מחנה חיים אבן העזר חלק ג שס

וחזקה מזה מוכח דבקידושין אפי' נשבע שלא לקדש אי עביד מהני יעו"ש

ולכאורה משכחת דאמר צא וקדש לי אשה ובא השליח ואמר לו שקידש לו אשה הנ"ל דלא ידע מתחילה מי לאסור ואי שאסר לקדש שום אשה בעולם הוה נשבע לבטל את המצוה דהא לא קיים פ"ו אך אפשר דאמר אותה אשר קידש השליח בעבורו הוא נשבע שלא יקדשנה ולא חל הקידושין אם יש ברירה

אך בלא"ה פלא בעיני שם בחולין חקר הגמ' על רוב בלחוד מנ"ל דאזלי' בתר רוב ועל חזקה לחוד מנ"ל דאוקמי אחזקה אבל כאן יש רוב וחזקה יחדיו דמקדש זה הי' לו פ"א חזקה שלא נשבע מלישא אשה כאשר יהי' ראוי ליקח אשה וגם רוב אנשים לא נשבעים שלא יקחו אשה א"כ הוה רוב וחזקה יחדיו מנ"ל דאזלינן בתר רוב לחוד או בתר חזקה לחוד ועוד יש חזקת כשרות אם הי' נשבע כיון שקידש אשה בודאי הלך לחכם והתיר לו שבועתו א"כ הוה רוב וב' חזקות יחדיו והגמ' חקר על רוב לבד ועל חזקה לבד ודוק

עד הנה פלפלתי בהערות התורה מענין לענין אשר העיר הדר"ג נ"י ואשוב למבוקש התכלית אשר אמרתי בסי' מ"ג שטוב עשו מסדרי גיטין שלא להתיר דפן ואולי נשבע שלא לגרש דאוקי גברא על חזקת כשרות שבודאי לא נשבע לחנם שלא לגרש את אשתו דמי יימר לו לגרש אם לא יחפוץ לגרש ומכח חזקה אנו מחליטין שהוא בחזקות כשרות שלא נשבע לחנם בשלומא שאנו חוששין על שמא נשבע לגרש הוא נכון דמכח חזקת כשרות חיישי' שהי' נשבע לגרש אבל ליחוש על שלא לגרש הוא כנגד חזקת כשרות רק ילמדו העולם מדשואלים הב"ד על שבועת חנם ש"מ דמותר לשבוע חנם והדר"ג נ"י מביא דברי חכז"ל בשם ר"י בפסול משקולת אמר כי ישרים דרכי ד' ולא מנע מלהודיע תמה אני איך מדמה הדברים הלא בגט עומד לפנינו איש פרטי וידוע מהכ"ת נחשד אותו שעבר על שבועת חנם על לא תכלית ודל"ב (ועיין תוס' שבועות דף מ"ו) ובודאי ילמדו הרואים מהב"ד שמותר בשבועת חנם דאל"כ למה שאלו את המגרש אם לא נשבע בלי תועלת כלל ודוק

ואוסף נופך בשלומא שחיישי' שמא נשבע לגרש ומה שלא מספר לב"ד שנשבע לגרש דהוא סובר הא אני מקיים שבועתי ולא ידע כי מה שמגרש מכח השבועה הוה אונס אבל בנשבע שלא לגרש אם זוכר בשבועתו הי' לו לשאול לב"ד מה אעשה בשבועתי דהא אי יגרש בלי היתר לשבועה לא מהני א"כ מכשילה באיסור אשת איש ובניה יהי' ממזרים ובירושלמי בגיטין הובא בתוס' דף ב' דאינו חשוד לקלקלה באיסור עולם עיין שם ובסוף נדרים ברא"ש ויש לבעל חזקת כשרות אלו ידע שנשבע שלא לגרש הי' שואל על שבועתו מפי הב"ד שיתירו לו ומדלא שאל הוא ש"מ שלא נשבע כלל או שכבר התירו לו טרם שהלך לגרש

ולפ"ז ממילא מיושב מה שחקר הדר"ג נ"י שטוב להתיר לו גם פן נשבע שלא לגרש מפני הרמאים שיבוא לקלקל אחר הזמן ויאמר שנשבע שלא לגרש כי בדורות אחרונים שיגדל החציפות בעיקבא דמשיחא עכ"ד לדעתי גם עתה כל איש העומד לפנינו לגרש נשאר בחזקות כשרות שלא יחפוץ להרבות ממזרים בישראל ולהכשיל האיש הנושא את גרושתו וגם אותה לא יחפוץ להכשיל באיסור עולם ואם יבוא ויערער מי יאמין לו כנגד חזקת כשרות שלא נשבע ע"ז ואם יבוא עדים שנשבע אמרי' בודאי התירו לו אצל חכם קודם שגירש ואת"ל שלא התירו לו מקודם דלמא מהני אם גירש דהוה בדה מלבו

סוף דבר אין אני כתלמיד חולק על רבו ח"ו מה אני כנגד אדמ"ו ז"ל וגם לרבות הלא הבאתי דגם הגאון הנב"י בדג"מ הנדפס לפני עצמו עם הסכמות הגאון ר' משולם הוגה כן שיאמר לו המסדר אולי נשבעת שלא לגרש אבל לדינא אני גליתי דעתי שמסדרי גיטין לא טעו ואלף תודות להדר"ג נ"י שהראיני דברי ברכת המים אשר לא ה' לי אז להסתכל בו אבל לא אכחד שדעתי שלא לשאול כלל ולכן ערכתי דעתי לפני יודעי דת ודין דברי אוהבו הדש"ת. סימן מה שמחת פורים על ראש גבר הוא הרב המה"ג לממשלת התורה כבוד ר' זאב וואלף הלוי ראזענבלי אב"ד דק"ק פאגאראש יע"א

אחד"ש קבלתי שאלתו בעת אשר היתה זוגתי הרבנית תי' חולנית והנחתי מכתבו בספר וכעת אני רואה טרדותי כי רבו ואני אדם חלוש לא ידעתי ברוב עמלי עלי אם אוכל להשיב אחר ימי הפורים אי"ה אמרתי להשיב באומר מעט אבל בגוף הענין יצרף ב' רבנים גדולי תורה ויראה ויתעסקו בענין זה וד' יהי' עמכם שלא יצא תקלה ומכשול ח"ו מידכם

שאלה הנה באתי בדבר נחוץ לדין בדבר הלכה מה שנוגע לחשש ענוגה לפני הדר"ג נ"י בנידן הליכת הבעל בעצמו הגט לאשתו ממקום שכתבו אותו אל מקום הנתינה שאחד בגד באשתו ועזב אותה כמה שנים ובחורף הלז שם נסיעתו מעבר לים ארץ אמעריקא וברוב עמלות ותחבולות החזירו אותו מדרכו ממדינת רומעניען עד מקומו פה פאגאראש ונתרצה לגרש את אשתו בג"פ אשר יושבת בין ההרים גליל עלעשד ומחמת שאין לו אף פרוטה אחת על הוצאות השליח לשלוח לה גיטה נתרצה גם לזה שאסדר לו הגט פה והוא בעצמו מוליך הגט עד מקום ישיבת אשתו ולמסור בידה כי נכמרו רחמיו עליה שלא תשאר עגונה רק שלא יתעכב מדרכו הרבה ומחמת דמילתא דלא שכיח הוא שהבעל בעצמו יוליך הגע אמרתי לא אעשה הלכה למעשה עד אשר אציע מול הדרגנ"י רק מה שנוגע להלכה עכ"ל

תשובה ראיתי שמעלתו נ"י פתח בתורה תחלה שהביא דברי רמ"א בא"ע סי' קמ"ב סעי' י"ד שנובע מדברי הרי"ף דהביא הב"י בסי' קמ"א וגם הד"מ בשלהי א"ע בסדר נתינת הגט מיד השליח ליד האשה והתפלא על הב"ש בס"ק כ"ז בסי' קמ"ב ואעתיק לשון מעלתו נ"י שכתב וז"ל והנה הב"ש ס"ק כ"ז מפרש את דברי הא"ח בדרך דחוק ורחוק דהא"ח ס"ל כשיטת הראב"ד ואת דברי הרב רמ"א הניח בצ"ע ואלו לא הי' בהעלמת עין את דברי הד"מ דמצא בפירוש דטעמו של הרי"ף הוא דעכשיו אין בני תורה ואתי לאחלופי בשליח אחר לא הי' תלונותיו על דברי הרב רמ"א ובלא זה מדברי הא"ח דהבי' הרב ב"י דנצרך ג"כ שטר הרשאה מזה גופו מוכח דכונתו כמ"ש הרב רמ"א משום דעכשיו אין בני תורה חוששין דאתי לאחלופי בשליח אחר דהא יש לתמוה אמאי צריך הבעל שטר הרשאה הא עיקר טעמא של שטר הרשאה הוא כמו שהביא המחבר בסי' קמ"א סעיף כ"ד כדי שיוכל לעשות שלוחים אפי' בלא אונס וגבי בעל אטו לאו בר שווי' שליח הוא ולמה צריך לו שטר הרשאה אעכ"ח הטעם דצריך לומר בפ"נ וצריך נמי שטר הרשאה שלא