מחנה חיים אבן העזר חלק ג שיג

לא דאפשר מדאורייתא שרי משום דאיכא למימר העמיד אשה על חזקתה דמ"ש מכל חזקה דממונא דאמרי' ביה העמיד ממון על חזקתו והסכימו כל גדולי האחרונים שאפי' תקפו תובע מוציאין אותו מידו הכא נמי אות לן למימר הכי עכ"ל ואעתיק רשב"א בגיטין דף ע"ה בד"ה מכלל שכתב וז"ל תמוה לי אשמעתין אמאי לא דקו מקרא דנתינה בע"כ הוה נתינה דהא גבי אשה כתיב ונתן בידה וקיל"ן דמתגרשה בע"כ ומסתברא דלא אמר נתינה בע"כ לא שמה נתינה אבל בנתינה שמפסיד בכך המקבל מה שהוא שלו כי הא דאמר לה לאשה ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז דאשה זו קנוי' היא אצל הבעל וקנינו קריי' רחמנא כדכתיב כי יקח איש אשה וקנין כספו היא וכדאמרי' לקמן בפ' המגרש חוץ מתרומותיך מהו קנין כספו אמר רחמנא וביבמות פרק אלמנה והלכך כשאתה בא לסלקו משלו בע"כ אל תסלקנו עכ"ל מפורש יוצא שאשה היא קנין ממונא של בעל רק המיתה מפקיע הקנין אם לא נזקקה ליבם קנין דאחיו

ולפ"ז מנ"ל לאוקמי הבגדים והחפיצים בחזקת מרא קמא ולהוציא עי"ז קנין כספו היא האשה מחזקת מרא קמא נימא בהיפוך אוקמי האשה שהיא קנין האיש בחזקת מרא קמא שהיתה קנין כספו ועדיין נשארת קנין כספו כמקדם ודוק

ואוסף נופך אם נימא אוקמי הבגדים על חזקת מרא קמא וע"כ בעל האשה הזאת מת א"כ נפקע קנינו רק הקב"ה מזכה ממונו ליורשיו עיין ר"ן נדרים דף מ"ב עכ"פ ברגע זו אם המת הי' בעל הבגדים נפקע חזקת מרא קמא נימא אוקמי האשה בחזקת מרא קמא שבעלה חי והיא נשארת בחזקת מרא קמא עדיין

ואולי חקירת הנב"י אם היינו מוצאים אותו עודנו בחיים חיותו אשר לא הי' אז מקום לחקור על האשה דבודאי היא עודנו קנינו קנין כספו ועל הבגדים שלו יש מקום לחקור אם הבגדים המה שלו שלקחם או קבלם במתנה היינו מחליטים דאוקמי הכלים בחזקת מרא קמא ועל האשה לא הי' מקום לחקור א"כ היא נגררת אח"כ כשמת האיש אחרי אשר החלטנו מקודם על הבגדים ועיין בב"ש סי' קנ"ז רק מעולם לא שמענו להחזיק חזקת מרא קמא כל זמן שלא בא ספק לפני ב"ד שיש תובע נגד הנתבע דכל ענין חזקת מרא קמא הוא אם יש ספק אם נעשה השתנות אוקמי מלתא על חזקתו באותו גוף עצמו כחזקת נגע וכחזקת פנוי' או חזקת א"א וחזקת חי וכדומה באותו גוף עצמו אבל בהשתנות החפץ מרשות לרשות וכעת בוודאי השתנה מרשות לרשות אם הוא בעל האשה טוב לומר שבעלה חי ועדיין המה שלו ודוק עיין בחדושי ר"ן ריש חולין ורמב"ם במקוואות ועיין תיו"ט בנזיר בשם פירוש משניות ודוק

(ג) גם אודיע טרם אדבר על ענין השאלה דלכאורה לו יהי' אם יצרף שהי' כאן כמה סימנים וגם ט"ע בכלים הנמצאים וגם שטרות וגם חשבון עסקיו וגם מפתחות וכדומה אשר לא חיישינן בהם לשאלה בכל זאת הלא הנב"י מהד"ת סי' ס"א בא"ע בד"ה ובדבר הבגדים הרעיש על בעלי תשובות הקדמונים בחומרא מאד דלו יהי' דלא חיישי' לשאלה או לאבידה אבל באיש הנטבע במים שדרכם של הנטבעים להשליך הכל אשר עליהם הבגדים וכל מה שבכיסיהם כדי להקל מעליהם דכל אשר לאדם יתן בעד נפשו ומשליך אפי' כלים דלא מושלי אינשי וכ"ש מלבושים שעליו וכיסיו ונקל לפניו להשליך וא"כ נפל ההיתר של הבגדים יעו"ש שהתפלא על כל הגדולים

והארכתי במקום אחר לברר דעת גדולי הקדמונים בעזה"י דנחזי אנן אם ניחוש דהראשון השליך מעליו כל כליו וכל חפיציו שעושה אבידה מדעת להציל נפשו וא"כ חיישי' שבאמת הציל נפשו ונשאר חי בעולם דאל"כ אם בכל זאת נטבע א"כ עכ"פ אשתו מותרת דעכ"פ הוא מת וע"כ דחיישינן דבאמת הציל נפשו אחר שהשליך כל חפציו שעליו וא"כ צריכים לחקור א"כ איך נמצא עכשיו איש נטבע במים ועליו ובתוכו כל החפיצים אשר ניכרים בסימנים או בט"ע וע"כ צריכים לומר שאיש הזה מצא הכלים אשר הובילו המים לחוץ והוא הלביש אותם על גופו ועכשיו הוא נטבע במים והוא לא השליך הכלים מעליו ונטבע בהם על זה אנו אומרים מי שמע כזאת שניחוש על סגולת הבגדים האלו הבעל הכלים נטבע בהם במים והשליכם מעליו ואיש אשר השיג הבגדים האלו נטבע ג"כ במים ולא השליכם מעליו והוא מת בתוך המלבושים האלה שאפי' מי שחושש לנפילת היחיד ואפי' למציאות היחיד אבל ליחוש שבעל הבגדים נטבע והשליך הבגדים ונשאר חי והגוף אשר מצא הבגדים או קנה אותם מיד המוצאם הוא ג"כ נטבע במים ומת בתוכם זה לא חיישינן ודוק ועיין בב"ש ס"ק צ"ח כתב וז"ל מיהו כאן אם ראו אחד נטבע והי' לבוש בגדים אלו ואח"כ נמצא אדם במים אשר מלובש בגדים אלו יש לחוש שמא הראשון יצא והשאיל בגדיו לאחר ואותו אחר נטבע עכ"ל היינו שבעל החפיצים לא השליך הכלים מעליו רק ניצל ויצא מן המים והשאיל כליו לאיש אחד מדעת ונשארו הכלים בחזקת מרא קמא ואח"כ אירע מקרה לא טהור שהשני נטבע במים אבל לחוש ולומר שהראשון בעל חפצים עשה אבידה מדעת שהשליך חפיציו בים שינצל עי"ז ממות והשני מי שהשיגם שלא מבעל החפצים לבש אותם ונטבע בהם לא חיישינן וה"ה דלא חיישי' שמי שהשיג הבגדים אשר השליך הראשון נהרג ודוק

וגם זה אפי' לחוש דראשון הנטבע במים השליך מעליו הבגדים ואיש אחר אשר השיג הבגדים הוא הנהרג על הדרך הוא רחוק מאוד דלשניהם יקראו אסון סכנת נפשות והראשון ניצל והשני מת באותן הבגדים בשלומא לחוש שבעל הבגדים השאיל לחבירו או שגנבו ממנו הבגדים או הבעלים אבדו הבגדים ואיש אחר אשר הגיע לידו נהרג חיישי' אבל לומר מי שהוטבע במים והיתה חיותו בסכנות מות והשליך בגדיו ניצל ומי שהשיגם בא למות שהוטבע

והוספתי נופך לאמור כאן נמצא הבגדים כאן הי' תמיד וה"ה בהיפוך כאן הי' הבגדים בסימנים וטב"ע על בעלה כאן נמצא על בעלה שמת כיון שאין חשש שהשאיל החפצים לזה הגוף רק שנחוש ע"י שנפל במים השליך מלבושיו וחפיציו ומסיבות רבות באו על גוף אחר אשר מונח לפנינו מת אמרי' כאן נמצא וכאן הי' וכן מחליטים אם ידענו שהי' על גוף בעל האשה כאן נמצא על בעל האשה הזאת ודוק

ועתה באתי בהערות להיות נטפל לעושה מצוה העמלים להתיר כבלי עגונה בבאר התורה (א) כאשר נגלה מפי' העדים שהי' לר' וואלף שפיגעל רגלים משונים בעדות ר' הרש ליב שאמר וז"ל אויך דיא פארם דער פיססע אן דער לייכא האבע איך גאנץ זא געפונדען וויא דיא דעם וואלף שפיגעלס עכ"ל וגם בעדותו של גיסו ר' יוסף גראטא העיד בתוך עדותו וז"ל אויך דיא שטיפעל וועלכא דיא לייכע נאך אויף דען פיססען האטטע ערקאנטע איך אלס דיא זייניגען דיא נאך זא וארען וויא זיא נאך זיינעס פוססע אונד גאנץ גטפארמט וארען עכ"ל א"כ הי' השתנות דריסת רגליו בעקבותיו ניכרים בשלג וכפור מיד אשר הי' נעלם והי'