבעל צריך לעשות מעשה השלוחין ולא צריך דעתה כלל ובעה"מ פ' הזורק כ' על הקו' דבגיטין אמרי' אמר לה כנסי שט"ח אינה מגורשת וביבמות אמרי' אמר לעדים ראו גט שאני נותן לאשתי ואמר לה כנסי שט"ח הר"ז מגורשת וכ' לתרץ וז"ל ויש להשיב נהי דלא בעי דעתה אבל בעי' שיוציא הבעל השליחות בפיו לאחר כתיבת הגט בענין שיתבונן הדבר או לעדים או לאשה וכיון שפי' הדבר לעדים אין צריך דעת האשה בגירושין וכן בקידושין צריך שיוציא בפיו הקידושין בענין שיתבונן לעדים ולאשה כדאמרי' התם גבי קידושין כתיב כי יקח ולא שיקח את עצמו גבי גירושין כתוב ושלחה ולא שישלח את עצמו עכ"ל וכתב בבעה"מ עוד שם בשם ר"א וז"ל ואין בין קידושין לגירושין אלא שבקידושין בעי דעת העדים ודעת האשה ובגירושין די לנו בדעת העדים ואין לנו צורך בדעת האשה שתשמע ודעת השלוחים שמוציא הבעל מפיו עכ"ל ועיין ברב אלפס ריש קידושין וכן בגירושין שם אמר איני בעליך אין כאן בית מיחוש דכתיב ושלחה ולא שישלח את עצמו יעו"ש ועיין בשלטי גבורים ובר"ן שם ואעתיק עוד מחדושי רשב"א גיטין דף ע"ה שנתקשה איך מספקים אי נתינה בע"כ הוה נתינה הא בגט כתיב ונתן בידה וקיי"ל דמתגרשה בע"כ ותי' וז"ל אבל גט אשה שאין בעלה קנוי לה שאינו מקיח את עצמו וגט שחרור נמי שאין הרב קנוי לעבד אלא שיש לאשה שיעבוד על בעלה בעודה תחתיו כשהוא בא לסלק שעבודו מעליו אם אתה בא לומר שאינו יכול לסלקו אלא מדעת האשה נמצא שאתה מחייב את שלו בע"כ ואל תחייבהו וכיון שכן בפריעת בע"ח נמי נתינה בע"כ של לוה הוה נתינה כנ"ל עכ"ל ועיין בא"ע סי' קל"ו

היוצא מזה שבקדושין צריכים דעת אשה שנתרצה שהוא יכניס אותה במעשה קידושין ולא צריך שהיא תכווין להקנות עצמה לו כמו בשאר קנינים שצריך דעת מקנה ובגירושין הבעל כורת האישות הנקשר בקנינו ולא צריך דעת אשה כלל אפי' אם אמר לה נכסי שט"ח מהני כיון דיש עדים שהבעל משלחה כי הבעל משלח אותה כפי כחו אשר נתן לו ד' לכרות קנינו ולשלחה

ובזה יפליא לי דעת נב"י מהד"ת סי' נ"ד בד"ה והנה ק"ל שהתפלא למה לא יהי' אישות לקטן דהא דעת אחרת מקנה יש לו קנין והאשה הגדולה מקנה עצמה לו יעו"ש ולדעתי יפלא הא אין יכולה לפעול בקידושין כלל היא עושה עצמה כהפקר דכתוב כי יקח איש אשה ולא כי תלקח אשה לאיש ואם היא מקנית עצמה לו הרי פועלת בקיחה שלו שתהי' אשתו ומלבד זה אל"כ לא יהי' משכחת גירושין בע"כ דתאמר לו אדעתא דהכי לא היתה מקנית עצמה לו בשלומא בגדול המקדש עושה הוא הקנין ויוכל לכרות קנינו כדברי רשב"א אבל בכה"ג שהיא מקנית עצמה וצריך דעתה שתחפץ לצאת ממנו ותורה אמרה רק ושלחה מביתו הענין גירושין צריך להיות רק בכח הבעל וכיון שלא יוכל לגרשה בכה"ג אז גם קידושין ליכא דמקשי' הווי' ליציאה ודוק ואכמ"ל

תבנא לדינא דאין כח פעולת גירושין רק שהבעל משלחה מביתו שהוא מגרשה ומשלחה והאשה נקראת אשה גרושה מאישה ואסורה לכהן דלא שייך לומר איהי מפקא ליה דהלא היא לא תוכל לגרשו היא לא תוכל לכרות האישות וגם לא תוכל לסייע לגירושין רק הכל בא מהבעל שהוא כורת האישות ומשלחה מביתו בנתינת הגט והיא לא צריכה מחשבה וכונה לקנות עצמה וא"כ אסורה לכהן ודו"ק

וראה זה מצאתי לאדמ"ו חת"ס בא"ע סי' קע"ד בד"ה ומ"ש שכ' וז"ל אספרה כמו זה כמה שנים שעברו הי' בארץ איטלי' גבירה עשירה אחת ונישאת לא' שכופין להוציא לטובת האשה מחמת ממון ופטרה ואח"כ נשאה עיניה בכהן א' וכל חכמי איטלי' אסרו לישא הגרושה והבליעל ההוא בטש שרגא מגוי לגוי ומשרי המלוכה לשרי המלוכה ומלומדיהם עד שבא הדבר לשרי גדולים היושבים ראשונה במלכות קאנסיסטאריום בוויען ונשאו ונתנו כל המלומדים וצדקו בעיניהם טענת הכהן באמרו כי הדעת נותן אשה גרושה מאישה היא בזיון לכהן ומה שנמצא בש"ס ופוסקים נגד זה הוא המצאות וחומרת חכמים שאין ראוים לשמוע להם בזה והוחלט פסק שמותר לו שישאנה אך יען שצריך הקיר"ה לחתום בחתימת ידו הגדולה וכשבא הדבר לפניו אמר אין ראוי לחתוך הדין בלי שאלת חכם א' מחכמי הדת ההוא שאינו מהרבנים אולי ימצא תי' על קושי' זו וימן ד' אז בווין א' מחכמי הזמן החדשים המתפלספים וכבר מת תהי' מיתתו כפרה ע"כ עונותיו ברם זכור אותו לטוב בדבר הזה וזאת היתה תשובתו כשנעיין בפשטות הקרא לא נמצא בדתינו שום אופן שיופרדו הזיווג זה מזה אלא באם הבעל אינו חפץ בה ולא תמצא היא חן בעיניו אבל בהיפך שהיא אינו חפצה בו אפי' מוכה שחין לא מצינו בשום מקרא שיהי' יכולת להתירה לעלמא רק היא המצאה מחכמי ישראל ועתה ממנ"פ אם האשה והכהן סומכים על חכמי ישראל הם אמרו גם זו אסורה לכהן ואם נניח הפי' כפשוטו א"כ אינה מגורשת ועודנה אדוקה בבעלה הראשון וישרו דבריו בעיני הקיר"ה והשרים ולא נישאת לכהן ולא נתחללו עכ"ל

נפלאת בעיני על אדמ"ו חת"ס ז"ל על שלא הביא דברי ר"ן שחכז"ל כבר דרשו על חכמת למודי גוים רק חכמה יש באו"ה תאמין אבל תורה אין בגוים אמרו רבותינו ז"ל דכתיב בגוים אין תורה וגם שלא בירר שלא משכחת שאשה מגרשה לבעלה שכל כח הגט רק הבעל מגרשה רק הטיב השיב אדמ"ו ז"ל לאותו איש הפלסוף מדברי רמב"ם ועד שידי מגעת בעזה"י בארתי. סימן מז לאחי הרב הגאון ר' זוסמן סופר נ"י אב"ד דק"ק האלאש

אודות אשר הקשית על דברי תוס' בגיטין דף ל"ג בד"ה ואפקינהו שכתבו על הקו' איך ממיתין אשת איש שזנתה הא הוה התראת ספק דלמא ישלח לה הבעל גט