מחנה חיים אבן העזר חלק ג שכא

לסמוך על הקול כי הקול שובר חזקת אישות אבל העיקר חדשתי דשאני בגירושין דהקול נגד חזקת אישות דאטו משכחת גירושין בלי כריתות אישות א"כ הקול עצמו הוה נגד חזקה של אשת איש אבל אם נמצא איש מת או נהרג אין נקשר בהקול שיש לו אשה הקול הוא רק כנגד חזקת חיות ובכל אופן נאבד מאיש ישראל אחד חזקת חיות רק לא ידעי' מאיזה איש ואמרי' הקול מברר שאיש הנעלם מאתנו הוא נהרג דחזקת חיות איתרע דנעלם והקול מברר ודוק וא"כ בנידן שאלתינו דהקול יצא מפי נכרים ויהודים בין כשירים ובין פסולים שישי צינער מת ויש עדים אשר הכירוהו שאיש שנמצא הוא ישי צינער ויש היכר בבגדיו בט"ע ולא נקשר במיתתו רק לסתור חזקת חי דאטו מוכרח שיש לו אשה וא"כ בצירף העומד על הגשר שאמר שקפץ אחד בנהר רק לא נודע מי הוא הגם דלפי דבריו הי' לתלות בגוי כי אזלינן בתר רובא דעלמא מכל מקום זה הקול אמר שישי צינר קפץ למים וגם הערר שויר לא הגיד לשם עדות רק סיפר מה ששמע או ראה אז נכלל בכלל מסל"ת קצת ועיין בשו"ת פנ"י ח"ר סי' נ"ד בד"ה עכ"נ בכוונת מהר"ם וז"ל ה"נ אע"ג דהוא משיב על החיפוש כיון דלאו לדידיה גופי' שיילא איכא למימר דהוא מסל"ת ואין מכווין לעדות ולהודיע אלא שמגיד מה ששמע או ראה דרך מגיד שמיעה בעלמא לא להודיע ועיקר ראיתי הוא דכל כמה דאפשר לעשות מסל"ת עבדינן כך נראה דעת מהר"ם עכ"ל וא"כ לפי דעת מהר"ם כפי הבנת פנ"י א"כ הערר שויר דלא כיון לעדות רק סיפר מה שראה בעיניו דרך שיחה רק אם הר"ר ישראל שאלו יש לפקפק דלא מהני ספורו ודוק כי קצרתי כי מרוב חולשתי הקסת נופל מידי ולא אוכל להאריך לבאר הדברים דאפשר גם הש"ך סי' ס"ט מודה בכה"ג דעכו"ם מסל"ת נאמן הגם שירגישו שיש נ"מ לישראל אולי בעבור להתעסק בו כמו בבן עיר ולעשות תכריכים ולהספידו שלא נקשר בו לדעת שיש לו אשה ודוק

וד' יודע כי אחר שכתבתי זאת מצאתי לאדמ"ו חת"ס ז"ל סי' קל"א בד"ה וכתב ביש"ש בסוף כתב וז"ל ומשו"ה הדר ופריך ואלא לשון המשנה דאין עדותו עדות היכי משכחת לה ומשני באותו מסל"ת שהוא כעין הני עובדא שאינו אומר שום דבר מקושר לפניו ולאחריו אלא בא כשואל מאן הוא מבני ביתו של חיואי כי באתי להודיעם שמת חיואי והר"ז כמעיד ומהימן כיון שלא בא להעיד בב"ד וגם לא הזכיר אשה בדבריו מ"מ מבואר מפשטיות הסוגי' כריב"ש לפע"ד ובהסכמת רוב הפוסקים ככולם עכ"ל ברוך ד' אשר הנחני בדרך אמת דכיון שלא בא לב"ד ולא הזכיר אשה הרי בכלל מסל"ת וק"ו אם מספר רק דרך סיפור שלא בב"ד ולא הזכיר אשה דלא נקשר בספורו אם יגיע לאשה הנאה מזה וכמו שהערותי ע"ד פנ"י שמדמה קול בגט לקול בעגונה ודוק

(ח) טרם אסיים בעזה"י אזכור מה שנפלא בעיני שבג"ע כתב וז"ל הר"ר ישראל האטטע בתורת עדות פאלגענדעס געזאגט ער האטטע י"א אב חצי פיהר ביים בריקקענקאסירער געפראגט אב ניכט יעמאנד אין דער טהייס העריינגעשפרונגען אונד ער אנטווארטעטע דאם געסטערן איין איהם אונבאקאנטער פערזאן בייא דיא פלעססען העריינגעשפרונגען עכ"ל הגב"ע ופלא בעיני איך נפל ברעיון הר"ר ישראל לשאול אצל הקאסיר אם לא קפץ איש בנהר הכי ישי צינער אמר לאשתו ליקפוץ לנהר מחמת שרבו החובות עליו או אולי מחמת קטטה עם אשתו שקנא לה כדרך מיעוט אנשים שמקנאים לנשותיהם אפי' בלא דבר אמיתיות א"כ אשת צינער הזאת גילתה הדבר להר"ר ישראל שיש לה מורא שבעלה עשה כאשר אמר לה ואולי גילה ישי צינר דעתו להר"ר ישראל ועל כן חקר הר"ר ישראל על שלא ראה אותו כל יום י"א אב ודרש אם שב לביתו מאשתו וכדומה זה חסר מגב"ע ואם נדע האמת יוכל להצמיח היתר חדש לאשה אשת ישי צינר עיין בשו"ת מהר"ם מינץ מאובן ישן ז"ל חידש מי שמפיל עצמו למים שאין לו סוף כי מאס בחייו לא חיישי' לשמא גלי נהר הובילהו למקום רחוק ויצא כי הלא קץ ומאס בחייו ואדמ"ו חת"ס ז"ל בח"ר א"ע סי' ס"ט חולק עליו דאפשר דהתחרט כאשר בא המים לנפשו שמח לצאת יעו"ש והערותי בגליון חת"ס דבשלומא מי שנטבע באונס יש לו חזקות כשרות שבכל כוחותיו השתדל לצאת ואחז בענף או בחור אבן סלע בצדי הנהר להציל נפשו וגם אפשר דהשפילהו גלי הנהר ליבשה שהקב"ה עשה לו נס בזכות עצמו ובזכות אבותיו כחכז"ל בבת חופר בורות לעולי רגלים אבל מי שמפיל עצמו בשאט נפש בתוך הנהר מים שאין להם סוף והוה מאבד עצמו לדעת אבד זכיותיו ולא יעשה הקב"ה לו נס וגם בדרך הטבע שהציל עצמו ע"י השתדלותו אמרי' בודאי לא נמלט דהלא עשה כאשר זמם ולכ"ע בכה"ג במים שאין להם סוף החשש שגלי ים השפילהו ליבשה מיעוטא דמעוטא והוא רק מדרבנן וא"כ מהני צירף סימנים שאינם מובהקים או ט"ע ולא חיישי' על בדדמי ולא חיישי' לשאילת בגדים ומהני מסל"ת גרוע ויש בזה ליישב סתירת הרא"ש אשר העיר הבית מאיר ועיין ר"ן פ"ב דחולין דשני מיעוטא הווין כמחצה ועיין פלתי ומה אאריך אם לא ידעתי האמת ד' יודע כמה עמלתי לברר היתרים חדשים לעגונה אשת ישי צינער אשר שלח כ"ת נ"י גב"ע ואם יש שני בעלי הוראה המתירים אז גם אני מצרף עצמי עמהם ואקוה שלא יבוא ח"ו שום חשש מכשלה וישב ב"ד שלשה ויקראו להאשה פעסל שהיתה אשת ישי צינער מסעגעדין ויתירה מחבלי העיגון ותהי' מותרת לינשא לגבר אחר דברי הכותב וחותם לכבוד המצוה. סימן כ

בא"ע סי' י"ז מחלוקת הפוסקים אם מצרפים כמה סימנים אמצעים להיות סימן מובהק ראש המדברים המזרחי ומשאת בנימן וכנגדם הח"מ וב"ש בס"ק ע"ג ובט"ז ס"ק כ"ט ובח"מ בס"ק נ"ה והוא מבוכה גדולה בפוסקים וזה ימים לא כבירים מצאתי בא"ע עם פי' הגאון מווילנא בס"ק פ"ו על הרמ"א שכתב וז"ל ואפי' ק' סימנים שאינן מובהקים אינם כלום כתב הגאון וז"ל כן משמע פשטא דמתני' אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו וכן מדאמרי' בב"מ י"ח אמר רבב"ח וכו' ולא ידענא וכו' ול"ק דלמא משום שניהם ע"ש ליקוט עכ"ל והוא סתירה גדולה נגד שו"ת המ"ב ודעמיה

ולדעתי נחדש דבר בעזה"י דמשכחת שני סימנים בהנמצא המת על שני אופנים (א) דנמצא סימן אמצעי על רגל וסימן אמצעי על היד וסימן אמצעי על הראש לא מהני דחיישי' דיש בעולם כמה גופים אשר יש להם כמה סימנים אמצעים כאלה ואחד מהם מת ולא בעל האשה הזאת הנצבת לפנינו דכמו דחיישי' בסימן אמצעי אם הוא באחד דאיתרמי כן בשאר בני אדם ה"ה חיישינן בשני סימנים נפרדים על כמה אברים נפרדים דאיתרמי בכמה אנשים בעולם (ב) אם נמצא סימן אמצעי על אבר אחד ונמצא גם סימן אמצעי באותו אבר עצמו ששני הסימנים המה ברגל