מחנה חיים אבן העזר חלק ג שכז

ולדעתי ראי' הזאת נפלאת מאד בשלומא אם יש לדון על איש שיהי' לו שם עד אז יש כלל שנוגע בדבר אינו כשר לעדות אבל אטו האשה שאמרה מת בעלי היא בכלל שם עדות הלא אדם על עצמו והנוגע לאשתו דהוות כגופו אין הבעל מעיד דאין אדם מעיד על עצמו כמעשה דר' זכרי' שנשבע במעון הזה בכתובות דף כ"ז ובדברי שיטה מקובצת שם וחידש הנב"י מהד"ת א"ע סי' כ"ט בד"ה ומה אפי' אם ישראל העיד על אשתו שנשבית שלא נאנסה ואח"כ מת בעלה אסורה לכהן הגם דבעלה הי' מותר בה אפי' אם נאנסה ולא הי' נוגע בעדות לעצמו אעפ"כ מכח אשתו כגופו לא הי' בר עדות דאין אדם מעיד על עצמו דפח"ח יעו"ש בנעימות דברותיו על הב"ש וט"ז וא"כ פשיטא דאשה אשר מעידה על עצמה שיצאה משם איסור אשת איש ונעשית פנוי' לא תהי' בשם עדות ואיך נחקור שהיא נוגעת בעדות שאמרה מת בעלי

אמנם נהפוך הוא דאשה על עצמה אינה בגדר שם עדות רק אנן סהדי אם אשה אומרת שהוא ראתה שמת בעלה על מטתו ונקבר בודאי אמת הדבר דמכח חזקת כשרות שלה וחזקת צדקת בת ישראל לא תבקש לדבר שקר כדי לינשא לאיש אחר ותהי' באיסור כל ימיה לעבור חיוב מיתה בכל בעילה ובעילה ולהוליד ממזרים בישראל ועיין ברא"ש סוף נדרים שלכן אם אומרת לבעלה גירשתני נאמנת חזקה שלא תחפוץ להיות באיסור כל ימיה יעו"ש על כן אנן סהדי דאשה בת ישראל לא תאמר שבעלה מת כדי למלאות תאותה וא"כ ליכא חשש נוגע שתשקר בעבור תאות היצה"ר וקושטא קאמרת ונאמנות לפנינו בדבורה אבל אם איש מעלמא אומר לה מת בעלך והוא נוגע לקבל ממון מנ"ל להאמין לו הא נוגע בעדותו ולא הוה עד ולכן הגם שחכז"ל האמינו לע"א עיין סיפרי שהובא בפני גיטין דף ב' לא יקום ע"א באיש אבל קם לעדות אשה עיי"ש היינו בעד אבל נוגע בעדותו לא הוה בכלל שנים הנוגעים בעדותם ללא יקומו לאיש וה"ה וק"ו ע"א באשה ודוק

אך גם מסברא דברי הנב"י נפלאים בעיני באשה האומרת מת בעלי אם האמת בפיה א"כ כבר היא מותרת לעולם הן אם תזנה והן אם תינשא לאיש אחר דמיתות הבעל מתיר האישות עיין קידושין פ"א ולו יהי' שלא באת לב"ד כלל היא מותרת וא"כ כשהיא מדברת לפני ב"ד שהבעל מת א"כ כבר היא מותרת לעולם ואיך נימא שהיא נוגעת בעדות הכי עדותה יפעל עליה שום היתר תכליתה רק להודיע להב"ד שגם המה ידעו אשר היא יודעת ושיודע לכל העולם שהיא מותרת לאיש אחר א"כ בגוף עדותה לא יבוא לה הנאה מחודשת אבל באשה שיושבת עגונה ולא ידעה אם בעלה מת והיא פנוי' ובא עד אחד לפני ב"ד ומעיד שבעלה מת א"כ הוא מעיד עדות אשר בעדותו יתיר הב"ד האשה לאמור לה שהמה מתירין לה לינשא לאיש אחר מכח עדות העד אשר העיד לפניהם א"כ כיון שהעד יש לו נגיעת ממון אם יפעל עדותו יבוא לו הנאה מחודשת סך ממון א"כ מעדותו יצמיח לו הנאה הזאת א"כ אין כאן בעדותו עדות כלל דעדות אשה עצמה אם אמת הדבר לא יצמיח לה בעדותה הנאה מחודשת דהא כבר בידה אותו הנאה מרגע שמת בעלה ולא כן אם העד המעיד על מיתת בעלה בשעה שמת בעלה לא זכר במיתתו סך מעות רק כעת עתה אשר מעיד יצמיח בעדותו הנאה מחודשת ואיך נתיר להאשה אשר לא ידעה אם בעלה מת ע"י עדות אשר גוף העדות מרויח לו ממון מחדש והבין כי עמוק בעזה"י

ואוסף נופך להעמיק להסביר הדבר בעזה"י נחזי אנן אם בשעה שבאת האשה לאמור מת בעלי באו עדים אחרים ואומרים מת בעלה של האשה הזאת יהי' לה ג"כ אותה הנאה שתהי' מותרת לעלמא אפי' שהיא לא תגיד מת בעלי אבל בעד שרוצה להעיד מת בעלה ומבקש תשלומים בעד עדותו אשר יגיד אם יבואו אז עדים אחרים ויגידו שבעלה של אשה הזאת מת הכי העד שביקש שכרו אם יגיד עדות עליה יש לו תביעה הלא בודאי אין לו לתבוע הממון דהא לא צריכים לעדותו א"כ נגלה שנגע להנאת ממון רק אם יעיד עדותו והוא נוגע בעדותו כי יען שמעיד מרויח אבל האשה יש אותה הנאה שמותרת לעלמא אפי' אם אחרים יגידון העדות א"כ אין היא נוגע בעדותה דגוף העדות לא מחדש לה הנאה מחודשת כמו שבארתי למעלה וכל זה אם לא יעיד לזכות ממון לעלמא אבל אם מעיד לזכות עצמו הנאת ממון לא הוה עדות עיין ח"מ סי' ל"ג וסי' ל"ז וגם בב"ב בני עיר שגנב ס"ת שלהן ועיין קידושין דף מ"ד ודו"ק

ובזה נראה לי לסתור גם ראי' הנב"י בד"ה עדיין שמביא ראי' דנוגע אינו פסול בעדות דריא"ז הובא בסי' י"ז בח"מ ס"ק ט' שזכרים דומיא דהנשים כשירים להעיד לה כגון בן בעלה מותר להעיד וקשה הא הוא נוגע שאם בעלה מת הוא מבקש לירושת אביו וא"כ הוא נוגע שמעיד לה שמת בעלה שמאמין עי"כ ירד גם לנחלה אלא ע"כ נוגע כשר לעדות דלא כשו"ת משאת בנימין יעו"ש

ולפמ"ש אין כאן ראי' כלל דהלא אם אביו מת זכה הוא מהקב"ה במיתת אביו להיות יורש נכסיו עיין ר"ן נדרים דף מ"ב שבשעת מיתה של אביו זכה בירושתו אפי' לא נודע להב"ד כיון שנודע לו שראה במיתת אביו הנכסים שלו כמו האשה שראתה במיתת בעלה זכתה בעצמה רק חסר גילוי הזאת לפני הב"ד א"כ בעדותו לא בא לו זכות חדש שנאמר שנוגע בעדותו דאם יבואו עדים אחרים ויגידו שמת אביו ג"כ הי' לו אותו כח ירושה מאב ומלפנים משעה שמת אביו הנכסים הי' שלו כמו שהאשה קנתה עצמה במיתת בעלה א"כ אם אמת כדבריו אין לו הנאה מחודשת בעדותו שנאמר הוה נוגע בעדות אבל אם מקבל שכר בעבור עדותו א"כ גוף העדות מרויח לו ממון מחדש הוא נוגע ומעיד להרויח בעדותו ואין הוא עד כלל ודוק מאד

ובכן נפלאת בעיני מה שחקר עוד שם הנב"י אם אשה דיוקא ומינסבא מרע לחזקת אשת איש הוה הוא כמו חתיכה ספק חלב ספק שומן דע"א נאמן הגם דהוה נוגע כפי' רש"י איך אדם אוכל אצל חבירו יעו"ש דבריו ופלא אטו ע"א המעיד על בשר כשר או יין כשר הוא נוגע בעדותו שמרויח ממון יען שמעיד על החתיכה ועל היין נהפוך הוא שעדותו מגלה שבשר זה ויין זה הוא ביוקר יען שהוא כשר כדין ישראל אבל גוף העדות לא ירויח לו ממון דהא אם ימצא עדים אחרים אשר יעידון העדות בודאי יהיה לו הריוח שיוקר בשר כשר מבשר טריפה או מה שיין כשר ביוקר מיין נסך א"כ על גוף העדות לא יהי' לו הנאה מחודשת אבל אם העד מקבל תשלומים על גוף העדות א"כ הוה נוגע בגוף שמרויח בעדותו ודוק

וראה זה מצאתי עוד בנב"י מהד"ת בא"ע סי' קכ"ח שהגאון מהר"ם ברבי ז"ל חשש אם יש להשליח חלק ממעות מהאם האשה אם יהי' הגט אין לך נוגע גדול מזה ואינו נאמן לומר בפ"נ ובפנ"ח ופסול מדאורייתא והגאון הנב"י חלק עליו דהרי אשה עצמה כשירה להביא גיטה אם תאמר בפ"נ ובפ"נ ונאמנית אעפ"י שהיא נוגעת בדבר ה"ה