מחנה חיים אבן העזר חלק ג שלא

סימן כה ברכות והצלחות על כל דורשי תורה ויראה ובתוכם ה"ה הרבני המופלג מורג חרוץ בעל פיפיות השנון עיניו כיונים להקשות על תהלוכי פוסקים הגדולים כמו"ה ר' יהודא פאטאשער הלוי נ"י בק"ק שינאוועצי במדינת גאליציע

אחד"ש אודיע כי מכתבו קבלתי בכמה קו' נאותות והגם כי טרוד וחלוש אני הלואי שאוכל להשיב על השאלות לדינא רק מרוב ברכות אשר בירך אותי וגם הפציר בי להשיב לקרבו לתורה כי צעיר הוא פניתי מכל עמלי כי כעת נגמר גם ספרי בעזה"י ח"ג על או"ח ויצא מדפוס ואשוב לו כאשר יש לאל ידי בקצירת אומר

(א) מה שהקשה על גמרא בב"מ דף כ"ז אי סימנים דאורייתא או דרבנן נ"מ לאהדורי גט אשה בסימנים והקשה מעלתו נ"י דלמא באבידה מהדרינן דליכא חזקה מנגד דמכמה טעמא לא שייך באבידה אין הולכין בממון אחר הרוב כמבואר בראשונים אבל בגט יש חזקת אשת איש מנ"ל דאלים כח סימנים ותי' בדברי הרי"ף פ' החולץ דאשתמודענא דגילוי מילתא בעלמא והן הן דברי רמב"ם פ"ג מה' שגגות איסור בע"א יוחזק כמבואר בנתיבות סי' כ"ח וה"ה כאן דנאבד הגט מן השליח כמבואר ברש"י הגם דאח"כ ל"מ להתיר בו האשה רק חזר והקשה א"כ מאי אמרו אין מעידין על סימנים בגופו ש"מ סימנים לאו דאורייתא דלמא שאני התם דמיד מוציאין האשה מחזקת א"א עכ"ד בקצירת אומר

ראשית אודיע לו כי על הקו' מגט עמד הגאון ר' יוסף ז"ל אב"ד מפוזנא הובא בנב"י ח"ב א"ע סי' ס' בד"ה ומה שהקשה הא סימנים משמלה ילפינן ואם ליכא חזקה מתנגד שאין אנו באים להוציא מחזקה אבל בגט יש חזקת א"א והנב"י חמיו הפליא הקו' ותי' אילו סימנים לאו דאורייתא הי' הבעלים מתיאשים וקנאה אם כן בסימנים מוציאין מחזקה יעו"ש והביא עוד בשם חתנו הגאון הנ"ל דבמיתה דדייקי ומנסבי לא הוה התחזק איסורא דהיא מרעה לחזקה יעיין וימצא היפך דבריו יעו"ש

ואני חדשתי בספרי מ"ח ח"ר סי' ס"ד דדברי הרמב"ם בפ"ג משגגות ובשאר מקומות הם רחוקים מלדון לדמות בגט הנמצא דשאני אם ע"א מתרה שלא יאכל שחתיכה הוא איסור או האשה היא אסורה א"כ בא להזהיר שלא יאכל ולא תבעל ולא יצמיח מלקות וע"א באיסורין נאמן רק דהוא עבר על התראה אבל עכ"פ המעיד על האיסור חפץ למנוע המעשה איסור שלא יולד מלקות אבל בגט מאי נ"מ אם הוא גט שלו או אם אומר שנכתב לשם גירושין או בעבור לצור עפ"י צלוחית מה לי אם הוא שלו או אם נכתב לשמה אפי' אם הוא של אחר או לא נכתב לשמו יוכל לצור צלוחיתו וע"כ אנו דנין אם יוכל לעשות שליחותו לגרש בו א"כ בא להתיר חזקת א"א השגתי שם על תורת גיטין בסוגי' דלשמה שרצה לדמות נאמנות ע"א על לשמה לדברי רמב"ם משגגות וכמו שע"א נאמן שבהמקוה יש מ' סאה דשאני התם שבא להעיד לדעת שלא תפסל בשאובין והיא לא מקבלת טומאה להיות מים טמאים ולא בעבור להתיר טמא מחזקתו אבל בגט מאי נ"מ אם לא להתיר בו אישות והכלל אם עדות העד הי' רק לאיסור שלא יאכל ולא יבעל וכדומה והוא רק עדות על איסור רק בעברו על עדותו יצמיח מלקות או מיתה אז נקרא האיסור בע"א הוחזק אבל אם נשמע לעדותו ונאמנותו יצמיח מלקות או מיתה או היתר אישות או טומאה אין ע"א נאמן למלקות ולמיתה וידעתי שיש כמה גדולים שהשוו מידתם אשר אין אני כדאי לחלוק עליהם בכל זאת גליתי דעתי בספרי בענין זה בכמה הערות בעזה"י ודברי הרי"ף פ' החולץ נכון דאומרי' פלוני אח דמיתנא א"כ יש אח בעולם ונשארה האשה בחזקת א"א לחזקת יבמה לחוץ או פן יש בנים מן המת תהי' אסורה לו עולמית באיסור אשת אח או אם לא התאבל עליו חייב באבילות שעה אחת ואולי רצה האיש להעיד בדבר הנוגע למת יהי' הכל יודעים שהוא אחיו והוא קרוב ופסול לעדות וכדומה דהוה גילוי מילתא בעלמא והארכתי במקו"א בעזה"י

ואגב גררא אודיע לו מה שחנן ד' אותי לחדש מקור חדש על דברי רמב"ם ז"ל שע"א נאמן למלקות עפ"י ע"א שאיסור בע"א יוחזק ואכתב בקיצור ב"ה הנה הרמב"ם בפ"ט מה' יסודי התורה ה' ב' אשר ביאר כח נביא כתב וז"ל וכן אם צונו בדברי רשות כגון לכו למקום פלוני או אל תלכו עשו מלחמה היום או אל תעשו בנו חומה זו או אל תבנוה מצוה לשמוע לו והעובר על דבריו חייב מיתה ביד"ש שנא' והי' האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ודבר בשמי אנכי אדרוש מעמו עכ"ל ובפ"י ה"ה כתב וז"ל ונביא שהעיד לו נביא אחר שהוא נביא הרי הוא בחזקת נביא ואין זה השני צריך חקירה שהרי משה רבינו העיד ליהושע והאמינו בו כל ישראל קודם שיעשה אות וכן לדורות נביא שנודעה נבואתו והאמינו בדבריו פעם אחר פעם או שהעיד לו נביא וכו' עכ"ל ובפ"ט מה' הנ"ל ה"ג כ' וז"ל וכן אם יאמר לנו הנביא שנודע לנו שהוא נביא לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה או על מצות הרבה בין קלות בין חמורות לפי שעה מצוה לשמוע לו וכן למדנו מחכמים ראשונים מפי השמועה בכל אם יאמר לך הנביא עבור על דברי תורה כאלי' בהר הכרמל שמע לו חוץ מעכו"ם עכ"ל וא"כ פלא הלא בכח עדות אין לנביא כח יותר משאר עד דעלמא כנודע וא"כ איך נאמין ליהושע אם יצוה לעבור עבירה בקום ועשה אפי' לפי שעה הלא לא העיד עליו שהוא נביא רק ע"א אלא ע"כ מתחילה נאמן נביא א' להעיד שהוא נביא לד' ואם אח"כ אחר ימים או שנים יצוה דבר מי שעובר על דבריו חיוב מיתה בידי שמים (והוא מלקות) והגם שבה' ג' פ"ט אם מצוה לעבור עבירה כ' הרמב"ם רק מצוה לשמוע לו ולא כתב כמו בה' ב' כל העובר על דבריו חיוב מיתה בידי שמים משמע דבלעבור עבירה מי שעובר על דברי הנביא אינו חייב מיתה אבל גם בלעבור בדבר רשות ופלא למה יהי' העובר על דברי הנביא חייב מיתה בידי שמים הלא לא העיד עליו רק ע"א אלא פשיטא הדבר בע"א יוחזק ומה שנתהוה אח"כ אחר שהוחזק הוה כאלו העידו שני נביאים לד' כנלע"ד בעזה"י להרחיב גבולי תורה הגם שלא צרפתי בכל זאת לא מנעתי ממנו אולי יורחב שם במדינת פולין

(ב) התפלא על מ"ל פ"ז מה' תרומות שנסתפק אי דבר שנאסר מדרבנן יהי' נחשב כאינו ראוי מדאורייתא והקשה מעלתו נ"י מגמ' בב"מ דף צ' דהדש תרומות ומעשרות אינו עובר משום לא תחסום ופריך הגמ' מתרומה אתרומה ומשני הא בתרומה הא בגדולי תרומה שהוא מדרבנן ובמעשר של דמאי שהוא דרבנן וקשה הא בתוס' מבואר הטעם דלא עובר דכתיב שור בדישו דישו הראוי וא"כ מוכח דאיסור דרבנן לא יפעל להיות כאינו ראוי