מחנה חיים אבן העזר חלק ג שלב

מדאורייתא דאל"כ מאי הוה דגדולי תרומה דרבנן והוא קו' נאותה

ונלע"ד דהכלל הוא כך אם הבעל אינו מנוקה מעון דרבנן לא קרינן בו ונקה האיש מעון ואין משקין את אשתו ונשאר שוא"ת דעכ"פ מי שעבר דרבנן לא נקה מעון דלא תסור הוא ג"כ איסור דאורייתא וכן בתרומה שיש עליה טומאה דרבנן היא מחוללת ועומדת דמלא תסור היא מחוללת ועומדת ואם האיסור דרבנן כבר קדם היא אינו ראוי אפי' על דאורייתא וה"ה בודאי לא יצא ידי חובת מצה דהא אינו אסור באיסור חמץ לבד אם הי' חמץ דיש גם איסור דרבנן מקודם אבל בחולין שנשחטה בעזרה איסור מדרבנן א"כ לא הי' מקודם אסור רק ע"י השחיטה יחודש איסור דרבנן א"כ נקרא וטבחו דקודם שהתחיל השחיטה לא הי' כאן איסור מקודם כך הרהרתי בשורש הנ"ל של מ"ל ודו"ק

ואודות קו' מעלתו נ"י נראה הטעם דמכח איסור דרבנן לא נתיר לעשות מעשה עבירת לאו דאורייתא בידים דזה בכלל שאמרו שלא לעקור דברי תורה דאם העמידו איסורם זה א"כ מתירין לאו דאורייתא לעקור בידים ועיין בט"ז יו"ד סי' קי"ז ובח"מ סי' ב' שנתקשה בהבנת הגמ' בזה בשלומא בסוטה או בתרומה טמאה בודאי אסור לעשות תרומה טמאה רק יש לחקור אי אכל אי חייב כרת ובסוטה הוה שוא"ת וכדומה אבל כאן אי איסור דרבנן בגדולי תרומה או בדמאי יהי' מותר לכתחילה לחסום לא העמידו דבריהם כדי שלא לעקור לאו בידים ודוק

ומצאתי בשמ"ק שם בד"ה כאן בתרומה וכאן בגדולי תרומה שכ' וז"ל פי' בתרומה ממש אינו עובר כי מדאורייתא לא חזי' למיכל כדפרשי' לעיל והא דקתני עובר בגדולי תרומה דמדאורייתא חולין גמורים הם אלא אלא רבנן גזרו שיהי' גדולי תרומה תרומה מדרבנן וגבי לא תחסום לא תקנו רבנן לעקור דבר מן התורה בקום ועשה הלכך ניהו שלא יניחנה לאכול כיון דתרומה דרבנן הוא ואסור להאכילה לבהמה מ"מ יש לו לתלות לה בטרסקלין ד' קבין לפרה וג' לחמור עכ"ל הריטב"א הרי מפורש יוצא דלגבי לא תחסום לא תקנו רבנן לעקור דבר מן התורה בקו"ע משמע אבל אי הי' בשוא"ת הי' מהני איסור דרבנן אפי' על הדאורייתא וכחקירת מ"ל א"כ ליכא למפשט מגמ' הנ"ל ודוק

ואעתיק מה שכתבתי בחבורי קול סופר על משניות פ"ג ממעשר שני משנה ט' בברטנורא שכ' ובירושלמי מוקי לה כגון שהכניסו ע"מ שלא ילקטוהו מחיצות וכתבתי וז"ל עיין מ"ל פ"ז מתרומות אי איסור דרבנן מהני להקל על דאורייתא ויש לחקור מדברי ירושלמי פ"ג דמעשר שני דלא מהני דרבנן על דאורייתא דדווקא אם הכניס ע"מ שלא ילקטהו מחיצות דאל"כ נחשב לטהורה ועיין בטו"א ר"ה דף כ"ב הא מן התורה כל ישראל בחזקת כשרות ואיך תקנו חכמים לעקור דבר מן התורה בקו"ע שיבא אחר עמו להעיד ועיין חכם צבי סי' ק"ו וכן יש לחקור מדברי תוס' חולין דף קל"ח כיון דביצים אינם מועלים מן התורה אלא מדרבנן קרינן תיקח לך ודוק עכ"ל

(ג) עוד הקשה על תוס' בב"מ דף ק"ב בד"ה פרט שכ' דאיכא למימר דה"ק אסורות משום גזל גמור הבצים ואמן יש מפני ד"ש והקשה מעלתו מש"ס חולין דף ק"מ דממעטי' אפרוחים טריפות דאמר קרא תקח לך ולא לכלביך וא"כ אם הביצים אסורות משום גזל גמור אמאי חייב בשילוח כלל הא לא קרינן תיקח לך כלל וכלל דיש בו גזל גמור

ונלע"ד לתרץ בעז"ה דחכ"צ בתשובה סי' פ"ג ביאר הך והבנים תקח לך אינו חיוב שיצרך ליקח הבנים אלא הוה רשות האם מחויב לשלוח אבל הבנים תוכל ליקח לך כמו ששת ימים תעבוד וששת ימים תעשה מלאכתך יעו"ש ובכל זאת נכון הדרש בחולין דף ק"מ דדרשי' תקח לך ולא לכלביך היינו שיהי' לך אם יקח אותם יהי' לך לאכילה למעוטי טרפה שאם יקח אותם לא יוכל לאכלם ויהי' לכלבים לאכול ודוק

והנה בתוס' זבחים דף ע"א ע"ב בד"ה טריפה הקשה מאי מהני אם נתערב ספק טריפה בקדשים ירעו עד שיסתאבו הא אסור לאכול משום ספק טריפות ויהי' הפדיון להאכיל לכלבים הלא כתיב ואכלת ולא לכלביך אין פודים קדשים להאכילן לכלבים ותירץ בשלומא אם אי אפשר בעצמו לאכול לישראל אז אין פודין לה להאכיל לכלבים אבל כאן הא הקדשים בעצמן הי' ראוי לאכול לישראל א"כ מותר להאכיל אפי' לכותי ולכלבים כיון דחזי גם לאדם והיא סברה מתוקה כדבש יעו"ש היטב

ולפ"ז אנו אומר בשלמא באפרוחים או ביצים אסורות שאפי' אם יקחם אסורים לאדם לישראל והי' כל הלקיחה רק לכלבים פטור משליח הגם דאין מחויב כלל ליקח אותם עכ"פ דרשי' שיהי' מן מין אם ירצה ליקח אותם יהי' לך ולא לכלבים למעט טריפות שיהי' הלקיחה רק לכלבים ופטור משליח אבל אם יש בלקיחה איסור גזל מכח שם איסור גזל לא יקח אותם דעל ידי לקיחה יעבור על איסור גזל אבל אם משכחת שיעשה בהם לקיחה יהי' ראוי' לו ולא יקחם לכלבים א"כ כיון דאין חיוב ליקח אותם ימנע מליקח אותם משום עבירות גזל ואם יהי' משכחת בו לקיחה כגון שבעלים ימחלו או יהי' הפקר יהי' הלקיחה לו וחייב בשלוח אבל באפרוחים או בצים טריפות הגם אם יקח יהי' הלקיחה לכלבים והתורה אמרה אם יהי' הלקיחת הבנים יהי' לך ולא לכלביך אבל אם איסור גזל מעכב מלקחת הוא יאמר לא בעינא ליה לאפרוחים וחייב בשליח האם והבן זה ויעיין באדמ"ו חת"ס ז"ל א"ח סי' ק' שהביא דברי החינוך כדברי חכם צבי ואין כעת פנאי להאריך

(ד) עוד הקשה על המ"ל פ"א מהל' מלוה ולוה שהשיג על המהרש"ך שסובר אי קנין פירות כקנין הגוף הי' הבע"ח גובין מירושת האשה וצעק המ"ל דלא אמרי' קנין פירות רק לענין הבאת ביכורים וכדומה והשיג מעלתו מב"מ דף צ"ו בשאל מהאשה ונשאל לו בעלה אי קנין פירות כקנין הגוף הי' פטור מלשלם וז"ל והרי התם אם נאמר קנין פירות כקנין הגוף והי' שאולה בבעלים ויופסד לגמרי קנין הגוף של האשה וצע"ג עכ"ל

נ"ל דלק"מ דשאני אם הבע"ח יקחו ירושת האשה בעבור חוב בעלה צעק המ"ל אפי' פסקינן כר"י קנין פירות כקנין הגוף הוא בכ"ף הדמיון לענין שיהי' נקרא שם בעלים על החפץ אבל לעולם אין קנין פירות קנין הגוף להפסיד קנין הגוף של מי ששייך לו הגוף ואי יקחו הבע"ח א"כ קנין פירות של הבעל אלים מקנין הגוף של האשה אבל כאן הלא עכשיו קנין הגוף שלה מת וכלה ואבד הבהמה רק אנו דנין אם השואל ישלם תמורתה ואמרה התורה אימתי השואל משלם אם בשעת שאלה של בהמה אשר עודנה חי אין בעליו עמו אז השואל משלם אבל אם בעליו עמו לא ישלם ואז כאשר היתה הבהמה חי הי' בעליו עמו מכח קנין פירות נקרא