מחנה חיים אבן העזר חלק ג שכט

בעדות יעזרני ד' לסדר בחושן משפט לטובה ואני חלוש מאוד כעת אחיך הנאמן

(א) אהובי אחי נ"י השגת על מה שחדשתי מהכ"ת נחשוד לעבד שיעבור בכל בעילה עם בת ישראל בנאו דנא יהי' קדש והשגת דצל"ח ברכות דף כ"ב חידש דשפחה אינה מוזהרת על בר ישראל כך בודאי העבד אינו מוזהר על בת ישראל עכ"ד לא אכחד שדברי הצל"ח מופלאים בעיני התורה הקפידה שלא יתערבו לבשר אחד עם קדוש עם עם עבדים אשר אין להם הוויות קידושין הגם שיצאו מכלל בן נח לכלל ישראל נא באו כמו שביאר בטו"א חגיגה דף ג' בד"ה שהי' תחילה נגרים שהאבות יצאו מכלל ב"נ ולכלל ישראל לא באו כמבואר ברמב"ם פי"ב מהל' אבל הל' י"א וז"ל העבדים שהטבילו אותם לשם עבדות וקבלו עליהם מצות שהעבדים חייבים בהן יצאו מכלל העכו"ם ולכלל ישראל לא באו ואמרה התורה שלא יהי' לבשר אחד עם עם הדומה לחמור עיון רש"י קידושין דף ס"ח ע"ב בד"ה אי הכי שפחה נמי יעו"ש עם עם קדוש שגופי' קדוש ועיין גיטין דף ל"ח וא"כ גמרי' לה לה בגז"ש כשם שאשה מוזהרת שלא להתערב תערובות גופים ה"ה השפחה מוזהרת שלא לעשות תערובות גופים מכח עבדות עם כח בן חורין וכן העבד מוזהר שלא לערב גופו עם גוף מעם קדוש וכן בן ישראל מוזהר שלא להתערב עם גוף עבדות ועיין ביו"ד סי' ק"ע שעבד מוזהר בתגלחת הגם שלא שייך בנשים יעו"ש סוף דבר שגוף דברי צל"ח נפלאים דלאו לא יהי' קדש ונא תהי' קדשה הוא רק אזהרה על תערובות גופים מעבדות לחירות ועיין במגילת אסתר בספר המצות לרמב"ם בשורש ה' אות י' כ' וז"ל ומה שכתב עוד כי לאו של לא תזנה בא לאזהרה לשוכב עם הקדשה שלא למדנו לו אזהרה ממקום אחר נ"ל שאין צריך אזהרה אחרת כי די בנאו דלא תהי' קדשה שלשון זה משמע שיזהיר בין לאיש בין לאשה שהרי לא אמר לא תהיי קדשה שמשמע שידובר עם האשה רק לא תהי' קדשה שרוצה לומר שענין הקדשה נא ימצא בישראל ואם האדם יבא עליה הרי הוא עובר זה הלאו וכן האשה ואיני צריך יותר להשיג על מה שאמר כי לאו של לא תזנה יבא להזהיר אף על האשה הזונה כי כבר הוכחתי שאין צריך לאו אחר כי לא תהי' קדשה כולל שניהם עכ"ל הרי דלשון הקרא מורה דהאיסור ל שניהם ה"ה לתרגום אונקלס שקרא קאי על עבד ושפחה האיסור על שניהם והבן

ואתה אחי נ"י באת להוסיף כי גם על העבד ליכא איסור אם בא על בת ישראל כשם שחידש הצל"ח שאין על השפחה איסור אם נבעלת מישראל ושמחת שמצאת ראי' מספר החינוך להרא"ה פ' כי תצא תק"ע שכ' וז"ל ועוד אמר הרמב"ן ז"ל כי בעל התרגום שתרגם לא תהא בנות ישראל לגבר עבד ולא יסוב גברא וכו' יחד בזה שלא נתערב עם העבדים שהוא גם כן ביאה שאין קידושין תופסין בהן ומפני כן נאמר בלשון הזה לא תהי' וגו' שאילו אמר הכתוב לא יהי' בך קדש וקדשה הי' עבדים נכללים בכלל האיסור שגם הם חייבים במצות זולת המקומות מועטים שפורט בהם ישראל בפירוש כמו בגונב נפש שכתוב שם מאחיו מבני ישראל וכמו כן בכאן שאמר מבנות ישראל ומבני ישראל מכלל שאזהרה לישראל לבד לא על העבדים עכ"ל אהובי אחי נ"י כוונת הרא"ה אלו כתיב לא הי' בך קדש וקדשה הי' עבדים בכלל זה שעבד לא יבעל שפחה ושפחה לא תהי' נבעלת לעבד שהעבד ושפחה המה חייבים במצות זולת מחומות מועטים וא"כ הי' על העבדים איסור שלא יהי' קדש וקדשה מופקרים לזנות חוץ אם אדון יתן שפחה לעבדו להוליד לו בנים כמבואר בפ' משפטים זה הוא שפחה נחרפת לאיש ובאת התורה לאמור שבבני ישראל לא יהי' קדש וקדשה אבל בעבדים ושפחות לית לן בהם ואח"כ הזכיר הרא"ה שנוהג בזכרים ובנקבות והלא פשיטא דקדשה היא נקבה אלא אשמעי' דשניהם עוברים ודו"ק

ואוסף לדברי הצל"ח שהשפחה אינו עושה איסור אם נבעלת מבר ישראל יהי' נשאר קושי' התוס' בגיטין דף מ"א חצי עבד וחצי בן חורין יקח שפחה דעשה ודחה הל"ת דלא יהי' קדש ותי' התוס' שם דבדידה ליכא עשה יעו"ש ולפי דברי הצל"ח ק' יקח שפחה ובחציו בן חורין עשה דוחה ל"ת דלא יהי' קדש והיא אינה עושה עבירה דמותרת להיות נבעלת אפי' מבר ישראל ומה שהוא חצי בן חורין ובועל שפחה עשה דוחה ל"ת אלא בודאי דגם השפחה עוברת אם נבעלת מבר ישראל ועיין בפנ"י בהבנות תוס' ודו"ק

ואגב גררא אודיע לך שזה שנים רבות נצטערתי בראותי שהנב"י מהד"ת א"ע סי' ל"א בד"ה מה כ' על מהרש"א בגיטין דף מ"א שחידש שעבד עברי מותר בשפחה כנענית דווקא אם יש לרבו שפחה והשיג עליו הנב"י בד"ה שחשך השמש בצהרים שמבואר בתמורה דף כ"ט שבמשנה תלין שפחתך אוקי בגמ' דלית ליה אשה ובנים הא אית לי' פריך בגמ' הא שפחה בעבד משרי שרי הרי מפורש ששפחה של זה מותר לעבד עברי יעו"ש שהאריך

ונלע"ד דיש לדקדק בגמ' מקשה הא שפחה בעבד משרי שרי ולא הקשה הא עבד בשפחה משרי שרי למה בחרו הקו' שהוא מותרת בו ולא נקטה שהוא מותר בה וצע"ג אך כלל גדול דאין אתנן חוץ מבעילה אסורה עיין בגמ' ורמב"ם פ"ד מאיסורי מזבח הל' ח' ובהלח"מ שם זונה נכרית או שפחה או ישראלית שהוא ערוה עליו או מחייבי לאוין יעו"ש אבל אם אין איסור בעילה בסוג כגון פנוי' אפי' הבועל כהן אין נקרא אתנן זונה שכר הבעילה ואעתיק דברי פי' המשניות שם בתמורה שכ' וז"ל ומה שאמר תלין שפחתך עם עבדי אינו מדבר בעבד כנעני לפי שזה מותר לעשות אבל הוא עבד עברי שאין לו אשה ובנים ומן העקרים שבידינו שכשאין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית ולפי שהוא באיסור הי' שכרה אתנן ור"מ אומר הותרו מכללו בשפחה כנענית והלכה כחכמים עכ"ל א"כ ר"מ סובר לפי שהותר מכללו אם יש לו אשה ובנים שכרה מותר וחכמים דפליגו שכרה אסור דעבד עברי ישראל מעלי' והי' אסור מקודם בשפחה ובאין לו אשה ובנים לא התורה התורה אצלו בעילות שפחה כנענית אפילו אם רבו מוסר לו שפחתו א"כ לא משכחת אצלו היתר לבעילת שפחה בשום פנים לא נקרא אצלו הותר מכללו והוה אתנן אבל אם יש גם אצל עבד זה בעילת שפחה הותר מכללו הגם דלכל בר ישראל ליכא היתר בעילת שפחה עיין רמב"ם פי"ב מאיסורי ביאה בביאור עון זה בעילת שפחה אבל עבד עברי שיש לו אשה ובנים הותר עכ"פ בעילת שפחה אם השפחה קנין לרבו ויש היתר מכללו אם רבו וקנה השפחה הזאת אשר תלין עמו בכה"ג גם רבנן מודים דלית בו איסור אתנן דהותר בעילת שפחה זאת אם רבו יקנה אותה לשפחתו א"כ הותר מכללו שפחה זאת לעבד זה ולכ"ע לית בכה"ג איסור אתנן דהיא מותרת לו הגם שהיא שפחה ולא שייך לומר כל היכא דהוא מוזהר בה היא מוזהרת בו דהא גם הוא אינו מוזהר בה אם רבו יקנה אותה ותהי' שפחתו א"כ אין שם איסור שפחה מוזהר עליו והגם שמעכב עליו יען