מחנה חיים אבן העזר חלק ג שנז

דלא נתחזק בשם אברהם להרבה בני העיר דהר"ן מחדש אם ידענו מהשם הוה בכלל דאתחזק בתרי שמא וכתב שם וז"ל ואין להקשות לפי זה למה נקט רב אשי לשון והוא דאתחזק ולא קאמר לשון והוא שידענו היינו משום שאותן שיודעים משם אחר צריך שיהי' מוחזק להם רק בשם אחר היינו שלשים יום ואם נמצא כאן שנים שמוחזק להם שלשים יום באותו שם אחר שהם יודעים בו מקרי איתחזק וחיישינן ללעז אע"פ שאין מי יודע מאותו שם אחר אלא הרב המסדר לחוד ע"פ אותן שנים ולאפוקי אם אין ידוע לאותן שנים שיש לו שם אחר אלא ע"פ שקרא הוא לעצמו ולא הוחזק בו שלשים יום לא מיקרא אתחזק לכך נקט רב אשי לשון והוא דאתחזק וכו' עכ"ל הרי מפורש יוצא דדוקא ששנים מעידים שנודע להם שמוחזק להם ל' יום אז נקרא אתחזק אבל אם קרא הוא לעצמו ולא הוחזק בו ל' יום לא מיקרא דאתחזק בתרי שמא ואם הוא בעצמו אומר שלא נקרא בשם השני במקום הנתינה וק"ו שעדים מעידים דלא נקרא בשם השני מעולם א"כ הוה איתחזק בחד שמא דאם עדים מעידים שקרא עצמו בשם השני רק מפי עצמו הוה לא אתחזק בתרי שמא אבל אם הוא ועדים מעידים דלא נקרא מעולם בשם השני הוה אתחזק בחד שמא ודוק ועיין בתורת גיטין להגאון מליסא ז"ל סי' קכ"ט ס"ק ח' בענין אם הסופר ועדים ידעו

סוף דבר אני מעתיק לך הגאון טיב גיטין בלקוטי שמות סעיף ל"ב שכתב וז"ל מי שנקרא בשעת מילתו דוד דניאל ושוב נשתקע שם דניאל וכתבו דוד דאתקרי' דניאל הגט פסול וצריך לכתוב גט אחר בשם דוד לבד ואפי' לא נשתקע לגמרי והמיעוט קורין בשניהם יחד הוא פסול עכ"ל וכתב עוד בסעיף ל"ה וז"ל מי שהי' כמו מעריסה נפתלי יששכר בער ונשתקע שם יששכר בער יש נכתוב רק נפתלי לבד ואם כתב נפתלי דמתקרי' יששכר המכונה בער פסול וכן אם כ' נפתלי יששכר המכונה בער ג"כ פסול וצריך ליתן גט אחר בשם נפתלי לבד עכ"ל ועיין שם בטיב גיטין ס"ק ל"ד וס"ק צ"ו וא"כ בנידן שאלתך ראוי' לכתוב רק בשם שמואל לבד

ודע שחפצתי להאריך שבנידן שאלתך שקראו שמו גם דוד שהאמינו שנטבע בים ואח"כ נודע שהוא חי א"כ עקרו מלקרוא עוד בשם דוד שהי' נתינת השם בטעות כמו הקדש בטעות עדיף מאלו נשתקע שם אחד ועיין במהרי"ק צ"ח ולכ"ע אין שמו אלא שמואל לבד דהי' קפידא חס מלהזכיר בשם דוד כנלענ"ד רק שלא נשאלת למעשה קצרתי ועיין בשו"ת דברי אמת סי' ב' שהשיב להגאון מ' שמואל קמחי ועיין עוד שם בקונטרס י"א סי' י' וסי' י"ו וסי' נ"ו וסי' נ"ח חמיך הדש"ת. סימן מד שלום בכפלים ברכה והצלחה לראש גבר זקן ויושב בישיבה י"נ הרב הגאון המפורסם הצדיק כבוד הרב ר' משה שיק נ"י אב"ד ור"מ דק"ק חוסט יע"א

אחד"ש אודיע כי קבלתי מכתבו הנעים עם הברכה אשר הניח על ראשי ואען אמן כה יתן ד' לי וגם על הדר"ג נ"י יחולו רב ברכות שיזכה לכל טוב ומרוב טרדותי לא יכלתי לעיין על אשר פלפל על סי' מ"ג בספרי על א"ע אשר שלחתי לו וכהיום הזכיר אותי בני תלמידו הבח' יעקב שלום נ"י ומיד שחרתי בקשתו את מכתבו ואשר נתן לי ד' בזה אציע לפני הדר"ג נ"י וזה החלי בעזה"י

אודות אשר הסתכל הדר"ג נ"י לחקור בגוף הטעם אשר חידש מהר"י מרגליות בנשבע שלא לגרש הוה כמו שאומר כתוב גט לאשה בעלמא וכשאכנסנה אגרשנה דאמרי' ביבמות דף כ"ב דאינו גט וכ' הדר"ג נ"י וז"ל ולכאורה דבריו קשים דלמה הוצרך טעם זה דבלא"ה אם נשבע לגרש הוה כאונס ואינו מועיל כדאיתא בסי' קל"ד ואי קאי על נשבע שלא לגרש הרי אין הגט גט משום כ"מ דא"ר ל"ת וכו' כמ"ש מר"ן זצ"ל לכה"פ בשוגג ונראה דכוונתו ליתן טעם על הא דסדרו בעלי סדר הגט שאלה זו קודם הציווי על כתיבת הגט אעפ"י ששואלים אותו ג"כ קודם הנתינה וכיון דעיקר חשש רק על הנתינה למה הצריכה לשאול קודם הכתיבה ע"ז שפיר כתב הטעם דהוה כמו כתוב גט לאשה דעלמא וכו' דאמרי' ביבמות כ"ב דפסול וכ' שם הרמב"ם הטעם כיון שאינו יכול אז לגרשה הוה כמו שנא לשמה ועיין בתשובות מר"ן בחת"ס ח"א בא"ע סי' י"א מה שצידד שם ולפי סברתו שם דאפי' בשוטית כיון דאגודי' בי' חשוב לשמה אין מקום לחשש זה יעו"ש עכ"ל נ"ל הטעם למה הקדימו מקודם התרת השבועה דממנ"פ אם נשבע לגרש והוה כל מעשיו באונס ולא הוה הכתיבה לשם גירושין ברצון והתורה אמרה וכתב ונתן כשם שהנתינה צריכה להיות ברצון כך הכתיבה יהי' מרצון ואם נאנס לומר כתוב גט לאשתו לא הוה כתיבה דומיא דנתינה (ועיין תוס' גיטין דף כ"ב ובב"ש סי' כ"ג) ובכל הנך דכופין עד שיאמר רוצה אני היינו אפי' על אמירת כתיבת הגט ועיין בערכין וברמב"ם הל' גירושין ואם נשבע שנא לגרש א"כ הגם דכתיבת הגט לא הוה העברת השבועה כאשר אבאר אי"ה עכ"פ אי אפשר לעשות נתינה בלי שיתיר הנדר והשבועה וחסר בין הכתיבה והנתינה מעשה התרת השבועה דדבר שתלוי ביד אחרים הוה מחוסר מעשה] והתורה אמרה וכתב ונתן שלא יהי' חסר מעשה בין כתיבה לנתינה והגם דהר"ן מחדש חסרון מעשה שאינו בגוף הגט לא מעכב וראי' דכשר אם כתבה הוא ונתנה לו עיין גמ' גיטין דף כ"ב וש"ע סי' קכ"ד שאני התם דחסרון הוה רק קנין ממון לבד אבל הא חסר לו רגע הכח לגרש אם הי' כותב על טבלא שלו אבל בנשבע שלא לגרש חסר לו כח גירושין דאי אפשר לו לגרש אשתו מכח השבועה א"כ חסר מעשה התרה בין כתיבה לנתינה להיות לו כח נתינה לכן תיקנו להתיר השבועה קודם הכתובה שלא יהי' דבר חוצץ בין הכתובה לנתינה ודוק

ולפ"ז גם מדברי מר"ן ז"ל דהוה לשמה כיון דאגידה ביה אעפ"כ צריך להקדים ההתרה קודם כתיבה דהוה כחסרון מעשה בין כתובה לנתינה היינו אם נשבע שלא לגרש ואם נשבע לגרש בודאי צריך להתיר קודם הכתיבה באונס והתורה אמרה וכתב ונתן כשם שהנתינה צריך להיות ברצון כן הכתיבה יהי' ברצון ועוד דכתיבה באונס לא הוה לשם גירושין ואם אירע ששכחו להתיר לו עד אחר הכתיבה יהי' הגט פסול עכ"פ אם נודע שהי' עליו שבועה הן שבועה לגרש והן שבועה שלא לגרש ודו"ק

ועל אשר הפליא הדר"ג נ"י על מהר"י למה צריך להמציא טעם דהוה כמו לאמור לסופר כתוב גט לאשה וכו' תיפוק ליה משום כ"מ דאמר רחמנא לא תעבוד כמ"ש מר"ן ז"ל וצע"ג

נלע"ד לתרץ בחקירה נאותה בעזה"י דנראה בסברא מי שנשבע שלא לגרש אשתו הוה מחשבתו שלא לעשות