מחנה חיים אבן העזר חלק ג שד

מעוברת ומינקת וצע"ג נ"ל דרמזו אם אשה גוי' נתגיירה כשהיא מינקת ורשאי ישראל לנשאה דהולד אינו חבירו של ישראל דלא נוצר בקדושה הגם דגר קטן מטבילין אותו אגב אמו עיין כתובות דף י"א אבל עכ"פ משנתגיירה האם גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וא"כ אין זה אמו דנפסק הקרבות עיין רמב"ם פ"ו דדמאי משנה י' ובתוי"ט שם ולא נקראת האם מינקת חבירו ודוק

ועדיין צריך ביאור למה נקט מעוברת חבירו ולא נקט מעוברת סתם דהא גיורת מעוברת הוה ולדה ישראל בטבילתה וממילא היא מעוברת חבירו היינו העובר נ"ל דלק"מ (לא מיבעי) אי עובר לאו ירך אמו משכח' דנתגיירה רק לעצמה ולא לולדה א"כ מותר ליקח מעוברת גיורת דהא לאו מעוברת חבירו ועוד נ"ל דדוקא אם הולד נגמר מ' יום אז נקראת היא מעוברת חבירו אבל קודם מ' יום לא נקרא העובר חבירו דהוא רק מיא בעלמא עיין בח"מ סי' ר"י דלא יוכל לזכות לו אפי' אי מזכה לעובר קנה דקודם ארבעים יום לא נגמר צורת הולד יעו"ש ולא נקראת האם מעוברת חבירו ודוק

ובזה הי' לי פלא על קו' ראשונים ביבמות דף מ"ב שהקשו למה חקרו טעם על הבחנה תיפוק לי' דצריך להמתין דלמא היא מעוברת חבירו עיין רמב"ן בשם ולפמ"ש ניחא מטעם מעוברת אי לא הי' מ' יום משעה שנבעלת לא הי' צריך להמתין דאין זה מעוברת חבירו דזרע שלא נגמר הוה מיא בעלמא ולא זכה בזכות כלל על חלב אמו וגם לא נקרא חבירו של הנושא ולא שייך בו בשדה יתומים אל תבוא כי הוא לאו בר זכות כלל בכח אמו אבל לפי שארי טעמי הבחנה להבחין לענין יבמה או לענין אחותו או בין זרע הקדושה אז אפי' קודם ארבעים יום כיון שנקלט הזרע יש נ"מ בכל אלה ליבום ולאיסור אחותו ולזרע כשר אבל לענין לזכות בחלב אמו קודם זכות הבעל שנושא אמו טרם שיוכל הזרע לזכות בזכות אמו ודוק ועוד משום איסור מעוברת של מניקה קיימי' הי' ראוי' לומר שיהי' מותר לישא אותה שיש כמה ספיקות חדא שמא לא נתעברה ואת"ל נתעברה שמא תפיל ואם ידע שנתעברה יפרוש עצמו אבל אם איסור הבחנה עבר עבירה בכל ביאה או יעבור עבירה כשיהי' ספק אם היא אסורה ודוק

וגם א"כ יפלא איך מתיר ר"ש הזקן בגרושה שתנשא הגם דאינה משועבדת להניק למה לא אמרי' לא פלוג בין אלמנה ובין גרושה והסבירו הטעם דלא נקראת עוד מינקת חבירו ועיין בנב"י ח"ר א"ע סי' ח"י דגרושה מעוברת אסורה דעכ"פ היא מעוברת חבירו רק מינקת גרושה מותרת דמשנתגרשה לא נקראת מינקת חבירו אלא מינקת הולד ע"כ מהר"ש הזקן לא התיר אלא גרושה מינקת ולא גרושה מעוברת יע"ש דפח"ח ולפמ"ש דמעוברת חבירו ומינקת חבירו הכל קאי על הולד דהעובר הוא חבירו א"כ מהכ"ת לחלק בין גרושה לאלמנה הלא עכ"פ העובר הוא ישראל חבירו של האיש הרוצה לישא אמו ומהכ"ת לחלק בין שאם חבירו בן גרושה או אלמנה או זונה וצע"ג

ולולא שיראתי אמרתי דלכך דייקו חכז"ל לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו שנתקשה הנב"י דתיבת חבירו למותר דדי לומר לא ישא מעוברת ומינקת שהבאתי למעלה ולפמ"ש דאז הי' מקום לומר דהטעם משום שהיא משועבדת לבעלה הראשון להניק בנו והי' מקום לומר דגרושה מותרת לינשא או נתעברה מערבי ומעבד מותרת להנשא לכך הוסיפו מעוברת חבירו או מינקת חבירו שהעובר הוא חבירו של איש הרוצה לנשוא אותה ולא ישא מעוברת חבירו או מינקת חבירו וא"כ אפי' גרושה או נתעברה מעבד לא ישא אותה ודוק

אמנם כיון שכל ראשונים ואחרונים לא אחזו שער שחבירו הוא העובר בבטן אמו וזכות אמו בא לו יען שעל ידיו בצאתו מרחם אמו דמה נעכר ונעשה חלב או התפרק כל איברי אמו עד שהכין לעצמו פרנסתו א"כ אשיב על מקומי הראשון למה יצריך בזמנינו כ"ד חדשים הלא בודאי לא נשתעבד אשה לבעלה להניק את בנה רק כדרך רוב בעולם הן דל והן עשיר אינם מניחים לינק ביותר משנה אחת וצע"ג

וטרם נחקור אם יש להקל יען שזנתה ונתעברה בזנות אשר חקרו קדמאי שגם ר"ת מתיר בזונה אפי' אינה מופקרת לכל דעכ"פ זנות לא שכיח ואפי' דזנות בלא עדים שכיח עכ"פ לא שכיח דנתעברה דזונה מתהפכת שלא תתעבר רק דצמח צדק סי' צ"ה יצא להחמיר בזנות דאפי' מת לא מהני דגמ' אמרו לא עבידי נשים לחנוק בניהם והיינו נשים נשואות אבל זונות עבידי דיהרגו בניהם וא"כ אפי' מת לא מהני יעו"ש כי נעים בסברה מאוד

אמנם אמרתי ליישב בעזה"י הגם דזונות עבידו להרוג בניהם היינו טרם שיודע לעולם דהמה זונות דגדולה הבושה אבל אם כבר ילדו ונודע דיש לה ולד אז טבע רחמי אם גובר גם אם ילדה בזנות שלא להרוג בניהם א"כ כיון שכבר היא מינקת לא תהרוג בנה בשביל ליקח איש ועוד הלא באמת זנות דיהי' מתעברות לא שכיח וא"כ לא הי' ראוי' לגזור דמלתא דלא שכיח לא גזרו בה רבנן רק הבית מאיר בצלעות הבית סימן ה' חידש סברא ישרה בודאי מלתא דלא שכיח לא עמדו רבנן לתקנה אבל כיון דכבר עשו איסור ותקנות מינקת בעבור כל מינקת אלמנות דהוא שכיח מהכ"ת שלא יהי' תקנותיהם גם על ילדים שנולדו בזנות דפח"ח וא"כ אני אומר די לעשות תקנות מינקת גם בזונה כמו שעשו בשאר אלמנות מניקות אבל במת הולד דלא גזרו בשאר נשים כשרות ועשו תקנה בעבור בני זונות שאפי' מת הולד לא יהי' מהני לעשות תקנה בעבור בני זונות דלא שכיח כן נלע"ד נכון בעזה"י

הדרן למילתא במה שחקרו הפוסקים דיש להקל בזונה דלא נשתעבדה לנואף ואינה נקראת מינקת חבירו רק הנב"י סי' ח"י שדא ביה נרגא בקו' גדולה א"כ הלא בכתובות דף ס' אמרו הן הן דברי ב"ש וב"ה ב"ש אומרים כ"ד חדשים וב"ה ח"י חדשים וקשה הא ב"ש סובר דיכולה לשמוע דד מפיו דשום אשה לא נשתעבדה וא"כ איך סובר ב"ש איסור מינקת כ"ד חדשים כמו שמקיל הר"ש בגרושה דלא משתעבדה לב"ה ה"ה כל אשה לב"ש לא נשתעבדה ובבית מאיר מחזיק בקו' דמבואר בתוספתא דב"ש וב"ה על איסור הנקה קאי והקו' גדולה

ואמרתי בחדושי לישב בעזה"י בודאי לב"ש תוכל להשמיט דד מפיו של התינוק דהיא מקפדת שלא תרזה משמן בשרה ליתן חלבה ודמה לתינוק וצריך הבעל ליתן בצים וחלב אבל עכ"פ האשה מחויבת לעמול בבנה למסמס ליה המאכל מבצים ולהשקות מחלב אשר הכין הבעל כי אין לדמות אם היא מרחם על בן בטנה לגדלו ולחכמו ולהסתכל עליו שיהי' בריא וחזק במזונות וא"כ גזרו חכז"ל שלא תנשא כ"ד חדשים שאם תנשא או תתעבר ותלד מן בעל שני ולא תוכל להשגיח עליו על בן מבעל הראשון וגם בלילה בשעה שינהגו באישות לא תוכל להשגיח עליו אינו דומה לבן מאותו אב אשר כרחם אב על בנים יתבטל מתענוגיו בעבור להשגיח