מחנה חיים אבן העזר חלק ג שלח

מיירי בדנ"פ דודאי שם אין חילוק ומסיים מהרמ"פ אף כי פי' זה נראה דחוק מ"מ נכון הוא לתת קצת טעם לרבני שפיירא שלא יהי' כטועים בדבר משנה עכ"ל ואם כן מינה דבנידן זה שהוא פסול לעדות פוסל השני שנצרף עמו ומבטל עדותו ולכן נקט הרמ"א אם קידשה לפני שנים וא' מהן קרוב ולא כתב או א' מהן פסול יען דבנמצא פסול באמת אין חוששין לקידושין וגם בנמצא קרוב דחוששין לקידושין הוא ג"כ באופן שאינו קרוב להמקדש או להמקודשת רק שהמה קרובים זה לזה

ובזה מיושב היטב שלא יסתרו דברי רמ"א לתשו' ב"י שכ' בסי' ב' וז"ל ועוד דמקדש בע"א שאמרו סמ"ג ומרדכי היינו מקדש בע"א לבדו אבל היכא שנמצא א' מהן פסול כגון בנ"ד אין כאן עדים כלל וכדתנן בספ"ק דמכות ב' שנמצא א' מהן קו"פ עדותן בטילה וכ"כ ר"י בשם מהר"ם המקדש בפני ב' עדים וא' מהן קרוב מתירין אותה לינשא לכתחילה בלא גט עכ"ל והאיך כ' רמ"א בפשיטות דהוה כמקדש לפני ע"א בלא שום תנאי המבואר בח"מ ובב"ש ע"ש ולהנ"ל נכון דהרמ"א לא מיירי בנמצא א' מהן קרוב למקדש או למקודשת רק כנידן של רבני שפיירא שהי' א' מהן קרוב לעד השני ועיין בב"י ובכנה"ג סי' י"א בשם מהרי"ק ב' קרובים נחשבים לע"א יעו"ש והב"י מיירי בנמצא פסול או קרוב לבע"ד ודוק ולפ"ז בנ"ד לכ"ע יש להתירה לינשא לכתחלה כמפורש בתשו' ב"י הנ"ל

אבל מהריב"ש בסי' י"ז וסי' רס"ו משמע גם אם קידשה לפני שנים ונמצא א' מהן פסול ג"כ אמרי' דחוששין לע"א הנשאר והוה קידושי ע"א למ"ד חוששין לקידושי ע"א וצריכה גט ועיין במ"ל בפ"ד מה' אישות ה' ו' ומדתפס המ"ל דברי הריב"ש מדרך דיוק ולא הזכיר רבני שפיירא ודברי הרמ"א הנ"ל משמע דס"ל כחלוקו של מהר"ם פדוואה הנז' וכפמש"כ גם הרמ"א סובר כן ולא נשאר הקו' רק מדיוק בדברי הריב"ש

אמנם באמת בחילוקו של מהר"ם פדוואה עדיין לא ניחא דהוא בעצמו כ' שהוא דוחק גדול וזה זמן זמנים טובא אמרתי לולא דברי מרן הב"י ושאר רבותינו הנ"ל הייתי אומר דבקידושי ע"א לא נשנה כלל הדין של נמצא א' קו"פ דדבר זה ילפי' מפסוק דעפ"י שנים או שלשה עדים יקום דבר והנה בודאי בדבר שצריך ב' עדים גילתה התורה אם נמצא א' מהן קו"פ עדותן בטילה ואפי' בממון דנשאר ע"א כשר לשבועה אבל עכ"פ להוציא ממון צריך ב' עדים א"כ שפיר נכלל דאפי' שבועה אינו יכול לחייבו בע"א הנשאר דאמרי' כמו שנים נמצא א' מהן קו"פ עדותן בטילה דעל מה שיבאו להעיד לא נשאר עדות כלל אף ג' נמי ועתוס' במכות דף ו' אבל בדבר שגם בע"א מהני ואותו ע"א פועל כמו ב' נופל הדרש דמה שנים נמצא א' מהן קו"פ עדותן בטילה הלא לא צריכין כלל לשנים ואם א' פסול נשאר ע"א ואותו ע"א פועל בעדותו לבדו כמו שהי' פועלים שני עדים ולמה יופסל ולכן בקידושין בהמקדש בע"א הוה קידושין גמורים ועיין בקידושין דף ס"ו דהאי תנא סבר דקידושין חלים בע"א אם הימנוהו ועדים בקידושין צריכין להמנו ולא משום דקידושין צריכין עדים מגזה"כ דדבר דבר יעו"ש וא"כ לא נכלל עדי קידושין כלל בפסוק דעפ"י שנים עדים וגם ע"א מהני כמו ב' ולמה יבוטל עדותו [וכמדומה לי שראיתי אח"כ כזה בספר א']

אבל אעיקרא דדין הנ"ל קשה מאוד דאפי' סמי מכאן הדין דקו"פ מבטל אפי' עדות הכשר צע"ג דרש"י בקידושין דף ס"ה בד"ה מהו שכ' וז"ל הא דתני' אין חוששין משום דלא מהימן הוא והא המנוה או דלמא משום דאין קידושין חלים בלא עדים ויליף דבר דבר מממון יעו"ש משמע דוקא אם קידשה מתחילה בפני ע"א אז אמרינן הימנוהו עליו כבי תרי אבל לא אם קידשה בפני שנים והדר נגלה שלא הי' רק קידושי ע"א ודבר זה מפורש יוצא מפי הנב"י במהד"ת סי' ע"ה בהיתר ראשון והוא העלה שצריכים שניהם ליחד את העד לקידושין ועיין חת"ס בא"ע סי' ק"ה בד"ה ועוד נ"ל דאם הי' בחדר כמה אנשים והקידושין לא ראו רק ע"א אין חוששין לקידושי ע"א של זה דמנ"ל דהמנוהו האיש המקדש והאשה הם הי' סוברים דהרבה רואים יעו"ש וא"כ עדיפא מיני' אם קידשה בפני שנים ואח"כ נמצא א' מהן קו"פ אז אפי' לו יהי' שאין עדות הע"א נשאר בטל למה יהי' חוששין לקידושין הא בשעת קידושין לא הימנוהו ולא מקדש בע"א יוכל למקרי ולמה יהי' חוששין לקידושין

והנה מדברי רש"י שם בקידושין משמע רק שצריך להמנוהו כדברי החת"ס אבל ליחדו בפי' כמו שסובר הנב"י לא משמע וכן יש להוכיח דהמחבר בסעי' ב' כ' המקדש שלא בעדים ואפי' בע"א אינם קידושין והרמ"א שינה בלשונו וכו' ויש מחמירים אם מקדש לפני ע"א ולא כ' בע"א אבל ניחא דהא באמת צריך להיות כוונתו לקדש לפני ע"א אבל אם הי' שם הרבה ורק ע"א ראה לא הוה כאלו קידשה בע"א כמש"כ החת"ס אבל להיות יחוד שמקדש בע"א זה לא אמרינן ואשמעינן המחבר אפי' אם קידשה בע"א שייחדו לעד דכן מורה לשון בע"א אעפי"כ אין חוששין לקידושין והרמ"א אשמעי' אפי' אם קידשה רק לפני ע"א דאינו מיחד בפי' רק אחד ראה ג"כ חוששין לקידושין אבל הוא והיא צריכים לידע דהוה קידושין בפני ע"א

ואם כי דברי רמ"א יש לדחוק וליישב דבאמת הי' כונת המקדש והמקודשת לקדשו רק לפני הע"א שאינו קרוב ולכן דייק וכ' וכן אם קידשה לפני שנים והאחד מהם קרוב וכו' ולא כ' וכן אם קדשה לפני ב' ונמצא א' קרוב לאשמעינן דהאיש והאשה היו יודעים שהאחד מהן קרוב והימנוהו השני הנשאר להיות בפני ע"א ולכן הוה כמקדש לפני ע"א דבאמת אינו צריך ליחדו בפי' וגם אשמעי' הרמ"א אע"ג דעמד שם הקרוב גבי הקידושין לא נפסל העד השני אם הבע"ד אינו רוצה לצרפו והוה שפיר קידושי ע"א וממילא מיושב קו' הפוסקים דאנן נמצא א' קו"פ תנינא אבל אם ידעו הבע"ד בשעת ראיות העדות והי' לבע"ד כוונה שלא לצרף עכ"פ אז אין עדות הנשאר בטל עיין בח"מ סי' ל"ו] כנלע"ד ליישב דברי הרמ"א אבל מדברי הגמ"ר בשם רבני שפיירא וריב"ש לא משמע חילוק זה וא"כ צע"ג מה הוה דאינו נבטל העדות מכח נמצא א' מהן קו"פ אבל הלא הם כיוונו שיהי' שני עדים ולא נשאר רק ע"א וא"כ למי המנוהו ובפרט להנבי"א שצריך ליחדוהו ופי' שניהם מודים שיחדוהו לקידושין א"כ לא נשאר אפי' קידושי ע"א (ויש לי בזה אריכת דברים על הב"ח והח"מ באם אומרים משטה הייתי ולא נתכוונתי לקידושין וקשה הא קבלו עליהם הע"א כשנים והאיך יהי' נאמנים שבלבם לשחוק כוונו ובפרט להנב"י שצריך ליחדו בפי' ואכמ"ל)

גם חקרתי במקו"א דאם מקדש בעצמו אז חיישי' לקידושי ע"א דהימנוה לע"א כשנים אבל אם עשה שליח לקדש לו אשה צריך לקדשו בפני שנים דזאת אין בכוחו להאמין ע"א כשנים ויישבתי בזה הקו' שהקשה הנב"י להפוסקים דחוששין לקידושי ע"א מקידושין דף מ"ג דאמרינן דע"כ לא פליגו אלא