מחנה חיים אבן העזר חלק ג שה

על בנו אבל גרושה אינה משתעבדת כלל לגדל בן מבעל הראשון לכן התיר הר"ש בנשואין הלא הכי היא צריכה למסמסו לי' ישגיח עליו אביו לגדלו ולחנכו ולחכמו וה"ה בבן בזנות אין עליה שיעבוד כלל וא"כ מהכ"ת דלא תנשא ודוק

וחקרתי היתר חדש אם נתעברה דעיקר האיסור אמרו בירושלמי הובא בתוס' סוטה דף כ"ד מפסוק לא תסיג גבול עולם בשדה יתומים אל תבוא ועיין בבית מאיר שחלב אם היא שדה היתום וא"כ כיון שזרע הגוי בבת ישראל אין לו חייס דרחמנא אפקרי' לזרעו א"כ לא נקרא העובר יתום דדוקא בשדה יתומים אל תבוא ואפשר נהפוך הוא דהמה יתומים ממש כמו (יתומים היינו ואין אב) מי שאין לו אב יהי' מאיזה טעם שיהי'

ועלה בדעתו להביא ראי' דבזונה ליכא איסור מינקת דבגמ' כתובות אמרו מינקת שמת בעלה בתוך כ"ד חודש לא תנשא וקשה למה לא אמרו סתם מינקת לא תינשא עד כ"ד חודש למה הוסיפו שמת בעלה תוך כ"ד חודש אלא רמזו דדוקא אם הי' לה בעל ומת בתוך כ"ד חודש ללידת בנה אז לא תינשא אבל זונה פנוי' שנא הי' לה בעל מותרת

אמנם לשיטת הר"ש שמתיר בגרושה יען שאבי הילד קיים והוא ימסמס בצים וחלב לולד א"כ אפשר דדייקו דרק אם מת בעלה אסור מינקת למעט גרושה שנא מת בעלה והוא חי ויפרנס לולד מותרת לינשא א"כ זונה דאין אב לפרנס אסורה ודוק

אך לשיטת ר"ת ורוב הפוסקים דגם בגרושה יש איסור מינקת א"כ למה אמרו מינקת שמת בעלה ע"כ לרמז למעוטי זונה דלא הי' לה בעל ויש לדחות דקמ"ל הגם באלמנה שתוכל לתבוע היורשים אעפ"כ לא תנשא דלא תבא לב"ד ותהרג את בנה ברעב עיין יבמות דף מ"ב שיש זונה דאין לה ממי לתבוע או גרושה דלא תוכל לבוא בעצמה לפני ב"ד לדון עם המגרש ודוק

גם עלה בדעתי לחדש היתר בזונה בשלומא באלמנה לא יתן הבעל השני בצים וחלב דיאמר דתתבע ליורשים וכן בגרושה יאמר שתתבע למגרש ואשה בושה נבוא לתבוע ותהרג את בנה ברעב אבל בזונה אשר אין לו אב אפי' תאמרת ממי נתעברה מי מוציא ממון ממנו הלא כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחרים וא"כ מהכ"ת שלא יתן הבעל השני בצים וחלב לבנה הלא כל המגדל יתום בתוך ביתו כאלו ילדו וזה הולד הוא יתום שאין לו אב א"כ אם תתעברה ותעכר חלבה הבעל השני יתן בצים וחלב ודו"ק

ואולי שמא לא יהיב הבעל השני ויאמר שתתחנן לפני הב"ד שיפרנסו את הולד והיא בודאי בושה לבוא הב"ד לפרנס הולד אשר ילדה בזנות ותמית את בנה ברעב כי גדולה הבושה ואם לא תנשא או תהי' מפורשת מבעלה תוכל להניק מחלב דדיה ולא תמית הולד ברעב ודוק

ואפשר להעיר עוד דלכאורה יפלא למה אסרו מינקת חבירו משום שמא תעכר חלבה למה לא התירו להנשא והיא עם הבעל יהי' מקבלים בכל קללות ושמתות שלא ישמשו אלא במוך שלא תוכל להתעבר ועיין ביבמות דף מ"ב ונדה דף ג' אי אפשר בכל זאת שמא לא יהודק המוך ותוכל להתעבר והבעל יהיב בצים וחלב למסמס ולבן אשתו לא יתן וחששו על המיעוט וכן מבואר בהפלאה כתובות דף ס' ואפי' עבר ונשאה צריך לגרש או להפרידה ולא התירו לשמש במוך שלא יהי' חוטא נשכר שיוכל לשמש אבל אם הוא הי' שוגג למה נקנסו אותו צריכים אנו רק למיחש על תקון הולד א"כ ישבעו שניהם שלא לשמש אלא במוך ולא שייך עוד לומר דאין זה ספק דרוב נשים מתעברות עיין בנב"י ח"ר סי' כ"ג דכאן המוך מפסיק ואת"ל שאעפ"כ תתעבר דלמא יתן חלב ובצים ואת"ל דלא יתן דלמא ליכא בזונה איסור מינקת ודוק

שוב מצאתי לאדמ"ו ז"ל בחת"ס א"ע סי' ל"ג שנשאל בנידן כזה שהבעל הי' שוגג להתיר בכעין זה אם היא עניה ביותר ותצרך להשכיר למינקת לאחרים צריכים להפרישם חוץ אם הבועל מודה ונותן לבנה על בצים וחלב אבל אם אי אפשר (להשכיר) הוה זה טבא ליה לבן שתהי' אמו תחת בעלה פן לא תתעבר ופן יתן חלב ובצים אם תתעבר א"כ מי ידין עוד אחרי הנב"י ואדמ"ו ז"ל חלילה לי לדבר שום דבר גם מצאתי בסי' ל' וסי' ל"ב ממה שחדשתי להאריך שלכן נשאר הגזירה כ"ד חודש משום דאין הולכין בפקוח נפש אחרי רוב וכן חקר הבית מאיר בצלעות הבית סי' ה' והפלאה כתובות ס' והגם שיש לי להעיר דאין הולכין בפקוח נפש אחרי רוב היינו אם רוב אומר שאין תקוה לרפאות עוד מחללין שבת בעבור המיעוט פן יש עוד תקנה אבל אם הרוב אומר שלא יבוא לפקוח נפש רק מיעוט יש דיוכל לבוא לפקוח נפש מנ"ל דלא אזלי' בתר רוב לאמור שלא יבוא לידי סכנה כלל אך דבר זה צריך התבוננות רב ואין כאן מקומו וישב מעלתו נ"י עם שני רבנים וידונו כדין וכדת כפי ראות עיניכם דברי הדש"ת

ואגב אעתיק מחידושי ראיתי בבית מאיר בצלעות הבית סי' ה' שנתקשה למה כופין בגרושה שולד מכירה שתניק בשכר הא הגמ' מקשה ביבמות דבעל לא יהי' רשאי לבעול אשתו דלמא תעכר חלבה ומשני דמסמס בחלב ובצים כמבואר וא"כ תאמר הגרושה אני לא אניק רק אבי' ימסמס לו בצים וחלב מזה הוכיח בדידיה יהי' לו געגועים על אמו ומהני בצים וחלב אבל בלי עזר געגועים דאמו לא מהני בצים וחלב ולכן לא התיר הר"ש לגרושה לנשוא רק אם לא הכירה שאז תאמר ילדה לא מכיר אותה ויקח אבי הילד וימסמס לו בצים וחלב משא"כ במכירה דיש לחוש דאבי הילד יתן לה על בצים וחלב ויאבדו והיא בושה לתבוע ממנו בכל שבוע ושבוע וע"כ כופין אותה להניק וגם אסורה לינשא ע"כ

לדעתי נראה הטעם דכופין אותה להניק הגם דבדידיה סמכי' אם תתעבר אשתו דימסמס בבצים וחלב דשאני אשתו דלרוב אין מניקות מתעברות כלל ואת"ל דתתעבר ימסמס בבצים וחלב ולבן מבעלה הראשון לא יתן אבל אם ברור דיתן היו סמכי' על הרוב דלא מתעברות מיניקות אבל בגרושה אם הולד מכירה צריכה להניק דלא סמכי' לכתחילה על מסמוס בצים וחלב בשלומא אם אינו מכירה תתן לו הילד והוא ישתדל בעבור מינקת ואת"ל דלא ימצא אז אונס רחמנא פטריה לאביו ולא מחייב האונס לאמו עיין ש"ך ח"מ סי' כ"א אבל מכירה ולא יונק ממניקת אחרת א"כ תתן הילד לאביו רק על סמך שימסמס בצים וחלב והוא ספק אם יוכל הילד להתגדל עליו בהשמטת הדד עושית ספק רציחה בשלומא הבעל בועל אשתו כדרך העולם עוסק בהיתר הוה אפשר שלא תתעבר ולא תעכר חלבה ואת"ל תתעבר בתוך ימי מיניקת יוכל לחיות בבצים וחלב א"כ דלא הוה פסוק רישא ולא אפשר דהא צריך לקיים מצות עונה ולא קמכווין שתתעבר ומותר עיין פסחים דף כ"ו והגמ' הקשה א"כ יהי' רשאי לישא גם מיניקת חבירו והיא תינק לולד ויהי' ג"כ לא אפשר ולא קמכווין ואת"ל דתתעבר תמסמס ליה בצים וחלב ומשני שהבעל השני לא יתן בצים וחלב לכן הגם דרובא מיניקות לא מתעברין אסרו הנשואין שלא יבוא לספק פקוח נפש פן תתעבר ותעכר חלבה ולכן