מחנה חיים אבן העזר חלק ג שיד

מיד הוכחה שנפל למים שאין לו סוף דאטו פרח באויר דאטו יש לחוש שברח משם על ספינה קטנה הלא הי' חי עם אשתו באהבה וגם לא הי' בע"ח רק יש חשש שמא הציל עצמו מן המים וא"כ בודאי הי' מודיע לאשתו ולקרוביו אשר אירע לו

(ב) כיון דכפי העדות הי' רגליו משונים דהי' צריך לעשות שטיפעל געפארמט נאך זיינעם פוססע אונד גאנג א"כ אם נחוש לשאלה הי' שאלה דיחיד שהשאיל השטיפעל לאיש אשר הי' לו ג"כ רגלים עקומות וכפופות כמוהו והגם שנאמר דחיישינן שהשאיל אותם כאשר מצא איש ברגלים כמוהו ועיין בפסקי מהרא"י סי' קס"א בכל זאת חדשתי בעזה"י סברה אחת בודאי במום נגלה אשר נראה לעינים חיישינן שלא השאיל אותם עד שמצא איש כמוהו אבל אם יש מום בסתר לבעל האשה שנימא שהשאיל אותם לאיש אשר לו ג"כ מומים בסתר כמוהו זה לא אמרינן וא"כ כאן שהי' גם הערצגרוב להמת הנמצא כמו שהי' לר' וואלף הערצגרוב טיעפער וויא איין געוועהנליכער מענש וכפי האמור נפטר מצבא אנשי המלחמה ע"י הערצגרובע הנ"ל וגם לא השאיל לאיש אשר הי' לו ראש השדרה הווירבעזיילע איינגעבאגען וגם ברוך בצד השמאל כמוהו מי יחוש על זה הוא רחוק מנפילת היחיד שניחוש לשאלה שימצא בהאיש כל החסרונות בסימנים האלה ודוק ועיין בש"מ בב"מ דף כ"ז ע"ב בד"ה והכא בשומא מצוי' בבן גילו שכתב בשם ראב"ד וז"ל בן גילו שנולדו שניהם ביום ובשעה אחת ואני תמה על שאר ענינים הנולדים עם האדם כגון רגלו עקומה ויתר בידיו וברגליו שש ושש וכמה חדושין שנולדו עם האדם אם הם מצויים בבן גילו אם לא ומה הפרש בין השומא לשאר חדושים ולמד דברו על השומא יותר מכולן או שמא דברו עליה וה"ה לכולן אבל כשהעמידו חלוקתן בשומא סימן מובהק או לא ודאי אפשר דשומא היתה דוקא אבל יותרת או שאר חידושים שאינו מצוי באדם סימן מובהק הם וכן בסימנים עשוין להשתנות לאחר מיתה דוקא שומא שאינו שינוי אלא בעור האדם אבל שאר חידושים שהן מן העצמות ומן עובי הבשר כגון בעל חטוטרות וראשו שקוע ושקפם וכיוצא בהם ודאי אינם עשוין להשתנות עכ"ל מלבד דכל הפוסקים מתירין בסי' מובהק ביתר אבר כנודע אלא אפי' לראב"ד דוקא אם נמצא אחד מן הנולדים עם בן אדם דוגמא אם שומא מצוי בבן אדם אפשר דכל הנולד באותו יום ובאותו שעה מביא בתולדה יתר אצבע או רגל עקום אבל בג' סימנים יחד רגלי' עקומות וגם שדרה עקומה והערצגרוב עקום גם הראב"ד מודה וגם קרוב לוודאי ששדרה עקום והערצגרוב נעשים בגדלו דאזלי' בתר רוב הנולדים דהמה באים לעולם בתמימות חוץ אם ידענו שנולד בשש אצבעות או רגל עקום שסימנים אלו באים בתולדה ודוק מאד

(ג) לא פירש בשאלתו אם הי' נמצא בהמת ברית קודש מהול דהערותי במק"א דסימן מובהק הוא באחד מאלף עיין בב"ש סי' י"ז ס"ק ע"ב וצריך בירור אם הכוונה בצירוף ישראלים ועכו"ם ביחד אם יבדוק אלף לא ימצא בהם ביהודים וערלים אחד מאלף או הכוונה שלא ימצא סימן כזה באחד מאלף יהודים הגם אם ימצא באחד מאלף בצירוף יהודים ונכרים עכ"פ אם ראה ראינו שאיש הזה מהול בבשר קודש א"כ מה לנו שנמצא באחד מאלף כלל אנושי עכ"פ ביהודים לבד לא נמצא באחד מאלף והוה סימן מובהק וא"כ הגם אם נמצא רגליו עקומות וכפופות או איינגעבאגענע ההולך שחוח באחד מאלף מבני אדם בצירוף יהודים וערלים עכ"פ המת הנמצא הוא מהול כדת משה וישראל ולא ימצא סימנים באחד מאלף מבני ישראל והווין סימנים מובהקים ביותר וגם שלא מבורר אצלי החקירה גליתי לו אולי גם בזה יש צירוף לקולא כל זאת דברתי מפני להיות נטפל לעושה מצוה ומפני כבוד השואל הוא מעלתו נ"י אבל הלא הודיע שכמה גדולים השיבו לו להתיר העגונה הזאת ואני חלוש וקצרתי מאד הכותב בטרדות רבות הדש"ת. סימן טוב

שאלה איש מלחמה העומד בצבא בא על אורלויב על איזה שבועות ואמר שיודע עדות על עגונה אחת שבעלה הי' ג"כ בתוך הצבא שם בעיר ההוא אשר הי' יושב בה ומת זה שנה תמימה אם הב"ד ישבו לשמוע מפיו או הוא בכלל פסולי עדות כי הישראלים בצבא עוברים על עבירות חמורות כקלות כנודע א"כ טוב להיות שב ואל תעשה שלא לשמוע מפיו עדות

תשובה כבר ישב על מדוכה זה אדמ"ו הגאון ז"ל באמרי אש בא"ע סי' כ"ה אם להאמין להעם היוצאים בצבא וחקר משני פנים (א) אפי' אם נימא דרובם אינם עושים עבירות ביד רמה אפי' שלא במקום אונס עכ"פ מיעוט יש שעוברים כל עבירות א"כ צריכים אנו לחוש על המיעוט כמו במים שאין להם סוף (ב) הלא בעוה"ר רוב מהם עושים נאצות גדולות א"כ קשה לסמוך עליהם חוץ במסל"ת

ולי תלמידו הקטן נ"ל לחקור על דבריו בעזה"י מה שחקר אדמ"ו ז"ל לחוש על המיעוט וכתב וז"ל באמת אם הי' רק מיעוט מהם עוברים במזיד מפני רשעם הי' מקום לדון כיון דמחמירים באיסור אשת איש לחוש למיעוט אפי' נגד רוב גמור כמ"ש התוספת והרא"ש בבכורות ר"פ הלוקח בהמה דאע"ג דבמים שאין להם סוף אע"ג דהוה רוב גמור דלכך ניסת לא תצא ג"כ מחמרינן לכתחילה שלא תנשא א"כ צ"ע בכה"ג שאנו דנין על העד אם הוא מן המיעוט הי' ראוי להחמיר עכ"ל אדמ"ו ז"ל

ולדעתי נ"ל לחלק בסברה בעזה"י דשם בנפל למים שאין להם סוף שחיישינן שיש מיעוט שנמלטים ונשארים חיים א"כ אי חיישינן שמא בעל האשה שאנו דנין עליה הי' מן המיעוט שנשאר חי א"כ הרי אשתו אשת איש גמור אבל כאן אטו אפי' אם ידעינן שהעד המעיד הוא רשע בעל עבירות ואומר עדות שבעל האשה הזאת הנצבת מת שאנו מחליטים שהבעל עומד חי הכי לא יוכל להיות הגם שהוא רשע בעל עבירות אעפ"כ ראה במיתות בעל האשה הזאת רק אין אנו סומכים על דבריו דחיישינן כיון שהוא רשע בעל עבירה דלמא משקר בדבורו ומכח ספק לא נתיר האשה אבל אם יש לנו לומר שהוא מרוב אנשי הצבא שלא עוברים פי ד' בשאט נפש וא"כ בודאי אומר אמת דמדלע"ג לא משקר אדם מהכ"ת ניחוש דלמא הוא מן המיעוט העוברים עבירות הלא אמרינן אפילו אם הוא מן המיעוט עוברי עבירות אעפ"כ יוכל להיות שדברו בפיו אמת שבעל האשה מת שאם תחוש למיעוט בעל עבירה אמרי' באותו מועט שאומרים אמת וא"כ סומכים על הרוב דבודאי אומר אמת אבל במים שאין להם סוף אם בעלה מן המיעוט א"כ היא אשת איש גמור' וחיישינן למיעוט ודוק

ורשב"א במשמרת הבית הל' שחיטה האריך על קושית הרא"ה איך נסמוך על רוב מצוין אצל שחיטה מומחין נימא סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא