מחנה חיים אבן העזר חלק ג שסב

כמבואר בפנ"י בד"ה לפי שאין בקיאים אבל לדרוש ממנו היכי דאיכא לברורי מבררי' דהא נודע דהי' הכתיבה והחתימה לפניו ממילא צריך לברר בפ"נ ובפ"נ שהוא טוב מידענו ודו"ק

ובזה יובן מה השמיע הלשון אשר יאמר הבעל בשעת נתינת הגט איך בא זה לכאן הלא זה ילמד אם הבעל נותן הגט כשעומדת במקומו אפי' רק בא ללמד שצריך לנהוג כמו השליח שיאמר מתחילה הר"ז גיטך וסמוך לנתינה יאמר בפ"נ ובפ"נ כמו השליח עושה ודוק ואח"כ כתב וז"ל ויתנהו לה בפני ג' עכ"ל היינו שדי בבעל אם נותן גט חתום אפי' בינו לבינה ועל היתר שאת אם נותן לה הגט בפני עידי מסירה אבל זה נותן לפני ג' שהמה ב"ד עיין ברמ"א סעיף ד' א"כ כל דברי רמ"א מא"ח ודו"ק

אך הר"ר פרץ כתב וז"ל היכי שהבעל עצמו מביא גט צ"ל בפ"נ ובפ"נ שעכשיו אינן בני תורה ואתי לאחלופי בשליח אחר וכן הסכים הר"ר יחיאל עכ"ל כאשר מובא בד"מ בסדר נתינת הגט מיד השליח להאשה הוא לא הזכיר שהבעל בעצמו מוליך ממקום כתיבה למקום הנתינה רק כלל כל שהבעל מביא גט צ"ל בפ"נ ובפ"נ יען שעכשיו אינן בני תורה ואתי לאחלופי בשליח אחר העולם הרואים יטעו שגם שליח אחר לא צ"ל בפ"נ ובפ"נ ואם פגע בשליח ונטלו דלא יוכל לומר בפ"נ ובפ"נ אין רשאי ליתן הגט כלל כי צ"ל בפ"נ ובפ"נ משום גזירה דאתי לאחלופי בשליח אחר ואפשר יש תיקון בגט חתום שיכתב לשנים ליתנו לאשתו כדברי הרמב"ם פ"ב דגירושין ורמ"א בסי' קמ"ב כתב וז"ל כדי שלא יבוא לטעות גם בשליח אחר מאחר שעכשיו אינן בני תורה עכ"ל דייק שלא נבוא לטעות כולל כל העולם ועצמו וכן הב"ד בכלל דהא בכה"ג שהוא שהוליך ממקום כתיבה למקום הנתינה ואפשר לברר מפיו אם בפניו נכתב ונחתם צריך לבררו על צד היותר טוב באמירת בפ"נ ובפ"נ דאל"כ נטעה בשליח אחר ועל זה הקשה הב"ש הא בגמ' משמע אפי' יכול לומר בפ"נ ובפ"נ אין הבעל צ"ל בפ"נ ובפ"נ ובא"ח וברמ"א משמע כיון שיכול לומר בפ"נ ובפ"נ צ"ל בפ"נ ובפ"נ וע"ז חידש הב"ש דא"ח סובר כראב"ד דהלכה כרבה וא"כ עושין כל הצטדקאות להזכיר בשטר הרשאה שיודע לומר בפ"נ ובפ"נ ורמ"א מצריך אם הי' שליח בעצמו ממקום הכתיבה עד מקום הנתינה כדי שלא יבא לטעות עכ"פ הרמ"א נובע מא"ח ולא מדברי הר"ר פרץ ולא כדברי מעלתו נ"י שנעלם מב"ש דברי ד"מ בשם הר"ר פרץ ודוק

והנה לא אחפוץ לדבר בגוף הענין בשטר מודעה ששלח בנוסחתו חסר והוא נכתב ונחתם כהלכתו בפני בעל כדי לדעת שיוכל לומר בפ"נ ובפ"נ וממילא צ"ל בפ"נ ובפ"נ כמובן ובנוסחה כתב רק נכתב כדין וכהלכה ונחסר ונחתם ולא נכפלו הדברים והכלל הערותי רק ברמז ודוק והי' לי כמה הערות במכתבים כי ראיתי כי נוגע בדברי ראשונים ואני מזהיר אותו לעשות כן כי המה עזים כנמר רק אני ערוד וחלוש מאוד ומוקף בדאגות ואין רצוני לאחר מלהשיב כעת ונזכרתי שכתב מעלתו נ"י שיש חשש עגונה בדבר על כן אעורר שיראה לקיים שם העדים בג' ויכתב בהרשאה שהבעל יוכל לומר בפ"נ ובפ"נ ויזהר להבעל אם יש שם ב"ד של ג' שיותן לפני הב"ד ואם חלילה לא ימצא ב"ד שימסור לה בעדים כשירים עכ"פ ואם אפשר יהי' ב"ד עיין בנב"י מהד"ת ויבקש שהאשה תיקח עכ"פ מהעדים עדות שנמסור לה הגט לשם גירושין וד' יעזרהו להציל אשה מלהיות עגונה הד"ש. סימן מו

שאלה באשה גרושה מאישה אשר היא היתה כופאת אותו על ידי צויגניססע מרופאים הגדולים שלא הי' רשאי לישא אשה כי ע"י חולה שלו ר"ל הי' בסכנה שתרד שאול ח"ו ועי"כ גרשה בב"ד ישראל כדת וכעת נתנה עיניה בכהן אחד וגם הוא נתן עיניו בה וטענו שהוא אינה גרושה מאישה דנהפוך הוא היא השתדלה שיצרך לגרשה אם אעפ"כ אסורה משום שם ואשה גרושה מאישה לא יקח או לא נאסרת לכהן שהיא אינה גרושה מאישה כי היא כפאו שיגרשנה והוא האיש גרוש מביתה

תשובה דבר זה עצת חטאין למצוא עצה להתיר גרושה לכהן וכבר הקדימו רבותינו ז"ל נגד זה ואעתיק דברי הר"ן פ' המגרש בסוגי' דגט מעושה שכ' וז"ל ותמיהני כיון דאמרי' דכדין דעכו"ם מיחלף בכדין דישראל נימא שאם נתגרשה בכדין דעכו"ם ובא אחר וקדשה נחוש לקדושיו אטו כדין דישראל וכ"ת ה"נ א"כ דגזרי' עכו"ם אטו ישראל נגזר נמי ישראל אטו עכו"ם ונימא דגט מעושה בישראל כדין לא יהי' כשר דלמא אתי לאכשורי בדין דעכו"ם ונ"ל דאע"ג דאמרי' דכדין בכדין מיחלף לא מיחלף ממש קאמרי' דלגבי ישראל מידע ידעו דכדין דישראל וכדין העכו"ם לא דמי אהדדי ואפילו הכי לגבי כהונה מחליף דאי אמרי' דכדין דעכו"ם שלא יפסול לכהונה מימר אמרי ש"מ שאין שום גט מעושה אפי' בישראל פוסל לכהונה דאם איתא דפוסל בעכו"ם ריח הגט מיהא הוי שהרי אפי' שמץ גט פוסל בכהונה אלא ודאי אפי' מעושה בישראל אינו פוסל ואפי' ידעינן שהוא כשר אפשר שיטעו לומר שלא פסלה תורה גרושה לכהן אלא היכי דאיהו מפיק לה מפני כבוד כהונה אבל במעשה דאיהי מפקא לי' נהי דכשר אינו פוסל או שמא יטעו לומר דאינו כשר ונ"מ חורבא לכהונה ולעלמא נמי שאם קידשה אחר לא יחושו לקדושיו עכ"ל הרי מפורש יוצא מחכמת חכז"ל שיראו שיבוא באפשרות טעות הנ"ל שאם היא מפקא לי' נהי דכשר אינו פוסל לכהונה וגזרו לפסול בגט מעושה כדין בעכו"ם מפני גט מעושה כדין בישראל שלא נאמר שאין בגרושה כזה נגד כבוד כהונה ובאמת בגט מעושה בישראל אסורה לכהונה מדין תורה והצריכו לפסול לכהן אפי' במעושה כדין בעכו"ם והבן זה

ואם יחשך אדם לומר מנ"ל זאת שבכה"ג שהיא גורמת שצריך לגרשה שאעפ"כ תהי' מדאורייתא אסורה לכהן הלא בעלה לא מאס בה נהפוך הוא נפשו קשורה בנפשה רק מפני הלחץ מחלתו גרשה וא"כ אין כאן גנאי לאמר זה הוציאה מביתו הלא היא הוציאו דהאיש גרוש מהאשה ולא האשה מהאיש

ונ"ל דענין קידושין הוא שהבעל קונה אותה ע"י כסף או ע"י שטר או ביאה אבל הכא בא מצד הבעל דכתיב כי יקח איש אשה ולא כתיב כי תלקח אשה לאיש והר"ן בנדרים דף ל' בד"ה ואשה נתקשה למה לא יהי' אשה יכולה להתקדש עתה על לאחר שתתגרש מבעלה תהי' מקודשת לו שנית כמו בנטיעות שיוכל להקדישם לאחר שיפדו אותן כך הוא בקידושין הלא אינה יוצאת מרשות בעלה או רשות עצמה וכתב לתרץ וז"ל וניחא לי דאי מצי' אשה לקדש עצמה לאיש ה"נ דהוה היא דומיא דמקדיש נטיעות ממש אלא כיון שהתורה אמר כי יקח איש אשה ולא אמרה כי תלקח אשה לאיש לא כל הימנה שתכניס עצמה לרשות הבעל ומש"ה