מחנה חיים אבן העזר חלק ג שמט

שיפסול לא שמענו הלא זה הוא חקירת כל הפוסקים דלא מצינו דיפסול בשינוי שם אביו אפי' אם החליף שמו למשל שם אביו ראובן וכ' שמעון אעפ"כ כשר יען דשינוי שמו של המגרש תנינן ושם שינוי של שם אביו לא תנינן והוא דעת בעל העיטור ודעמיה רק הגאון מליסא החמיר שדווקא אם שינה שכ' שם אביו שביהודא בגליל דעכ"פ באמת הוא שם אביו אבל לכתוב שמעון תחת ראובן גם בעה"ע ודעימי' מודים דפסול ומזה דנתי ק"ו בנידן השאלה דכתב עכ"פ שם שמואל שנודע בין במקום הכתיבה ונתינת הגט דכשר ולא ידעתי שום מבוא להשגת הדר"ג נ"י

(ג) עוד הוסיף הדר"ג נ"י להשיג עלי במ"ש בד"ה וכל זה וכ' וז"ל ומ"ש עוד הדר"ג נ"י דשם אביו שמואל החזיק במקום כתובה ונתינה ושם נח נשתקע שם כיון שהמגרש לא עלה לתורה רק בשם בן שמואל הנה לא נמצא דין נשתקע השם אלא בנשתקע בפני הבעלים אבל לשקוע הבן שם אביו שלא בפניו לא שמענו והמחזיק שם אביו בשקר לא מהני אלא לענין שאם נשאת לא תצא עכ"ל

לא עלה על דעתי שהבן יוכל לפעול שישתקע שם של אביו אני כתבתי וז"ל ומה שלא הזכיר שם נח יען שנשתקע שמו כי הלא המגרש עלה לס"ת רק בשם בן שמואל עכ"ל הכוונה הכי הי' המגרש מתבייש לאמור לקורא שאביו הי' נקרא שמואל נח אלא יען שהי' נשתקע שם נח בחיי אביו שהמגרש שמע תמיד שאביו נקרא בפי כל רק שמואל וכן עלה לתורה רק בשם שמואל על כן עלה הוא ג"כ לס"ת בקריאת שם אביו בשם שמואל לבד ולכן גם בשעה שצוה לכתוב גט לאשתו ושאל לו הרב מה שמו ושם אביו השיב יצחק יעקב בן שמואל ולא הזכיר שאביו נקרא גם נח יען שנשתקע שם נח מאביו גם בעודו חי וע"כ עלה לס"ת בשם אביו שם שמואל לבד יראה הדר"ג נ"י שאני לא אמרתי שהשקיע שם נח מאביו בזה שעלה לס"ת בשם שמואל לבד רק אמרתי שלא הזכיר שם נח יען שנשתקע שמו וראי' לזה שהי' נשתקע שמו כי הלא המגרש עלה לס"ת רק בשם שמואל ואם הי' נקרא אביו בב' שמות בחייו הי' הוא עולה לס"ת בב' שמות של אביו והוספתי שם הגם דנכתב בכתובה שאביו נקרא שמואל נח עכ"פ ידעי' כאן דנשתקע שם אביו וגם ע"א מעיד שגם במקום דירת אביו לא שמע מעולם שהי' נקרא ג"כ נח וכתבתי וז"ל א"כ הוה נשתקע ממש עכ"ל היינו שגם במקום דירת אביו לא הי' נזכר נח זה הוה נשתקע ממש אבל לא שהבן השקיע שם אביו כאשר הבין הדר"ג נ"י

והוספתי לחזק הגם שהמגרש הי' מרשים ביאצ"ט טאפעל שם אביו בשם שמואל נח היינו יען שראה שם אביו בכתובה הי' שמו שמואל נח וכתב כן ביא"צ טאפעל הגם שידע בנפשו שכבר נשתקע שם נח רשם שמו נח על היאצ"ט טאפעל אבל עי"ז לא נעשה פרסום בעולם שלא יהי' נחשב נשתקע שמו סוף דבר לא ידעתי מה השיג הדר"ג נ"י

(ד) ראיתי במכתב הדר"ג נ"י שהשיג על מה שכתבתי בד"ה ומה שיש לחקור שאין ע"א נאמן להעיד דהוי שינוי השם דאין דבר שבערוה פחות משני עדים כשירים ומכ"ש אשה אחת אינה נאמנות כתב הדר"ג וז"ל ומ"ש עוד דאין ע"א נאמן לאחר הגירושין על שינוי השם משום דהוה דבר שבערוה כמש"כ בס' תורת גיטין לפענ"ד שאני הכא דאיכא שתי הוכחות גדולות כדברי האשה הכתובה והיאצ"ט טאפעל נראה ודאי דצריכים לחוש לחומרא עכ"ל

נפלאת בעיני איך ראה ומצא דין זה שבמקום שצריך עדים כשירים שנים בדבר שבערוה יהי' ע"א נאמן בצירוף הוכחות ואומדנות הכי הוכחות ואומדנות הוי כח עד כשר ע"פ ב' עדים יקום דבר מפי שנים עדים ולא מפי כתבם ואין לך הוכחה גדולה מזה ולא מהני וכי תימא מכח עדים החתומים על הכתובה לא על שם אביו המה מעידים רק על החתן שמחייב עצמו בכתובה והוא נקרא בשמו יצחק חיים ועיין בגט פשוט סי' קכ"ט ס"ק מ"ג דעדים לא חתמו על שם אביו כיון דלא נכתב כלל כשר ומכ"ש שלא העידו על שם אביו בכתובה ודוק וכתבתי שם וז"ל ומכ"ש שאשה אינה נאמנית עכ"ל כי מאה נשים רק כע"א יחשב כנודע ואיך תעידה על דבר שבערוה ועיין בא"ע סי' מ"ב ובתומים סי' צ' ומכ"ש שאין היאצ"ט טאפעל אשר כתב המגרש בעצמו לזכרון שידע שהי' לאביו בנעוריו גם שם נח וכתב שיהי' גם אותו שם לזכרון ואולי אין היאצ"ט טאפעל כתב ידו רק אמו צותה לכתוב כן יהי' נחשב כעדים אלף הוכחות כאלה לא מהני אפי' לחומרא בדבר שבערוה שצריך ב' עדים דווקא ודוק

והלום ראיתי שמשיג הדר"ג נ"י עוד על מ"ש ופרט אשה והיא חמותה אשר הוא מה' נשים שאפי' מת בעלך אינה נאמנות ק"ו להעיד שבעלה עלה לתורה בב' שמות וכ' פר"מ נ"י וז"ל אין ענין חמותה לכאן חמותה אמרי' דרוצה לקלקלה שיהי' בעלה שהוא בנה מחויב לגרשה משא"כ בנידן דידן שיהי' איך שיהי' אינה עוד כלתה ומה נפקא לה מינה אם תצטרך חליצה או לא עכ"ל לכאורה יפה העיר והדבר מפורש בב"ש סי' קנ"ח ס"ק ג' שכ' וז"ל וחמותו כאן דהיינו אם יבמה דווקא דהא איירי כאן שמת בעלה א"כ אם חמותה דלאו אם יבמה כשרה להעיד עכ"ל הרי מבואר שאם כבר מת הבעל יכולה חמותה להעיד שמת יבמה להקל וק"ו בנידן זה להחמיר עליה שצריכה חליצה כדברי הדר"ג נ"י

אך יש לחקור דלמא לקלקל אותה להעיד שמת בעלה ותנשא ותעבור על איסור אשת איש אשר תעבור חמותה על לפני עור לא תתן מכשול ועוד דכל המחטיא לרבים נכנס תחתיו לעונש עיין מדרשים ורש"י בתורה הוא דווקא אם הבעל חי שאמרה חמותה זו תאכל כל יגיעו ועמלו עיין יבמות דף קי"ז אז חיישי' שנאה מקלקלת השורה ועברה על לפני עור אבל מת הבעל שהוא בנה ואין פחד שתאכל עמלה לא תעבור על לעלת"מ אבל להחמיר עליה לצער אותה שתצריך חליצה אז אין חמותה נאמן דעדיין נשאר עליה השנאה קדומה לצער אותה ועיין פנ"י בתוס' גיטין דף ב' דע"א נאמן להתיר ולא לאסור דלהתיר יש סברה אין אדם חוטא לעבור על לפני עור ולא לו אבל לאסור דלמא לצעורי קמכווין וה"ה כאן להחמיר אין חמותה נאמן דחיישי' על שנאה קדומה ואמרה לצעורי שתצרך לקבל חליצה

ואעתיק מ"ש בגליון ש"ע א"ע סי' קנ"ז בב"ש ס"ק ב' שכ' וז"ל וכל אותן שנאמנות לומר מת בעלך נאמנות כאן וכתבתי וז"ל משמע מי שאינה נאמנות לומר מת בעלה אינה נאמנות וקשה אם ידעי' דמת בעלה א"כ אין פחד שתאכל עמלה א"כ תהי' חמותה נאמנת לומר זה יבמה שהוא בן מבעלה אבל לא בן ממנה אלא מאשה אחרת ועיין בב"ש סי' קנ"ח ס"ק ג' ואפשר דכל שנאמנת לומר מת בעלה בודאי נאמנות אבל משכחת דאינה נאמנות לומר מת בעלה אבל נאמנות לומר זה יבמה לחלוץ או ליבם אעפ"י שלא נאמנות לומר מת בעלה ודוק ועיין בב"ש סי' י"ז ס"ק