מחנה חיים אבן העזר חלק ג שסא

אתי לחלופי בשליח אחר לומר דלא צריך לומר בפ"נ ולא צריך נמי שטר הרשאה עכ"ל

טרם אדבר על דברי מעלתו נ"י אעתיק דברי רמ"א סי' קמ"ב אשר מעתיק בקצרה ואני אעתיקו כולו הגה וז"ל בעל שמביא גט לאשתו והוא בעצמו הוליכו ממקום שכתבו עד מקום הנתינה צריך למוסרו לה כשליח וצריך לומר בפני נכתב ובפ"נ כמו השליח כדי שלא יבא לטעות גם בשליח אחר מאחר שעכשיו אינן בני תורה עכ"ל ויש לדקדק כמה דקדוקים בדברי רמ"א (א) שהי' לו לקצר ולכתוב בעל שמביא גט לאשתו צריך למוסרו לה כשליח למה האריך וכתב והוא בעצמו הוליכו ממקום שכותבו עד מקום הנתינה (ב) מה שכתב וז"ל וצריך למוסרו לה כשליח עכ"ל הוא בלי הבין הכי יש חילוק בדמות המסירת הגט בין מסירת הבעל ליד האשה או מסירת השליח ליד האשה שנוכל לומר שהבעל המביא גט לאשתו צריך לעשות מסירה כעין שליח (ג) מה שכתב הרמ"א וז"ל וצריך לומר בפ"נ ובפ"נ כמו השליח עכ"ל תיבת כמו השליח פלא הי' לרמ"א לכתוב רק שצריך לומר בפ"נ ובפ"נ אבל תיבת כמו השליח משמע באופן בדמות שהשליח אומר בפ"נ ובפ"נ כך צריך לומר הבעל אמירתו בענין בפ"נ ובפ"נ וצע"ג

ואקדים מה שבארתי בעזה"י בספרי פלס חיים בסוגי' דלשמה בד"ה בגמ' דף ה' אי הכי בעל נמי ואבוא פה בקצירת אומר בוודאי אם הבעל לפנינו אשר מביא הגט ממקום אשר צוה לכתוב לגרש בו אשתו אז שיילינן ליה אם הגט נכתב ונחתם לשמה דכלל גדול כל היכא דאיכא לברורי מבררי' דלמא לא ידע דצריך להיות הכל הכתיבה והחתימה לשם גירושין כמו שהעור הפנ"י בד"ה רש"י בד"ה לפי שאין בקיאים לשמה כמו בשחיטה אם השוחט לפנינו מבררים אם איכא לברורי הגם דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין יען דיש חזקת איסור כנגדו ה"ה כאן רוב בקיאים לשמה אבל יש כנגדו חזקת אשת איש ואם צ"ל בפ"נ ובפ"נ בעבור הקיום ממילא שיילינן נמי על לשמה יעו"ש עוד בד"ה לפי שאין בקיאים לשמה וחדשתי בספרי מכח איכא לברורי אם אומר שיודע שהגט נכתב ונחתם לשמה לא צריך לומר בפ"נ ובפ"נ דהוא טוב מאומר ידעתי כמבואר בתוס' בד"ה לפני דבמקום שתקנו החכמים מכח הדין שלא יבוא בעל ויערער אז לא די אם אומר ידעתי שהוא לשמה רק צריך לומר במטבע שטבעו חכמים אבל מכח איכא לברורי בודאי די אם אומר ידעתי שהוא לשמה אז לא יבוא ויערער אבל באשה שמביאה גיטה הגם אם תאמר ידעתי שנכתב לשמה עכ"פ הבעל יוכל לבוא ולערער חוץ אם אומרה בפ"נ ובפ"נ אז לא חיישי' על ערעור הבעל עכ"ד בקיצור

ובחבורי קול סופר על המשניות כתובות סי' קפ"ז הבאתי דבר נחמד בשם הגאון ר' יעקב ז"ל למה לא מהני שיאמר השליח שהבעל והסופר אמרו לו שהוא לשמה דאז הוה עד מפי עד והראשון מכחיש הוא נאמן כנגד איש האומר בשמו אבל אם יאמר בפני נכתב ונחתם לשמו השני נאמן כמבואר בא"ע בח"מ סי' קט"ו יעו"ש דפח"ח וא"כ בבעל עצמו שהוא רק מכח איכא לברורי די אם יאמר ידעתי שהוא לשמה דעכ"פ לא יבוא ויערער ודוק

ולפ"ז בודאי אם שלח שליח למסור גט לאשתו אשר צוה לשלוח לאשתו ופגע בדרך והביא בעצמו הגט לאשתו הגם שלא יכול לומר לפ"נ ולפני נחתם דהלא לא הי' בכתיבת וחתימת הגט כיון דעכשיו אחר שלמדו דהכל בקיאים בלשמה והוא שמע משליח דהי' הכתיבה וחתימה לשמה יכול לגרש בו את אשתו דלא הוה בכלל שליח ולא צריך לומר בפני נכתב ובפ"נ כמבואר בגמ' גיטין דף ה' דכאן לא הוה בכלל איכא לברורי מבררין דהא כיון שפגע בשליח ולקחו ממנו ומביאו ולא הי' אצל הכתיבה והחתימה ולא יכול להעיד מפי עצמו וטוב שלא לדרוש ששמע מפי השליח דאין זה בירור אבל אם הבעל בעצמו הי' אצל כתיבה וחתימה דאיכא לברורי הי' מצד הגמ' די אם אומר ידעתי שהוא לשמה אבל כיון שהדור אינן בני תורה צ"ל בפ"נ ובפ"נ ולא שיאמר ידעתי לבד פן יסמוכו גם בשליח אם יאמר ידעתי לבד ולכן נחשב הבעל רק כשליח ודוק

ועתה אבוא לבאר דברי רמ"א וז"ל בעל שהביא גט לאשתו והוא בעצמו הוליכו ממקום שכתבו עד מקום הנתינה עכ"ל בכה"ג שלא לקחו מיד שלוחו אלא הוא בעצמו הביאו ממקום הכתיבה למקום הנתינה אז דינו כאשר יבאר (א) וז"ל צריך למוסרו לה כשליח עכ"ל הכוונה למסור לה בעידי מסירה ואם לא מסר בעידי מסירה רק בינו לבינה צריך ליטול הגט ממנה ולמסור מחדש כמו אם שליח הלכה לא מסר בע"מ דצריך ליטול ממנה ולחזור וליתן לה בע"מ והגם דבעל שנותן גט בלא ע"מ אין צריך ליטול ממנה הגט ועיין בב"ש ס"ק י' אבל בכה"ג הבעל הוליכו בעצמו ממקום הכתובה למקום הנתינה נראה כשליח וזה שצריך למוסרה לה כשליח ועיין בסעיף ה' שיעמוד ויהי' ביום (ב) ואח"כ כתב הרמ"א וז"ל וצריך לומר בפ"נ ובפ"נ כמו השליח עכ"ל הכוונה שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אחרי שאמר הר"ז גיטך והתקבלי גיטך ממני בפ"נ ובפ"נ ויתן לה הגט תוך כדי דבור עיין בב"ש סי' קמ"ב ס"ק ט' ועיין בסדר הגע היטב שיהי' סמוך לנתינה וסיים הרמ"א וז"ל שלא יבוא לטעות גם בשליח אחר מאחר שעכשיו אינן בני תורה עכ"ל אם נקל בו שלא צריך להיות המסירה כמו בשליח או אמירת בפ"נ כמו בשליח נטעה שמהני בשליח אם לא יחזור ויטול ממנה הגט או נטעה דמהני ידעתי שהוא נכתב ונחתם לשמה או לא יאמר בפ"נ ובפ"נ סמוך לנתינת הגט לידה כיון שעכשיו אינן בני תורה נקל גם בשליח ממש לכן החמירי במקום שהבעל עצמו הביאו ממקום הכתיבה

ולכן ציין ב"י בשם א"ח כי רק מא"ח למד כל הנ"ל שכתב שם כפי מה שהובא בב"י סי' קמ"א וז"ל כתב בא"ח זהו לשון שליחות שטר הולכה כשהבעל עצמו מוליך גט לאשתו בעיר אחרת הנה פב"פ מוליך גט לאשתו פב"פ ונכתב ונחתם כהלכתו לדעתינו ואין כותבים בו מקום כלל לפי שלא היתה האשה במקום כתיבת הגט והוא נכתב ונחתם כהלכתו בפני הבעל כדי שיוכל לאמר בפ"נ ובפ"נ כיון שהבעל עצמו מביאו כדאמרי' בפ"ק דגיטין הבעל עצמו וכו' זה הלשון שיאמר הבעל בשעת נתינה קודם שיתן הגט לאשתו התקבלי גיטך זה ממני והרי את מגורשת ממני ומותרת לכל אדם וגט זה בפ"נ ובפ"נ ויתנהו לה בפני ג' עכ"ל הנצרך כאן והוא פלא גדול דמשמע דכותבים בשטר והוא נכתב ונחתם כהלכתו בפני הבעל וקשה הלא כבר הזכיר דכותבים ונכתב ונחתם כהלכתו לדעתינו למה כופלים שנית והוא נכתב ונחתם כהלכתו לפני הבעל הוא בלי הבין

אך הוא בעצמו מפרש שכופלים שנית שהוא נכתב ונחתם כהלכתו בפני הבעל כדי שיוכל לומר בפ"נ ובפ"נ כלומר לולא שאנו מגלים בשטר שהבעל ראה הכתיבה והחתימה כהלכתו לא היינו דורשים ממנו שיאמר בפ"נ ובפ"נ שהבעל אין צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ כדאמרי' בגמ' די שנדרוש ממנו אם צוה לסופר ולהעדים לכתוב לשמה