מחנה חיים אבן העזר חלק ג שכח

אם השליח נוגע בדבר נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ וכן ראי' דעבד נאמן להביא שחרורו ולומר בפ"נ ובפ"נ ואין לך נוגע גדול יותר מעבד בעצמו שישחרר עצמו מיד רבו ואין אצלו לומר מתוך חומר שיש בסופו דהא אדרבה נכשיר בניו דעבד הבא על בת ישראל הולד כשר אלא ודאי שגם נוגע כשר להעיד בפ"נ ובפני נחתם עכ"ד

ואני אומר מלבד ששייך גם כאן בגט כל מה שאמרתי בטעם דהאשה נאמנת לומר מת בעלי דמהכ"ת לחשוד בת ישראל שתאמר בפ"נ ובפ"נ והכל בזיוף ותהי' באיסור עולם בכל בעילה ותוליד ממזרים ותכשיל גם להאיש אשר ישא אותה בכל בעילה ובעילה וכן העבד שמזייף שחרור וישא בת ישראל ויעבור לאו דלא יהי' קדש ויכשיל גם להאשה בכל בעילה ובעולה כל ימי היותם בעולם אם בעבור להכשיר זרעו אשר יוליד בעתיד יחטיא הוא בכל יום ובכל בעילה א"כ בודאי האשה והעבד קושטא קאמרי' ואם ידעו בנפשם שהגט והשחרור מזויף לא תנשא היא לאיש זר וגם העבד לא ישא בת ישראל ואנן סהדי דאם לא קושטא קאמרי לא תפקיע עצמה א"א מבעלה וגם העבד לא יפקיע עצמו בשקר וישא בת ישראל א"כ ליכא נגיעות עדות דממנ"פ אם אמת שהגט והשחרור נכתב ונחתם בשניהם א"כ בדין הוא שהיא תנשא לאיש אחר והעבד יקח בת ישראל דזה הוא פעולת השחרור וגט כריתות ואם הוא שקר א"כ יש חזקת כשרות שהיא לא תנשא לאיש אחר והעבד לא יקח בת ישראל אבל כאן בשליח הוא יקח ממון אם יותן הגט א"כ איך נאמין לו בפ"נ ובפ"נ הלא הוא מרויח ממון מיד ונוגע לא הוה עד וכן בעד על מיתת בעלה האשה לא יודעת מאומה והעד יקח ממון אם הב"ד יקבלו עדותו ואיך נאמין לו עדותו אם מרויח בו ממון ודוק

ואעתיק דברי פנ"י בסוגי' דלשמה בתוס' בד"ה הוה דבר שבערוה בד"ה בא"ד כתב וז"ל אמנם לענ"ד בלא"ה מאי דפשיט' להו לתוס' נמי לעיל דהא דע"א בעלמא נאמן באסורין ילפי' מוספרה לה לענ"ד לאו מילתא דפסיקא הוא דאיכא למימר נמי איפכא הוא דדוקא הוא עצמה נאמנת דחזקה שאינה מקלקלה את עצמה באיסור נדה ומעשה כי האי ודאי לא עבדה דכל ישראל בחזקת כשרות משא"כ בע"א דעלמא דלית ליה שייכות בגווה ודבורא בעלמא דקאמר אפשר דלא סמכינן עלי' דלא דייק כ"כ ואמר בדדמי כדמפליג הש"ס בדוכתא טובא בין דיבורא בעלמא למעשה וכמו שאבאר עוד בסמוך וכן מבואר להדיא בתוס' רי"ד פ' האומר דף ס"ה דאע"ג דפשיטא לן דבעלים נאמנים על שלהן בטבח וכיוצא בהן וכן הא דאשה נאמנות לומר לבעלה טהורה אני או טמאה אני אפ"ה איצטריך לי' לאביי לאשמעינן דע"א בעלמא נאמן דלא מהימן והיינו כדפרישית דחדא מאידך לא אתיא דכל חדא אית בי' צד למעליותא אלא דאפ"ה לקושטא דמלתא פשיטא לן מסברא דהיכי דלא איתחזק לא התירא ולא איסורא דע"א דעלמא נאמן משום חזקה דאין אדם חוטא ולא לו כן נלענ"ד ועדיין צ"ע ודוק היטב עכ"ל הרי דאמרי' יען שגם היא תעבור עבירה א"כ מעשה לא עבדה לחטוא נפשה להכשיל בעלה אבל דיבורא אפשר דאמר בדדמי רק סמכי' על חזקה אין אדם חוטא ולא לו א"כ אם השליח הוא נוגע ויש לו הנאת הרווחת ממון פשיטא דאינו נאמן השליח באיתחזק איסורא והבן

ומה שהביא הנב"י שם בסי' קכ"ח ראי' דנוגע לא פסול בעדות אשה דהא חמש נשים נאמנות להביא גיטה וקשה הא הוה נוגעת שעי"כ יתרבה עונתה כמבואר בש"ע א"ע סי' ע"ו א"כ הצרה הוות נוגע דיתרבה עונתה אעפ"כ נאמנת לומר בפ"נ ובפ"נ יעו"ש יפלא בעוני אם היא זייפה לגט א"כ ידע הבעל שלא גרשה לצרתה ואיך תתבע אותו להרבות עונתה ואם קושטא קאמרה א"כ בדין זכתה בעונה יתירה ועוד אטו ידעה שהבעל לא יקח אשה אחרת תחת האשה אשר גרשה הלא יש בידו ליקח אחרת תחתיה עד שיהיה לו ד' נשים ואם כן מאי נוגע הות ואם יש אופן שלא יוכל ליקח עוד אשה מנ"ל דנאמנות עיין בשו"ת חכם צבי

ולא אמנע מלהודיע צערי שלא אבין ראי' הנב"י שהביא מעבד שמביא שחרורו ואומר בפ"נ ובפ"נ אעפ"י שהוה נוגע ולא שייך אצלו לומר מתוך חומר שהחמרת עליו כמו באשה דאמרי' מתוך חומר שחמרת עליה בסופה דהא כאן יהי' הבנים כשירים יעו"ש ואני בער לירד לסוף דעתו הלא מאי יעבור רק איסור לאו דלא יהי' קדש בבני ישראל ולמה לא יהי' נאמן על עצמו כמו דאשה נאמנת על בעלה יען דהיא ג"כ נבעלת כמבואר בפנ"י שהבאתי ה"ה הוא נאמן על אשה בת ישראלית יען דהוא לא יעבור על הלאו לא יהי' קדש בשלומא באשה הוה דבר שבערוה וצ"ל מתוך שחמרת עליה בסופה אבל בעבד אטו אין לו חזקת כשרות שלא יעבור עבירה בכל בעילה כמו דאמרי' בנדה באשה וגם מאי ענין נוגע שמותר בבת וישראל הלא נאסר עי"כ בשפחה דזילי ושכיחא ליה א"כ בודאי קושטא קאמר ושמח אם יוכל להיות גופו עם קדוש עיין גיטין י"ב ודף ל"ח וא"כ איך נחוש שמשקר בעדותו לאסור עצמו בשפחה ודוק

שוב מצאתי בעזה"י בשו"ת פנ"י ח"ש סי' ס"ד בד"ה מ"מ שכתב וז"ל אלא ש"מ דנוגע גרע טפי דחיישינן דמשקר ולא משום קורבה ולא דמי לאשה דהתם ודאי לא משקרא ומקלקלה נפשה לאסור עצמה על הראשון כיון דרחמא לי' אע"ג דמעגנא ואפ"ה בקטטה בינו לבינה דחיישי' דמקלקלה נפשה כדי שתפטר ממנה חיישי' כדאיתא פ' האשה שלום וכדפי' רש"י שם ואפי' גבי אשה אי איכא נגיעת ממון לא מהימנא כיון דאם אמרה תנו כתובתי ואפי' אי נאמר דהתם עיקר עדותה הוא אממון ואממון בעינן עדות מעלי' וכן משמע התם קצת בדברי רש"י ואע"ג דלא משקרא מ"מ כיון דעיקר עדותה אממון אינה נאמנת מ"מ בדברי הרמב"ם בפי"ו מהל' אישות מבואר להדיא דהטעם הוא דעל עסקי הכתובה בא והרי הוא בחזקת שלא מת ואין דעתה אלא ליטול כתובתה מחיים בלבד עכ"ל הרי דחיישינן דמשקרא משום ממון כללו של דבר דברור הוא דנוגעת ממון פוסלת גם בעדות אשה וה"ה שאר נגיעות וא"כ כיון דנוגע הוא לא ידעתי על מה לסמוך להתירה בעדותו עכ"ל חדאי נפשאי שזכיתי לכווין האמת תל"י בגוף הדין ד' יאיר עיני בתורתו ויש לי הערות רבות בעניני נגיעות עדות אשר שורשו בח"מ וכאן אקצר א"כ צדקו דברי הדיין שאשה תשב גלמודה עד שירחם ד' עליה מהרה בעדות ברור. תעיין ואם יש לך השגות כתוב לי הדש"ת. סימן כד שלום רב וכל טוב לאחי הרב הגאון הרב ר' זוסמן נ"י אב"ד דק"ק האלאש יע"א

אהובי אחי נ"י קבלתי השגותיך הנעימים ואשיב לך רק ג' אותיות אשר הפלאת עלי אבל ביתרון הדברים אשר לא מחשבותיך כמחשבותי לא אשוב כי השורש נוגע