מחנה חיים אבן העזר חלק ג שנט

עיין ש"ך שם ס"ק נ"ב ועיין עוד בש"ך ס"ק מ"ח יעו"ש וא"כ אין בידו לאתשולי דמי יאמר דמזדקק ליה ב"ד להתיר לו שלא כדת לפרש להם שנשבע לתועלת חבירו ואעפ"כ יתירו לו ועיין היטב בב"י ובש"ע שם ולכן חיישי' אולי נשבע שלא לגרש לתועלת חבירו ומעכב דלא הוה בידו ודו"ק

ולפ"ז בזמנינו אחר שיש חדר"ג ז"ל שלא לגרש אשה בע"כ לא צריך לחוש שמא נדר שלא לגרש דממנ"פ אם לא נשבע לתועלת שלה רק מעצמו נשבע שלא לגרש א"כ הוה בידו לאתשולי כקו' הדר"ג נ"י ואינו מעכב כלל דממנ"פ הכתובה הוה לשמה ולשמו ואם לחוש שנשבע לתועלתה לא חיישי' דמהכ"ת נחוש לזה הא בלא"ה לא יכול לגרשה בע"כ (ולא הוה תועלת לה בשבועתו) א"כ לא חיישי' כלל שמא נשבע שלא לגרש דהא אינו מעכב לגירושין ואם יזכיר בשבועה אשר נשבע יעקר אותה אח"כ ותהי' נעקר למפרע דהא אכלו כולו ג"כ נשאלין עיין יו"ד סי' רל"ח סעיף כ' ולכן לא שואלין אותו עכשיו כלל אם נדר שלא לגרש ודוק

(ג) גם מה שסיים הדר"ג נ"י וז"ל ובאמת לפי המשמעות של ס' ברכת המים דקאי על נשבע שלא לגרש אי אמרי' דבדיעבד מועיל גבי גט אע"ג דא"ר ל"ת הרי יש בידו לגרשה וחשוב שפיר לשמה כדאמרי' גבי טבל הואיל ואם עבר ותקנו מתוקן ובשוגג הא הוה אונס כמ"ש מר"ן שם וכעין זה כ' בס' מחנה אפרים בדין שלוחין באות ט' בנשבע שלא לקדש משום דאי עבר וקידש קדושיו קידושין מצי משווי' שליח יעו"ש וגוף דבריו לא הבנתי איך פשיטא לי' שם דבדיעבד מועיל הקידושין וצ"ל דס"ל כתוס' בתמורה וי"ו דאיסור שבדה הוא עצמו מלבו כגון שבועה אמרי' בי' דמהני ומטעם זה אפשר דבעלי מסדרי הגט לא הקפידו לשאול על שמא נשבע שלא לגרש וסמכו על השטה ההוא דהוה כמה ספיקות ואפי' נשבע אמרי' דמהני ומקרי בידו לגרשה ולכן טוב ויפה לחוש לדעת אותן פוסקים דאפי' באיסור שבדה אמרי' דלא מהני ולהתיר למגרש גם אם שמא נשבע שלא לגרש כמ"ש מר"ן זצ"ל כנלענ"ד עכ"ל

ונלע"ד לחקור בעזה"י מתחילה אקדים שפלא דברי מר"ן שם סי' ס"ג שכ' בד"ה ועכ"פ וז"ל ואי רמי אנפשי' ולא מידכרה הו"ל אונס ופטור כרב כהנא ור"א שבועות כ"ו ע"א ואין כאן א"ר ל"ת עכ"ל תרי תמיהות מידכר דכירי אינשי (א) תמה אני שם קאי אם בשעת שבועה לבו אונסו שכך שמע מרבו א"כ הי' עיקר השבועה באונס לבו אבל אם בשעת שבועה לא הי' אונס וחל השבועה רק ברוב זמן שכח השבועה אם עבר על השבועה הוה תחילתו בפשיעה וסופו באונס דחייב ועל זה נאמר ואל תתן את פיך מדוע לא עשה זכרון לשבועתו ועיין עקידה ע"פ ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו מתחילה לא עשה סימן זכרון ובא לידי שכחה ועיין תוס' שם דף כ"ו בד"ה את לבך אנסך ראי' מגיטין שנענשו יעו"ש ודו"ק (ב) לו יהי' שגם בשכחה ברוב ימים לא נענש דנאמר דשכחה גוברת עליו והוא בכלל ולנערה לא תעשה דבר אונס רחמנא פטרי היינו לענין עונש אבל מעשיו כנגד השבועה לא מהני הכי יהי' חוטא נשכר לא די שנשכח שבועתו ועשה מעשה אשר אסר עליו יהי' נשכר שיהי' מהני הלא רבא בעצמו אמר בתמורה ו' הא דלקי משום דעבר על מימרא דרחמנא וכאן דשכח לא לקה אבל מה דלא אהני הוא משום כל מילתא דאמר רחמנא ל"ת לא מהני א"כ או עברת השבועה הוה בכלל כ"מ דא"ר ל"ת למ"ה אעפ"י שהי' אונס לעשות עכ"פ הי' אותו מעשה אסור לעשות ולא מהני הגם דנאנס (דוגמת סברת הש"ך ח"מ סי' כ"א הגם דפטרי' לו אבל עכ"פ לא מחייב לאחר ומה לי רשות הדיוט או רשות גבוה עיין בב"ק דף ע"ו]

ולא אכחד שגם עיקר הבנת אדמ"ו ז"ל בתוס' תמורה דף ו' ד"ה שאני התם המה נפלאים בעיני דמהכ"ת יהי' שוגג חמור ממזיד מאי הוה אלו הי' נזכר לא הי' עבד עכ"פ עכשיו שלא נזכר ועבד מהני שפיר דהא אין עליו עונש עכ"פ כמו מזיד ויתשל על שבועתו ומעולם לא חטא דחכם עוקר נדר מעיקרא (דהא אכלו כולו נשאלין עליה גם בזמן הזה דליכא מלקות עכ"פ עונש בידי שמים יש ואולי הבנת אדמ"ו דליכא עונש דהוה אונס בשבועה א"כ איך נשאלין וממילא אנן סהדי דלא הי' עבר דגם נפש בלא דעת לא טוב) ועיין במג"א סי' ק"ח ובמקו"א פרשתי לשון תוס' הנ"ל דהאי לקח הסכין רק להביא לב"ד לשפוט שפוט ולא איכווין להשכין בעצמו ואז בוודאי גם לאביי לא מהני דהא הי' לו מחשבה שלא לעבור ובתוס' שם דייקי אם נתכווין לעבור או לא אתכווין לעבור ולא כתבו כאן הי' שוגג וכאן מזיד יעו"ש והארכתי במקו"א

(ד) ומה שחקר הדר"ג נ"י אי אמרי' בנשבע שלא לגרש אי עבוד מהני בדיעבד ממילא מהני הכתיבה לשמה כמו בטבל כיון דאם עבר ותיקן מהני (משבת דף מ"ג) משם יש להשיב כיון דיש תיקן לא הוקצה הכלי אבל כאן מנ"ל דהוה לשמה הגם דראינו שגירש אח"כ אמרי' השתא איתרע ומעיקרא הי' בחזקת צדקות שלא יעבור השבועה וממילא הוה נכתב שלא לשמו דה"ה לא יכול לגרש וממילא לא הי' שייך לחקור בנשבע שלא לגרש אי עביד מהני

אך יפלא בעיני על הדר"ג נ"י שלא העיר אי מכח איסור שלא לגרש הוה הכתיבה שלא לשמה א"כ אונס שגירש איך משכחת לה בעמוד והחזיר אי יש בה ערות דבר מצוה לגרש כמבואר ברמב"ם פ"ג מנערה ואי בלא ערות דבר א"כ יש ל"ת עליו שלא לגרשה וא"כ הוה הכתיבה שלא לשמה דהא אין בידו לגרש אותה וא"כ לא עבר כלל על מימרא דרחמנא דהא חסר ממשפטי חוקי הגט כסברה גדולה ומתוקה בנב"י מהד"ת סי' קכ"ט בא"ע בד"ה ואני אומר אם יש חסרון בעיקר משפטי הגט לא שייך לומר אי עבוד דהא לא עביד דפח"ח אלא ע"כ כיון דאי עביד מהני א"כ נחשב הכתיבה לשמה ולכן באונס כיון דגירושין מהני הגם דעבר הלאו יש תיקון בחזרה וממילא כיון דמהני אי עביד הוה הכתיבה לשמה כדברי הדר"ג נ"י וידעתי שיש לעיין ברש"י תמורה אי דווקא שלוח כל ימיו אסרה התורה וקצרתי

וראיתי שהדר"ג נ"י מביא דברי מחנה אפרים והתפלא מנ"ל שמהני בקידושין אם נשבע שלא לקדש אשה ועבר וקידש בעצמו דמהני הקידושין ולדעתי מוכח מכל חייבי לאוין דתופסי' בהם קידושין ואטו יהי' לאו דשבועה טוב מלאו של תורה אלמנה לכה"ג וכדומה שוב נזכרתי דכבר האריך בזה הנב"י מהד"ת סי' קכ"ט היתר ז' יעו"ש שבירר הדבר דבקידושין לא שייך לומר אם נשבע שלא לקדש ועבר דלא יהי' מהני דילפי' מאלמנה לכה"ג יעו"ש

ומצאתי שם שהביא ראי' דבקידושין לא שייך לחקור על אעל"מ דאל"כ למה לא יליף הגמ' חולין דף י"א דאזלינן בתר רוב וחזקה מפסוק מות יומת הנואף והנואפת ומנערה המאורסה איך ממיתין אותן דלמא נשבע המקדש מתחלה שלא לקדש את זו וא"כ אי עבר וקידש לא מהני הקידושין ואיך ממיתין אותן אלא ע"כ דאזלינן בתר רוב