מחנה חיים אבן העזר חלק ג שי

דאל"כ האיך נמצאו הבגדים על גוף זה והי' מתחילה על גוף אחר הוא בעל האשה

אך לק"מ מתחילה צריכים אנו לדעת על כאן נמצא ואח"כ אמרי' מה שנמצא עכשיו הוא הי' כבר כאן במקומו כמו אם נמצא סכין טוב בין סכינים גרועים לא חיישינן שמא אחר ששחט המומר לתיאבון הובא לכאן סכין טוב כאן הי' מכבר במקום הזה עיין משמרת הבית בהל' שחיטה וכן במג"א בסי' תס"ז בנמצא חמץ בחביות או בעיסה יעו"ש אבל בנמצא מת ולא ניכר לנו מי הוא איך נימא כאן נמצא הלא לא ידענו על הגוף הזה מי הוא אשר נמצא הבגדים עליו ואז אפשר להתחיל בהיפך כאן הי' כאן נמצא שהבגדים הי' על בעל האשה הזאת כך נמצאו עליו על בעל האשה הזאת דהא גם אם הי' עליו אפשר שהשאילם לאחר על יום או יומיים והשואל מת דאין חזקה על לעתיד כלל שלא יסיר בגדיו מגופו אבל מי שעומד חי ובידו פאס אמרינן כאן נמצא ביד איש הזה כאן הי' מיום שלקח מן האמט וע"כ הוא בעל האשה הזאת וה"ה אם הי' אחד עומד לפנינו בבגדיו כשהוא חי ואח"כ מת פתע פתאום ויש אח"כ סימנים מובהקים או ט"ע לעדים ממי הי' הבגדים האלה אמרינן כאן נמצא על גוף כאן הי' הבגדים מתחילה כשנעשה לו הבגדים מן האומן)

בכל זאת נ"ל במה שהארכתי במקו"א דכל זמן שהאדם חי ויש חפץ בידו בודאי אמרינן חזקה כל מה שנמצא ביד אדם הוא שלו הנב"י חקר למה חיישינן כלל לשאלה הא מבואר בסי' צ"ט בח"מ חזקה כל שהוא ביד אדם הוא שלו יעו"ש ותי' דיש חזקת אשת איש נגד חזקת כל מה שביד אדם הוא שלו יע"ש ואמרתי במקו"א בשלומא אם האדם חי אמרי' כל מה שהוא בידו הוא שלו הגם שחייב לאחרים עכ"פ החפץ הוא שלו רק צריך לקיים משלו פריעת בע"ח מצוה וכדומה אבל אם נמצא אחר מיתה ונחליט שבעל החפץ מת וא"כ נפסק שם שלו מהחפץ אמרי' בהיפך דאוקמי החפץ על חזקת מרא קמא הוא בעל האשה ועדיין הוא שלו כי בעל החפץ חי ועדיין החפץ שלו דהשאיל לאחר והחפץ נשאר שלו דיכול להקדישו ולהפקירו ולמכרו כי ע"י השאלה נשאר החפץ להיות ברשותו עיין בעה"מ וברמב"ן במלחמות פרק ד' וה' במה שאין הלה מסרב להחזיר לו יכול להקדיש אותו עיין בספרי פלס חיים כלל הקדש ונדר שבארתי דבריו יעו"ש

ובזה חקרתי דלכך אמרו בגמ' דחיישינן לשאלה ולא אמרו גם חיישינן לגניבה ואבידה כאשר העיר החלקת מחוקק ולפמ"ש נכון אם ניחוש לגניבה ואבידה א"כ לא יוכל הבעלים ראשונים להקדיש ולמכור ולהפקיר א"כ אינו בחזקת קמייתא שיוכל לעשות בו כאדם שעושה בשלו אמרי אוקמי' אחזקת קמייתא שהי' יכול לעשות בו הקדש ומכירה וע"כ בעל החפץ הוא המת אבל בחשש שאלה נשאר הבעל החפץ לעשות בו כמו האדם העושה בשלו א"כ אמרינן אוקים החפץ בחזקת קמייתא ולא נפסק שם בעלים מהחפץ והמת הוא איש אחר אשר שאל החפץ ומהכלים לא נפסק שם בעליו מכח חזקת קמייתא דעדיין בעל האשה שהוא בעל החפץ חי וטוב לומר שנחזיק בחזקת קמייתא מלאמור שבעל האשה מת ונפסק מהכלי חזקת קמייתא שם בעלים ראשונים ודוק

אך אם אדם חי וחפץ בידו בודאי אמרי' חזקה כל שיש בידו חפץ הוא שלו ואמרי' כאן נמצא כאן הי' מיום שיצא הפאס מתחת ערכי שופטים לא זז הכלי הוא הפאס מתחת יד אשר לקח אותו באמט א"כ בעל האשה מת אח"כ במוצאי שבת קודש דהא בע"ש מסר בידו הפאס לבעל המלון כמנהג עובר אורח אשר מוסר פאס שלו לבעל המלון והבן זה

סיומא דמלתא חפצתי לכתוב באריכות בהיתר זה שכאן יש שני חזקות חזקה כל מה שביד אדם חי הוא שלו וחזקה כל מה שנמצא ביד אדם החי כאן נמצא כאן הי' מאז שנוכל לומר שבא לידו אני מצרף עצמי להיתרא אם ידרוש מש"ב הרב ר' משה אליהו נ"י שלא הי' עתים שוטה ממש ומה טוב שבכל זאת להראות ב' הקונטריסים מלאים שטות אולי יכירו המכירים שזה כתב ידו ממש ובל"נ אם יחזיק ד' כוחותי אכתוב עוד מכתב. סימן טו להנ"ל

מכתבו הנעים לי קבלתי ביום א' שמחתי מאד בבשורה בפיו כי תל"י הוא הכותב הקונטרסים ואם כן יש עוד צד היתר לעלובה היושבת ומצפית לצאת מכבלי עיגון ויהי' ד' תמיד עמנו לטובה

אודות אשר הודיע לי שתל"י כאשר חקרתי כן הי' שנתברר שאותן ב' הקונטרסים מלאים הוללות וסכלות הי' כתב ידו של שלמה שטראסמאן כמבואר במכתבו באריכות וסיים וז"ל הדר"ג עוררני על זה ועלתה בידי כי ע"י זאת יש להתיר האשה הינדל אשת שלמה שטראסמאן מאחר שידוע שב' קונטרסים המה כתב יד של שלמה שטראסמאן א"כ אפשר שדברים הללו אינם עשויים להשאיל ומי ישאל קונטרס מלא שטות וגם אם יש חשש שאלה מב' קונטרסים בודאי הוה שאלה דיחיד דאז לא שייך לומר שהי' במכווין להשאיל למי שפרצופו דומה מכל וכל לפרצופו ואם אבד הוה נפילה דיחיד ואני זובח זבחי תודה להדרת גאונו על אשר עוררני ע"ז עכ"ל מעלתו נ"י

תשובה לו שהי' בא לי בירור זה מקודם לא ג' ימים קודם שבת הגדול הארכתי בענין זה אבל כעת אשיב רק הערה אחת כי אמת שבזה לבד יש היתר לעגונה הזאת אשת ר' שלמה שטראסמאן

לכאורה יש עוד חשש דכבר העיר הח"מ בס"ק ל"ד דה"ה על חשש גניבה חיישינן יעו"ש א"כ אפשר מי שהי' רואה שפרצופו דומה לשלמה שטראסמאן גנב כליו ומלבושיו והי' בתוכו הפאס וגם הב' קונטרסים הללו בכלל וא"כ חזר החשש הגם דליכא חשש שאלה ואבידה אבל הוה חשש גניבה שגנב בגדיו בלילה במלון אורחים דגנב הי' מוכשר להיות דומה בפרצופו בעבור שנפרט בפאס דמותו וכמו שהערותי בתשובה הקודמת וא"כ ממילא הגיע לו בבגדיו שני קונטרסים הללו

אמנם אבאר בעזה"י דכלל גדול דאזלינן בתר רובא ורוב בני אדם הן עכו"ם הן ישראלים המה בחזקת פקחות כי זה בטבע בריאות בני אדם ולא ימצא בהם הוללות וסכלות כי בזה יצא האדם מרוב בני אדם אשר המה פקחים ולא שיאחזו בסכלות שהוא כנגד שכל איש בריא במוח ושלם בלב ואם המצא תמצא איש אשר פיהו ולבו אוחז בסכלות ודברותיו מלא אולת ומכתביו שגיונות הוא פריש מרוב והוא בכלל מיעוט כמו שימצא מיעוט אלם או חרש או עור או חגר וכדומה הוא אשר יצא מן הכלל שלימות אדם

הן אמת שאין בידי ראי' מבוררת על זה רק אם באנו אנו לחוש אולי איש אשר לא נודע לנו מקדם בחזקת פקחות ואנו רואים ממנו רק דבר אחד מג' סימני שוטה דאמרינן בחגיגה דף ג' דתלינן גנדריפס אחזו עד שיהי' מוחזק בג'