מחנה חיים אבן העזר חלק ג שח

יש לו ג"כ שיגעון כזה בודאי הרבה יותר מנפילה דיחיד ולא חיישינן

לע"ד לא דבר על נכון כאשר אבאר בעזה"י כי בנידן שאלתו החכם צבי וגם אדמ"ו חת"ס ז"ל מודים דחיישינן לשאלה דיחיד ואפרש דברי ואקדים להעתיק בקיצור אמרים דברי החכ"צ סי' קל"ד שכתב וז"ל וא"ת היכא מדמינן שאלה דיחיד שהוא בכונת שואל ומשאיל לנפילה שהוא בלתי כוונת מאבד והמוציאה נמי בהיסח הדעת היא באה לו כדאמרי' בעלמא ג' באים בהיסח הדעת מציאה וי"ל כיון דאין דעת כוונת שואל ומשאיל תלוי כלל במקרה ההוא שהיא הרושם שבמצח החור הוה ליה כשלא מדעת אלא כבמקרה עכ"ל וכו' שם באריכות ושוב כתב וז"ל הרי שאף בדבר הנעשה בידי אדם בכוונה המכוונת אלא שאין מכוונים לאותו הפעם הרי הדבר לענין הפרט ההוא כאלו נעשה מאליו בידי שמים הכא נמי בנידן דידן אף שנתכוונו זה להשאיל ולזה לשאול לענין פרט הרושם שבמצחו הוה ליה כאלו נעשה מאליו והדר הוה ליה כנפילה דיחיד דלא שכיח לאביי עכ"ל

ועתה נחזה הנה יש שני אופנים פאס (א) אשר לא כתב בו שאטור צורת השערות והעינים והחוטם רק כתיב בו שם האיש ושם משפחתו ושם העיר מולדתו או עיר אשר דר בו ואם אחד הי' נמצא מת ובבגדיו פאס שלו שהי' נקרא במשל יאזעף שווארץ מעיר סעגדין ובא אשה או עדים ונתן סימנים שערות שווארץ ראטליך והעינים לאזור בלוי והחוטם ארוך ובדקנו המת והי' שערותיו ועיניו וחטומו כן כאשר אומרת האשה או העדים הי' נכון הדבר הגם דחיישי' על שאלה שהמשאיל וגם השואל עשו מדעת וברצון פעולת השאלה מהכ"ת ניחוש לשאלת היחיד שהזדמן שהשאיל המשאיל הוא שם האיש יאזעף שווארץ מסעגדין לאיש אשר שאל הפאס שלו שיהי' נמצא בגוף השואל כל הסימנים אשר יש בגוף המשאיל הלא בפאס לא הי' כתוב שטאטור והי' הפאס ראוי' בשאלה לכל בר ישראל מרובא דעלמא ומהכ"ת שהזדמן במקרה בלתי כוונה מכוונת שהי' השואל שוה להמשאיל בסימני גופו והוה דומה לנפילה דיחיד (ב) יש פאס אשר כתיב בו השטאטור מהאיש הלוקח הפאס בהאמט שמסתכל הנותן הפאס סימני האיש תואר ראשו דמות שערות ראשו דמות עיניו דמות חוטמו וכדומה א"כ הפאס לא יוצלח לשום איש בעולם להשאיל לו דהא במקום דצריך להראות פאס שלו יהי' הפאס בעוכרו אם לא יהי' בו תואר השערות והעינים והחוטם כמו שכתב בפאס שאיש ששמו יאזעף שווארץ יש לו שערות למשל שווארץ ראטליך ועינים לאזור בלוי והחוטם ארוך ואם לא נדמה יותן מיד בבית אסורים כי עין בעין נראה כי זה האיש נודד בפאס של איש אחר וא"כ אי אפשר לשאול הפאס רק אם ימצא איש אשר שוה עמו בסימנים או כעין סימניו ובפאס כזה בודאי לא שייך לומר דהוה חשש שאלה דיחיד דהא שאלה נעשה ברצון שניהם של שואל והמשאיל ולא דמי לנפילה דנעשה שלא מדעת אז סמכי' לומר דלא נפל דאיך אירע יוסף בן שמעון אבדו ויוסף בן שמעון מצאו הלא כל העולם הי' ראוי למצוא אותו וה"ה בנידן החכם צבי הגם דחיישינן לשאלה והי' ראוי' רוב העולם לשאול הבגדים ואיך בא במקרה שהשאיל כליו לאיש אשר הי' לו רושם במצחו והוא כהזדמן מאליו כמובן

אמנם בנידן שאלתו שכתב כבודו נ"י וז"ל וצויתי מיד לבעה"ב מלון אורחים ולשמש דקהלתינו וגם לגבאי דח"ק שיעיינו בטוב לראות בעת הטהרה האם נמצא פרצוף פניו דהיינו השערות והעינים והחוטם והפה כמו שנרשם בפאס עכ"ל א"כ שהי' נכתבים כל סימני פרצופו בפאס וא"כ אפוא אין ראוי להשאיל לאיש אחר רק לאיש אשר דומה לו בשערות והעינים והחוטם א"כ שפיר יש לחוש שאיש אשר הי' יכול לשאול אותו פאס הוא הנמצא כעת מת הוא השאיל הפאס מהאיש מאיללאווא וגם האיש מאיללאוא ראה שיש להאיש סימנים כאלה והשאיל לו הפאס א"כ נעשה השאלה עם הסימנים בדעת מכוונת וגם החכ"צ מודה דחיישינן שמצא איש עם סימניו וע"י הסימנים השווים השאיל לו ודוק כי זה ברור בעזה"י בהבנת החידוש של נפילת היחיד אשר השמיע החכם צבי ז"ל והבן בדבריו יעו"ש

ואם כן ממילא אין ראי' מדברי אדמ"ו ז"ל בחת"ס סי' ע"ג דשם חידש אדמ"ו הגם שחלקו על הח"צ גדולי אחרונים היינו כיון דהשאיל ברצון אפשר שהשאיל כליו למי שהי' לו אותו סימן אבל איך הזדמן שהשתנות פרצופו של השואל נשתנה לפרצוף המשאיל ממש יעו"ש אבל כאן הלא אי חיישינן לשאלה שהשאיל הפאס שלו עכ"ח הי' צריך השואל להיות באותן סימני פרצוף שלו אשר נזכרים במכתב הפאס ההבדל גדול מאוד וגם אדמ"ו ז"ל הזכיר עוד בצירף ונפילתו במקום בגדים עליונים ודוק

ואוסף נופך אשר חקרתי במקו"א בודאי מה דאמרי' דלמא אחר ג' ימים נשתנה צורת בעל האשה אשר נעלם בעלה הוא דחיישינן דאיש אחר הי' לו דמיון צורה של בעל האשה הזאת העומדת לפנינו ואחר ג' ימים נשתנה פניו להיות ממש כצורת האיש הנעלם מאשה הזאת הוא רחוק משכל לחוש לזה רק דחיישינן דאחד מרוב עולם הי' לו דמיון בחייו לבעל האשה העומדת וחיישינן דע"י ג' ימים נשתנה פניו להיות כדמות בעל האשה העומדת לפנינו כמובן

ובזה מיושב אשר חששו חכז"ל על השתנות פניו והנב"י בח"ר סי' נ"ב בד"ה ועוד כתב וז"ל ועוד נלע"ד דהא ודאי דאף דהמתים משתנים ג"י אחר מיתתם אבל שתשנה הצורה ותדמה לצורת איש אחר זהו מצד השכל רחוק ומילתא דלא שכיח אלא שחכמים חששו מחמת חומר חזקת אשת איש ולא בכ"מ הקילו משום עגונה רק בעסק נאמנות העד הקילו וכמבואר בפוסקים אבל לחוש שנשתנה צורתו ותדמה לזה שהשאיל לו בגדיו זה רחוק מאוד וגרע משאלה דיחיד או נפילה דיחיד ועיין ביבמות דף קט"ז ע"א בתוס' ד"ה למאי ניחוש עכ"ל ולפמ"ש חששו חכז"ל דלמא הי' לבעל בחייו דמיון לבעל האשה הזאת ובמותו ומונח ג' ימים נשתנה לגמרי לצורה של בעל האשה הזאת ועכ"פ דברי הנב"י כדברי אדמ"ו חת"ס ז"ל המה לדינא שפה אחת ודברים אחדים ולפי מה שבארתי יש להמתיק מהכ"ת ניחוש להשאיל לאיש אשר הי' סימן שלו וגם הוא הי' לו דמיון עכ"פ לאמור כאשר מת נשתנה פניו לפרצופו ממש הוה כנפילה דיחיד לאמור שהי' לו סימן שלו וגם דמיון בפרצופו להיות משתנה להיות דומה לו אבל בנידן שאלתו שע"כ הי' לאיש בחייו אותן סימנים דאל"כ לא היה יכול להשאיל לו ודוק

ואין להשיב דא"כ דניחוש שהשאיל דווקא לאיש אשר לו סימנים הכתוב בהפאס הוא יהי' נמצא באחד מעשרת אלפים ויהי' הסימנים סימן מובהק ביותר הוא דבר שפתים לדעתי בודאי אם באנו לדון דלמא איתרמי סימן כסימן אז כלל גדול אם לא ימצא באחד מאלף לא חיישינן דלמא הוא איש אחר ויש בו אותו סימן שלא נמצא באחד מאלף אבל אם אנו חוששים דלמא השאיל הפאס שאירע מקרה שבחייו בא במלון עם אחד הדומה לו והשאיל לו הפאס והוא שמת עכשיו הגם שהי' אחד מעשרה אלפים בעולם עכ"פ