מחנה חיים אבן העזר חלק ג שנח

כריתות בנתינת הגט מידו ליד אשתו בתורת שלוחין ושתהי' מותרת לכל העולם הן בזנות והן באישות זה הוא נקרא גירושין [עיין גיטין בחוץ מזונותיך וכן הרי את מותרת לכל עולם חוץ משמעון הוה שיור] ששלחה לנפשה בספר כריתות שכלה גירש אותה מרשותו ויען שגט בע"כ של האשה נקרא הכריתות גירושין והוא פשוט וברור

ואם שאל האיש אשר נשבע שלא לגרש אשתו וחפץ בכתיבת הגט לאשתו לשם גירושין כדת וכדין אם עובר בזה שבועתו בודאי נאמר לו הלא נשבעת רק שלא לגרש את אשתך היינו שלוחין וכריתות שלא תהי' עוד אשתך א"כ כתיבת הגט אין בכלל שבועתך ומותר לך לכתוב גט לשמה דהכנת הגט לא נקרא גירושין גם זה פשוט

ונחזה אנן כיון דאי אפשר להיות גירושין חוץ אם יכתב מתחלה גט כשר כדת משה וישראל דהגט הוא הכלי אשר יוצלח לעשות בו הגירושין א"כ א"א לחול השבועה שלא לגרש את אשתו דהלא כתיב וכתב לה ספר כריתות והאי וכתב הוה או כתיבה לשמה או חתימה לשמה ובלא זה אין בעולם כלי שראוי לגרש ואיך יחול עליו השבועה שלא לגרש אשתו הלא עדיין לא נמצא הכלי שיוכל לגרש בו ואין מקום שיחול שבועתו רק אם כבר נגמר הגט שיכול לגרש אשתו ועל אותו זמן יש מקום לשבועתו גם זה פשוט

ונודע דמפורש יוצא מגמ' וש"ע יו"ד סי' רכ"ח סעיף י"ז שאין מתירין נדר ושבועה עד שיחולו דכתב המחבר וז"ל אין מתירין הנדר עד שיחול כיצד הרי שנשבע שלא יאכל בשר מר"ח אייר וניחם אינו נשאל עד שיכנוס אייר עכ"ל ועיין בט"ז שם ס"ק כ"ב דאפי' להר"ן לא חל אם תלה הנדר במעשה דדלמא לא יבוא לידי איסור יעו"ש ויעיין בש"ך ס"ק ל' שאפי' בדיעבד אינו מותר כדאיתא בטור ובפוסקים יעו"ש

ולפ"ז אני שואל איך משכחת ליה להתיר לו שבועתו אם נשבע שלא לגרש אימתי חל עליו השבועה ברגע שנותן הגט בידה אז יש מקום לפניו שיוכל לגרש חל עליו השבועה שלא יגרש אבל קודם הכתיבה של הגט בודאי אין עליו השבועה שלא לגרש כי מגורשת בדיבור בלי כלי ספר כריתות ואיך נהי' אנו מתירין לו שבועתו הלא לא חל עליו השבועה עדיין ולא מהני התרה של עכשיו ודו"ק

אמנם אי אמרי' מי שנשבע שלא לגרש לא יוכל לכתוב גט לאשתו דהוה כאלו אומר לסופר כתוב גט לאשה לכשאכנסנה אגרשנה כדברי מר"י מרגליות א"כ הוה גם הכתיבת הגט בכלל שבועתו שנשבע שלא לגרש הוה כאלו נשבע שלא לכתוב גט לאשתו לשם גירושין ונקרא חל הנדר מיד דומה למה שהביא הש"ך סי' רכ"ח אם נשבע שלא להיות שבת בעיר וע"כ צריך לצאת מן העיר קודם שבת הוה גם זה בכלל שבועתו ונקרא חל הנדר ויוכל להתירו יעו"ש וה"ה הכא כיון דא"א להכין כלי למעשהו היינו גט שיהי' נכתב לשם גירושין אם נשבע שלא לגרש אשתו א"כ נכלל בשבועתו שלא לגרש אשתו שלא יכתב לה גט לשמה וחל הנדר מיד ויוכל להתירו קודם כתיבת הגט וגם צריך להתירו קודם הכתיבה דאל"כ לא הוה כתיבה לשמה ודו"ק

ואפי' מי שיחלוק על מהר"י ויאמר דלא דמי לאומר לסופר כאשר העיר הדר"ג נ"י בסברת מר"ן דעכ"פ אגידה ביה נשאר עכ"פ דהוה חסרון מעשה התרת השבועה דתלי' באחרים דמזדקקים לי' להתיר לו הנדר והשבועה א"כ דא"א לכתוב גט לשם גירושין להיות כשר לגרש בו ע"י השבועה הוה ג"כ הכתיבה בכלל שבועתו ויכול להתיר השבועה אפי' קודם הכתיבה דוגמת סברת תשובת הר"ן ומנהגן של גדולים מסדרי גיטין נכון בעזה"י

אך הדרנא בי אם זה שצריך התרה על שבועתו שלא לגרש אם יהי' נחשב כחסרון מעשה בין כתיבה לנתינה מכח שני טעמים (א) דשאני כל הני דש"ס דאם יתלוש או יקצוץ עכשיו אחר כתיבה לא יפעול להיות תלוש או קצוץ גם מקודם הכתיבה וכן האשה אם תתן הגט במתנה אחר הכתיבה אי אפשר לפעול להיות של הבעל מקודם הכתיבה אבל כאן אם ישאל על שבועתו א"כ חכם עוקר נדר מעיקרא וכאילו לא נדר ולא נשבע מעולם ונגלה שלא הי' מחוסר דבר בין כתיבה לנתינה (ב) דשאני כל הני דהתם דפועל המעשה להכשיר ולתקן הגט דבלא"ה הי' מחובר ופסול או בקרן פרה דבלא"ה לא הוה כריתות אם גוף הבהמה או יתר הנייר יהי' שלו דאגוד שלה עם שלו א"כ פועל המעשה אשר נעשה בין כתיבה לנתינה להכשר הגט וכן בלא זה שהוא קונה את הטבלא אשר הגט כתוב בו במה יגרש אבל כאן להתיר שבועה אין ההתרה פועל רק לסלק מניעה אשר עמד לשטן לו שלא יוכל לגרש שע"ו ההיתר אין כאן מניעה אבל גם תיקון לגט אין נעשה בההתרה זה לא נקרא שנעשה מעשה בין כתיבה לנתינה ודו"ק

ולפ"ז לא יהי' מהני ההתרה מה שמתירין קודם הכתיבה דהא לא חל הנדר אשר נשבע שלא לגרש עד אחר הכתיבה חוץ אם נאמר כדברי מהר"י דהוה כאלו אומר לסופר כתוב לכשאכנסנה אגרשנה אבל לסברת מר"ן חת"ס ז"ל אשר העיר הדר"ג נ"י לא די שקשה למה צריך להתיר קודם הכתיבה נהפוך הוא דלא מהני הך התרה שעדיין לא חל הנדר ולא מהני מה שאומר קודם הנתינה כבר התרנו לך עיין בסדר הגט וצע"ג כעת

(ב) עוד יצא הדר"ג נ"י לחקור על דברי מר"י שכתב בטעם דדומה למי שאומר לסופר כתוב גט לאשה דעלמא דלא הוה גט כיון דאין בידו לגרשה והקשה הלא תוס' ביבמות דף נ"ב הסביר הטעם משום דאין אדם מקנה דשלבל"ע וא"כ כאן בשבועה הוה בידו לאתשולי וכל היכי דבידו לא הוה כדבר שלב"ל כמבואר בקידושין דף ס"ב ואע"ג דגבי גר אמרי' מי יאמר דמזדקקי' לי' תלתא שאני התם דאיכא טעם קשה גרים לישראל כדברי תוס' שבת דף מ"ו אבל כאן להתיר לו שבועתו שלא לגרש ליכא איסורא והוה בידו וצע"ג

נלע"ד ליישב דבלא"ה כבר הערותי בספרי סי' מ"ג מהכ"ת נחוש שנשבע שלא לגרש בשלומא שחיישי' שמא נשבע לגרש היינו שתקף בעד קנאת גבר ונשבע לגרש שלא ימשול אהבתו אליה והתחזק כנגד יצרו והגם שלא הי' ערות דבר מאמין שצריך לקיים שבועתו והוה אונס אבל מהכ"ת לחוש שנשבע שלא לגרש הלא יש לו חזקת כשרות שלא ישבע לישב עמה אם יראה ערות דבר או אם יהי' הדין שהב"ד יצוה שמצוה לגרש מהכ"ת יהי' נשבע שלא לגרש וע"כ דלא יהי' ערות דבר ולא מאותן שב"ד כופין וא"כ מהכ"ת לחוש שנשבע שבועת חינם וצע"ג

וכעת נ"ל דחיישי' שמא בשעת חדוה חדוותא מרוב אהבה ודביקת נפשו בה נשבע לה שלא יגרשנה דהא מדין תורה יוכל הבעל לגרש אשה אפי' בע"כ אם מצא אחרת נאה הימנה או הקדיחה תבשילו וכדומה ונדר ונשבע לטובתה שלא יגרשנה לעולם שלא יפת בסתר לבו על אשה אחרת וכדומה א"כ הוה נשבע לתועלת חבירו דמבואר ביו"ד סי' רכ"ח סעי' כ' דאין מתירין לו אלא בדעת ובהסכמת חבירו