מחנה חיים אבן העזר חלק ג שכג

רחוקה אמר לי מת בעלי ואם אומרת עד בעיר זאת הוא אמת ולא שולחין אחריו לברר דהבירור לפנינו אבל אם אומרת עדות עפ"י עדות ע"א מארץ מרחקים דאפשר דמשקרי שחושבת מי יודע אם יטריח הב"ד לדרוש מארץ מרחקים ומי יודע אם המצא תמצא האיש בביתו אז אם אפשר לברר דרשי' וחקרינן דליכא אנן סהדי רק סמכי' על חומר שהחמרת עליה בסופה דייקת ומנסבי ודוק

ובזה מיושב לי למה המתין הרמ"א לכתוב דינו שאין הב"ד צריכים לשלוח אחריו אחר שכתב המחבר דין אם העד הראשון מכחיש השני הראשון נאמן למה לא כתב רמ"א דינו מיד שכתב המחבר הדין עד שאמר לאשה בינו לבינה מת בעלך ובאה לב"ד ואומרת מת בעלי הי' לו לרמ"א לכתוב שאין צריך לשלוח אחריו וצע"ג ולפמ"ש נכון יען דהדין הוא דעד הראשון המכחיש השני היא אינה נאמנות עי"כ הוה בידינו לברר שקרותה לכן בודאי אינה משקרת שתראה לנפשה מאי מהני לה עדותה פן ישלח הב"ד אחריו ויגלה קלונה ודוק

ומצאתי בבית מאיר בסעיף ח' שהכריע אם האשה עצמה אומרת מפי העד עדות יפה לא צריך לשלוח אחרי העד כי היא בודאי דייקא אבל עד מפי עד צריך לשלוח אחרי עד הראשון אבל האשה בעצמה נאמנת ולא שואלים עד הראשון דפח"ח יעו"ש וא"כ בנידן דידן שהאשה דברה עם העד וסיפר לה ממיתת בעלה בבית משוגעים א"כ אם ישבו ב"ד והיא תאמר עדות יפה הוא נאמנת בעצמה וכאן ידעה שאפשר לברר האמת מפיו ויען כי מבקש תשלום שכר שטרח בעדה בשנה הקודם כאשר היתה אצל בעלה בבית משוגעים לא הוה כאלו יש לברר שנאמר למה לא נשאל לו הא אינו רוצה להגיד בלי הקדמת בצע כסף ועכ"פ יש מקום לברר בנקל א"כ לא צריך כלל עדותו כנלע"ד

ועוד כבר בא כתב חתם משני שמות ישראל שמת בעל האשה הזאת א"כ יש עדות בשטר רק אדמ"ו החמיר ואגלה דעתי בעזה"י ראיתי לאדמ"ו חת"ס א"ע סי' מ"ט בד"ה עד שאני תמה שנתקשה לשיטת הסוברים דמהני עדות בעגונה בשטר הנמצא כתוב פלוני מת למה לא ניחש שמא אחת מחמש נשים עשתה זאת לקלקל את האשה השנואה לה דהא אין כאן חוצפא כלל כי מי יודע אם היא כתבה ולא תהי' לה בושה ונדחק מאוד בקו' הגדולה

ונ"ל דחקרו חכז"ל שגדולה השנאה מחמש נשים זה על זה והגם דכולן בחזקת צדקות וכשרות ומהכ"ת תעבור על לפני עור לא תתן מכשול בכל זאת חקרו הלא מחמת השנאה הי' להם לחמש נשים להיות שוא"ת שתשב ותצער עד כי ישלח ד' להם עדות אשר יוציאם מכבלי עגונה ואם לא ירחם ד' תשב גלמודה ותתעגן על בעלה ומדבאות האחת מחמש נשים ורוצית עוד להטיב עמה היא יוצאת מרוב שחמש נשים שונאות זו לזו ולא תטיב עמה להעיד עליה ומדיצאה זו מהרוב להעיד עליה לטובה ונאמר שהיא מן המיעוט אמרי' בהיפך דלמא היא מן המיעוט אשר גדלה השנאה ורוצית לקלקלה אותה כי יש מיעוט שגדולה השנאה שעוברת על לפני עור דלאו כ"ע מיזהר בו מהכ"ת לאמור שהיא מן המיעוט שאין לה שנאה נהפוך הוא שהיא מן הרוב רובו ככולו שיש להם שנאה רק הרוב לא יעשה מעשה לקלקל אותה וזו היא מן המיעוט החפצה לקלקל אותה בעדותה ודוק

אך כ"ז אם ראינו ריעותא שבאת להעיד עליה לטובה וחזינן דהיא מן המיעוט וחיישי' דלמא היא מן המיעוט שגדולה השנאה לקלקלה אבל אם מצאה כתוב בשטר פלוני מת לא חיישי' שמא אחת מן חמש נשים זייפה זאת דמהכ"ת להוציא חמש נשים מחזקות כשרות דלא יעשה מעשה להכשיל כשם אם הוא אמת אפי' לא היתה עושה מעשה להצילה מעגון דחמש נשים הם בכל אופן שב ואל תעשה ואיש אחר או אשה אחרת אינם חשודים להכשיל נהפוך הוא המה מתאמצים להסיר כבלי עיגון ובודאי נכתב מאיש או אשה חוץ מחמש נשים כי הוא אמת שמת כן נראה לי לאמת בעזה"י

רק קשה מיבמות דף קכ"ב דפריך הגמ' ודלמא צרה הואי וקשה כיון דלא ראינו ריעותא מהכ"ת נחוש דמי שמעיד מת פלוני בן פלוני ממקום פלוני תהי' צרה שרוצה להכשילה הלא דרך הצרה שהיא מחמש נשים להיות שוא"ת וא"כ ע"כ הי' איש או אשה אשר רצו להעיד עדות אמת וע"כ הי' משיאין לאשתו וצע"ג

ונ"ל דשם הי' ריעותא שהלך הקורא דהא לא מצאו שם אדם ולא הי' בשעת סכנה דהא רש"י כתב שם וז"ל והכא נמי כשעת סכנה דמיא עכ"ל משמע דלא הי' שעת חירם וא"כ מה שהלך הוא ריעותא מהכ"ת לברוח ויש לחוש שהיא צרה מן המיעוט שרוצים להכשיל קמ"ל דאין זה ריעותא דאץ לדרכו הי' ובאמת סמכי' דצרה לא תעשה מעשה להכשיל והי' איש או אשה מעלמא והוה כשעת סכנה דמשיאין אעפ"י שאין מכירין ודוק

ובזה מיושב לי שהעיר אדמ"ו ז"ל בסי' מ"ג בד"ה מהמקובץ ובד"ה ואכתי דניחש בנידן שאלתו דלמא מחמש נשים נתנו שוחד שיבא טאטענשיין להכשיל האשה או דלמא המה זייפו טאטענשיין יעו"ש ולפמ"ש כל זמן שלא יעידון החמש נשים אוקמי אותם בחזקת כשרות שלא יעשון מעשה להכשיל האשה השנואה להם שלא יעשה טובה להעיד לה אם אמת הדבר אבל מכל מקום לא יעשה מעשה להכשילה אבל אם ראינו שבא אחת מהם או כולם להעיד לטובה אז חיישי' שטובתן הוא רעתן שהמה פורשים מרוב ששותקים אם אמת הדבר ואלו שמעידים המה ממיעוט שמכוונים לעשות רע ודוק

ומה שכתב אדמ"ו ז"ל בד"ה מהמקובץ וז"ל ועוד לא מצינו שחששו שתשכר הצרה עידי שקר אלא היא בעצמה תשקר אבל לא שתשכור אחרים עכ"ל הוא פלא בעיני דמצד השכל בשכירות היא רק גורמת ואם היא בעצמה תעידה היא מכשילה ונ"ל דכוונת אדמ"ו ז"ל דעידי מיתה המעידים שמת הוה מעשה ולא חשידי שיהי' שכורים להעיד שקר עיין גיטין דף ס"ו דבורא אמרי מעשה לא עבדי יעו"ש בתוס' בהסברה וא"כ יודע מנבלה אשר חפצה לעשות אבל אם הוא תעידה בשקר מי יודע ודוק אך בנידן אדמ"ו ז"ל שתוכל לעשות ע"ו גוים לא ידעתי הבנת אדמ"ו ז"ל למה לא ניחש שע"י ששכרה איש אשר פעל שיבוא עדות שמת בעל צרתה

ולדעתי כפי הסברה שלי דחמש נשים אינם חשודים לקלקל הן במעשה או בעדות פיו דנחשב למעשה א"כ בנשמע פלוני בן פלוני מעיר פלוני מת לא צריכין עפ"י דין לילך בראש ההר במשנה פ"ז מיבמות משנה ו' מספר המעשה הגם שהלכו ולא מצאו אדם דנראה ריעותא אעפ"כ לא חיישי' לצרה דמשיאין על פי בת קול אבל עפ"י דין לא הי' צריכים לעלות לראש ההר דעל גוי ליכא למיחש דמהכ"ת ידע להזכיר בן איש פלוני הי' מזכיר פלוני ממקום פלוני מת עיין בב"ש סי' י"ז ס"ק ס"ג בשם ריב"ש דנאמן מכח מסל"ת וחמש נשים אינם מעידין אפי' אמת רק המה