מחנה חיים אבן העזר חלק ג שיב

בעצים של וואלף שפיגעל ועיקם רגליו לדמות לרגלי בעל העצים שלא יורגש למשרתיו של וואלף שפיגעל בעל העצים שהי' איש זר שם] וא"כ אין לומר יען שניכרו רגליו בשלג וכפור שע"כ בעל העצים נפל למים בכל זאת שהוא חשש רחוק שאיש זר התעקם רגליו שיהי' עקבותיו דומים לרגלי בעל העצים ואם הי' מסתכלים וניכרים שהי' תבנית פעמי רגלי בעל העצים הי' מקור נפתח לאמור שבודאי שבעל העצים הלך למסחר עצים שלו המונחים על המים ונפל לשם ונשקע בנהר ולא ניחוש שאינש אחרינא התעקם רגליו להיות עקבותיו כפופות דומים לרגלי בעל העצים וק"ו שלא נחוש שאיתרמי איש זר שהי' באמת רגליו כפופות דומה לר' וואלף שפיעגל וגם הלא לא נודע לנו כלל איש שיהי' עקבות רגליו דומים ממש לרגלי ר' בנימין וגם זאת שהי' מורגל ר' וואלף לילך בכל בוקר ובוקר לעסקו שם וא"כ בודאי הוא נשקע במים ולא שבא איש אחר זר דומה פעמי רגליו לבעל העצים ודוק מאוד

ואוסף נופך אולי בהסתכלות על פעמי מנעלי רגליו בתוך השלג וכפור הי' כמה סימנים וטביעת עין באורך ורוחב פעמי רגליו בכפיפות ובהתעקמות מדרך כף רגליו וכדומה שהי' סימן באחד מאלף אשר יהי' לו מדרך כף רגל כמוהו והי' מקום לחקור בהיתר עגונה והבן

אך עלה ברעיוני דכח סימנים וכח טביעת עין הוא דווקא בגוף אדם או חפץ המונח לפנינו נראה בו סימן או טביעת עין אבל דנימא דסימן או טביעת עין אשר אינו בגוף האדם או חפץ בעצמו המונח לפנינו רק דנחליט מכח הרושם רגלי אדם על שלג וכפור אשר נמצא ברשימה סימנים או טביעת עין שבנימן הלך על עצים שלו ולא חזר ונחליט שע"כ נפל למים זה לא מהני דאין כאן סימן או ט"ע בגוף האדם אלא סימן או ט"ע על גוף אדם כי הסימנים או ט"ע מרשימות עקבות רגלי אדם הווין רק סימן דסימן או ט"ע של טביעת עין וזה לא מהני דהווין תולדות סימנים ותולדות ע"ע והגם שהזמן בוגד בי להרחיב הדבור בו לא מנעתי לכותבו לפני מעלתו נ"י

(ב) וראיתי בתוך מכתבו שכתב וז"ל וקו' שהקשה הח"צ על דמיוני הנ"ל דא"כ מה פריך הגמ' ב"מ ממצאו בכיס וארנקי הא זה הוה שאלה דיחיד נלפע"ד לתרץ כן דהנב"י מקשי בכמה מקומות בעגונה דלמה נחוש לשאלה נימא חזקה דכל מה שביד האדם הרי הוא שלו ותי' דנגד זה עומדת חזקת אשת איש וחי וא"כ אולי א"ל בשאלה דרבים דהחשש שאלה חזק אע"ג דאיכא כנגדו חזקה דכל מה שביד האדם הרי הוא שלו הא נגד חזקה עומדת חזקה אחרת חזקת א"א וחיישינן משא"כ בשאלה דיחיד אע"ג דאיכא חזקה המתנגדת לחזקה דכל מה שיש ביד האדם הרי הוא שלו כיון דהשאלה לא שכיח לא חיישינן וכן תקשה מדמקשה ש"ס מכיס וארנקי משמע דאין חילוק בין שאלה דיחיד לדרבים הא שם נפלה החזקה דכל מה שיש ביד האדם הרי הוא שלו וחזקת אשת איש קיימת ובזה חיישינן אפי' לשאלה דיחיד מטעם דחזקה מסייע עכ"ל

אודיע אשר כמוס עמדי בעזה"י על הרעש שהרעיש הנב"י בקו' החזקה דכנגד חשש שאלה נימא חזקה כל מה שיש ביד האדם הוא שלו וכנגד חשש מכירה או מתנה נימא אוקי הכלי בחזקת מרא קמא עיין בנב"י ח"ר א"ע סי' מ"ד וסי' נ"א ועוד בכמה תשובות שהאריך בשורש הנ"ל

ואמרתי בעזה"י חדא קו' מתורצת בחברתה בקו' השניה הן אמת גדולה החזקה שכל מה שנמצא ביד אדם הוא שלו למדחי אפי' מיגו כהכרעת הש"ך בסי' צ"ט ס"ק ו' אבל בודאי אם יהי' לנו חזקה אחרת אשר תעיד לפנינו שהחפצים שתחת ידו אינם שלו אז בודאי האיש נאמן לומר שהחפיצים אינם שלו דחזקה מסייע לדבריו וא"כ נחזי אנן אם יש עדים על טביעת עין או עדים בסימנים שהבגדים המה בגדי ראובן והיינו מוצאין אותן בגדים על איש שלא נודע לנו ואמר לנו בגדים האלה שאולים בידי מאיש ראובן בן יעקב מעיר פלוני בודאי הי' נאמן דחזקת מרא קמא מסייע לדבריו דהמה בגדי ראובן וא"כ מה שנמצא הבגדים על איש זר הוא בא ע"י שאלה דאטו לא משכחת שיהי' הבגדים שאולים בידו וחזקת מרא קמא מחזק דבריו והבן

ובזה יובן עומק דברי חכז"ל הגמ' הזכיר רק החשש שאלה ולא הזכירו מחשש אבידה או גניבה או מכירה או מתנה רק דחלקת מחוקק חידש זאת מדעתו ואטו ח"ו חכמי הגמ' לא זכרו על חשש גניבה ומכירה או חשש אבידה ומתנה והוא פלא

אמנם הוא הדבר אשר דברתי אם נתחיל על חשש מתנה ומכירה או הפקר או אבידה מדעת וכדומה היינו משיבים דאוקמי הכלי בחזקת מרא קמא וא"כ אפוא דיש כאן כח סימנים או ט"ע חזקת מרא קמא נצמח חשש שאולין המה דנשאר חזקת מרא קמא ולא שייך לומר חזקה כל מה שביד אדם הוא שלו דאלו דברנו עם האיש קודם מותו והי' אומר שאולים המה הבגדים מראובן בעל האשה הזאת הנצבת לפנינו הי' נאמן דחזקת מרא קמא מסייע לדבורו שאינם שלו הגם דנמצאו בידו ואלו הי' אומר שראובן בעל הבגדים מכרם לו במתנה או שהפקיר הבגדים והוא זכה בהם לא היינו מאמינים לו לעקור מבגדים חזקת מרא קמא אלא היינו מסופקים פן גנבם או נאבדו מבעלים וטוב לתלות ששאולים הם בידו ונשארו הבגדים בחזקת מרא מאשר נוציא אותו מחזקת כשרות שגנבם או נאבדו א"כ בחרו בחשש שאלה ובו נכלל הכל ונסתר בזה כמה הערות בנב"י שמחדש דאוקי חזקת אשת איש וחזקת חי נגד חזקת כל מה שביד אדם הוא שלו או כנגד חזקת מרא קמא ויעיין בספרו ולפמ"ש נהפוך הוא דמכח סימנים וטביעת עין נסתר חזקה כל מה שביד אדם היא שלו דחזקת מרא קמא סותר החזקה כל מה שבידו הוא שלו ויש לי בזה הערות וחקירות רק חולשת גופי גורם לקצר במקום שהי' לי להאריך

אך אגלה למעלתו נ"י בקצירת אומר שיש לי לדון אחרי חידוש תורתו של הגאון נב"י אשר המציא קולא בעגונה דנימא אוקמא הבגדים בחזקת מרא קמא וא"כ ע"כ שמת בעל הבגדים שהי' בעל האשה אשר מבקשת לנשוא לאיש אחר זה תוכן דבריו ונפלאת בעיני כאשר אבאר בעזה"י

נודע לכל למודי ד' דקדושין פועלים שתהי' האשה קנינו של בעל כי יקח איש אשה אשה נקנית בג' דברים ונקראת קנין כספו עיין כתובות דף נ"ז אמר עולא דבר תורה ארוסה בת ישראל לכהן אוכלת בתרומה שנאמר וכהן כי יקח נפש קנין כספו והאי נמי קנין כספו רק העומדת ליבום לא תאכל בתרומה דקנין כספו אמר רחמנא והאי קנין דאחיו הוא ועיין שם ברש"י ותוס' ורמב"ם פ"ו מתרומה ואפי' עבדיה אוכלים בתרומה שהמה קנין כסף שלה והיא בעצמה קנין כסף מכהן עיין רמב"ם פ"ז מתרומה ועיין בר"ן נדרים דף ל' בשורש כח קידושין שבעל קונה אותה ולא יכולה לקבל קידושין להתקדש שנית אם תתגרש ממנו יעו"ש על דברי רשב"א יעו"ש ועיין ר"ן ריש קידושין שכתב וז"ל ולפיכך אני מסתפק בכל ספק קידושין אי צריכה גט מדאורייתא או