מחנה חיים אבן העזר חלק ג שג

קנה בעלה ומביא ראי' מגמ' שהקשה דידי' נמי ומשני דידיה ממסמס לבצים וחלב דידה לא ממסמס בבצים וחלב דלא יהב לה בעל ואם תתגרש יהי' לה למסמס עכ"פ בצים וחלב דפח"ח וא"כ באופן אם עברה ולא הניקה עד שנעכר החלב צריך לגרש ודוק

אמנם אחר העיון נ"ל להעיר על דבריו הנב"י בסברה בעזה"י בוודאי אי לא חדשו רבותינו איסור מניקת ויהי' היתר לישא מינקת א"כ קנה האשה וקנה כל מעשה ידיה וכל רכושה כי מה שקנה האשה קנה בעלה אבל עכשיו שאסרו חכז"ל לישא מינקת כי היא משועבדת להניק את בנה או ע"י עצמה או ע"י מינקת בחרקאה או במסמס בצים וחלב א"כ אפוא הגם שעברו ונשאו זה את זה וחלו קידושין ונשואין היא אשתו והוא אישה ומהני הקנין אישות הגם שנעשה באיסור בכל זאת קדם השעבוד של הולד ולא קנה רכושה כי גופה משועבד לולד לכל מה שצריך שכר מינקת או הוצאות מסמס ביצים וחלב ולא צריכה דעת בעלה כי לא יוכל לקנות שיעבוד הולד וכל מה שתמשול בידיה תפזר על בנה ותמסמס ביצים וחלב דבגמ' חקרו הטעם למה אסרו נשואי מינקת ואמרו שפיר שלולא האיסור לא יתן ביצים וחלב אבל אחר שאסרו ותקנו שהאם משועבדת לבנה כל ימי מניקה א"כ קדם השיעבוד של הולד משיעבוד בעלה השני א"כ די בהפרשה שתעמול בעבור בנה ויהי' געגועיה על בנה לפרנסו הגם שבעל שני לא יהב לה למסמס בנה מן בעל הראשון הלא היא בזעת אפה תגדיל את בנה והבן כי נכון בעזה"י

ועוד נ"ל אפי' אם נאמר כיון שמהני הקנין לאישות ממילא מהני גם לכל קנינה ורכושה דאי אפשר לחלק שנאמר שקנה אותה ולא ממונה בכל זאת נראה לי דהיא רשאית למסמס בצים וחלב כפי צרכו ולא יוכל הבעל למחות דנהפוך הוא מחויב לשלם צרכי היונק דמבואר בש"ע א"ע סי' צ"א סעי' ד' ברמ"א וז"ל קהל שעשה תקנות ביניהם בקנסות ועברה אשה על התקנה בעלה חייב לשלם עכ"ל בשם תרה"ד סי' רפ"ב ועיין בח"מ ובב"ש שם ובט"ז שחולק וכתב הט"ז וז"ל וצ"ע להורות כהג"ה זו אם לא שתחילה נעשה התקנה בפי' שכל איש משלם בעבור אשתו אם תעבור על התקנה עכ"ל א"כ ק"ו כאן שאסרו חכמים לישא מינקת כדי שתפרנס האם פרי בטנה כי היא משועבדת לבנה והבעל עבר ונשאה א"כ הוא מחויב למסמא בצים וחלב כי היא מחויבת קודם נשואי' לולד רק לא יכלו חכז"ל להטיל זאת על הבעל השני כי לא תלך לדון לפני הב"ד אם לא יתן בצים וחלב וימות הולד ברעב עיין רש"י שם ותקנו הפרשה עכ"פ ואז לא צריכה לדון לפני הב"ד רק תמסמס בצים וחלב מעמל ידיה ורק במזיד קנסו שצריך ליתן גט אבל אם נשאו זה את זה בשוגג די בהפרשה ותמסמס לולד בעמל ידיה או מרכושה כי חוב חכמים מקדם נשואים בעלה חייב לשלם ודוק

ולכאורה יש להשיב א"כ אפי' ישראל ונשאו זה את זה במזיד יהי' די בהפרשה דכיון דתקנו שהאשה משועבדת להניק ואסורה לינשא א"כ עברו ונשאו זא"ז יהי' די בהפרשה ותעמול ותגדול את בנה ברכושה בעמל ידיה כמו אם לא נשאת לאיש ויהי' לה למסמס בצים וחלב כמו כל אשה מינקת שנבעלת מבעלה יען שיהי' עכ"פ לולד מסמס בצים וחלב כך יהי' מן בעלה הראשון ע"י הפרשה וצע"ג

ואחר העיון לק"מ דמי יכחיש דטוב לולד רק הנקה חלב אמו לא ישוו בו מסמס בצים וחלב רק כדי שלא לפרוש אשה מינקת מבעלה סמכי' הגם אם תתעבר מבעלה בתוך ימי הנקה יתן הבעל מסמס בצים וחלב כי אביו ואמו ירחמו עליו למסמו בבצים וחלב אבל באלמנה שהצריכו לאסור הנשואין דאל"כ אם תתעבר מבעל השני לא יתן בצים וחלב דכל שקנתה אשה קנה בעלה וימות הולד והצריכו לאסור הנשואין ואם עברו ונשאו זה את זה במזיד הגם שע"י הפרשה יהי' לולד בצים וחלב עכ"פ יפסיד חלב אמו אשר יעכר כי אפי' מביאה אחת תוכל להתעבר מבעל שני ע"כ גזרו שצריך לגרש אותה שלא יהי' חוטא נשכר כי רק שלא להפריש כל אשה מבעלה סמכו שאם תתעבר יתן בצים וחלב וכל זה אם נשאו זה את זה במזיד אבל בשוגג לכ"ע די בהפרשה ודוק

אך הפרשה ודאי בעי לכ"ע אפי' אם נחשבו שוגגים ע"י שלא ידעו איסור מינקת ואמרתי לחקור בנידן דידן גם על דבר זה בעזה"י

הנה לכאורה טעמא בעי למה מחמירים גם עכשיו שצריכה אשה להמתין כ"ד חדשים הלא עין בעין נראה שרוב ילדים נגמלים אחר שנה כי נשתנו הדורות ואין הנשים חזקים להניק יותר וגם עין בעין נראה שאין מזיק לבנים הנגמלים לשנה ואפי' בפחות משנה וא"כ למה נחמיר על האשה שלא תנשא מקודם כ"ד חדשים ולא נתיר לי"ב חדשים הגם שאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ומנין הגם אם נתבטל הטעם עיין רמב"ם וראב"ד בפ"ה מהל' ממרים ותוי"ט מעשר שני פרק ה' משנה ב' ודוק מכל מקום כאן אין כאן ביטול תקנה כלל דהתקנה הי' כל זמן הנקת הולדות לא תנשא אמם וא"כ בהשתנות הזמן שהדורות חלושים א"כ הנקת הולד לרוב י"ב חדשים וא"כ ממילא אחרי ימי הנקה מותרת לינשא ולא מיקרי שמבטלים תקנת ב"ד הקודם הלא בזמן הגמ' הי' מן הנשים דינקו לילדיהם ד' או ה' שנה ואעפ"כ תקנו כ"ד חדשים יען דלרוב וולדות הי' די בכ"ד חדשים ה"ה בזמנינו אשר עין בעין נראה דדי בהנקת י"ב חודש לרוב וולדות א"כ לא נקראת מינקת חבירו אלא י"ב חדשים וצע"ג

ועלה במחשבה לפני דכל עיקר איסור מינקת מיוסד עפ"י דברו חכז"ל נדה דף ט' דאיברי' מתפרקין ואין נפשה חוזרת עליה עד כ"ד חודש א"כ הולד ביציאתו לאויר העולם גרם לעצמו שיהי' לאמו חלב והכין לעצמו פרנסתו וא"כ כל הנושא אמו וגורם לעכור לחלב אמו הוא מזיק את שלו וא"כ יהי' הפי' בגמ' לא ישא מעוברת חבירו ומינקת חבירו הולד בבטן אמו הוא חבירו של הנושא כי גם הוא חבירו מבטן והריון בתרי"ג מצות כמותו רק פטור מעונש עד כי יגדל ויהי' בן י"ג שנים אבל חבירו הוא שמושבע ועומד מהר סיני ואפי' אמו מעוברת מגוי אעפ"כ הוא חבירו של כל ישראל דהולד הולך אחרי האם והוא חבירו ומי שנושא אמו נושא מעוברת חבירו דהעובר הוא חבירו ודוק

ובזה יש לי להשיב על הנב"י מהד"ת א"ע סי' ל"ח בד"ה והנה שחידש מי שנתעברה מערבי או מעבד מותרת לינשא דדוקא במינקת חבירו או מעוברת חבירו שנתעברה מישראל יש איסור מינקת אבל לא בנתעברה מערבי או מעבד יע"ש ולדעתי י"ל מעוברת חבירו ומינקת חבירו על הולד קאי העובר במעי אמו ישראלית הוא חבירו הקב"ה מספר רובע ישראל דכתיב את מספר רובע ישראל מזרע ומהריון הוא יקר בעיני ד' וא"כ גם אם נתעברה מערבי ומעבד עכ"פ העובר הוא חבירו במצות ודו"ק

ומה שהביא להנב"י לחדש דין זה דלמה נקט הגמרא מעוברת ומניקת חבירו ולא נקטו לא ישא אדם