מחנה חיים אבן העזר חלק ג שב

פ"ב מיבמות דין ח"י שכ' דבר חדש וז"ל ועוד כ' המרדכי בשמו וכן הגה במיימוני האומר על אשתו שזינתה שווי' אנפשיה חתיכה דאיסורא ואסורה לו ומיהו לפי משנה אחרונה שהאשה אינה נאמנת לומר נטמאתי משום דשמא עיניה נתנה באחר ה"נ אחר תקנת ר"ג שאינו יכול לגרשה בע"כ חיישי' שמא עיניו נתן באחרת ומותר בה וכופין אותו להיות אצלה ע"כ ודבר זה אין לו שורש וכי סברה שאין לכפות אותו במאי דאסר ליה בע"כ אם הוא יטעון ראיתי אותה שזינתה או שמעתי מעידי תרי דמהימני איך להתירה לו בע"כ ולהאכילו דבר האסור בשלומא שהאשה אינה נאמנת לאסור עצמה על בעלה שהתורה לא אסרה אותה על בעלה היכא שלא ידע שנטמאה אם לא בקינוי וסתירה וא"כ אפי' את"ל האמת שזינתה התורה התירה לו והיא משועבדת לו וקרקע עולם לפניו הוא שיודע בודאי שזינתה ואסורה לו ולב יודע מרת נפשו שלא נתן עיניו באחרת איך נוכל לכפות אותו להיות עמה ולעשות מעשה באיסורא עכ"ל וא"כ ממנ"פ אם היא נאמנת לו אפי' אם באמת משקרת לא עבר הבעל עבירה כלל וא"כ ספק כזה לכ"ע להקל דהא בשאר ספק איסור כגון ספק חלב או נבילה עבר איסור בשוגג עכ"פ אם הי' חלב או נבילה אבל בספק אם זינתה דבעל לא ידע מזה אז אפי' אם יבעול לא עשה הוא עבירה לא אסרה התורה אותה עליו והבן

וכבר הערותי במקו"א הלא כ' המהרי"ק הובא בט"ז יו"ד סי' צ"ט דאפי' אם האשה האמינה שאין עבירה אם תזנה אעפ"כ אסורה לבעלה דעכ"פ מעלה מעל באישה יעו"ש א"כ אפי' מנשים קלי דעת על עבירות מהמה רוב נשים שלא ימעלו מעל בבעליהן והאשה הזאת טוענת שהיא מכלל רוב נשים שלא מעלה מעל באישה מהכ"ת להוציאה מהרוב ודוק

וגם אוסף בטעם ההיתר נאמנות שלה הגם שחיישינן שזנתה במזיד דחפצה לטעם טעמא דאיסור ביאת זנות מאיש זר מים גנובים יומתקו ולחם סתרים יונעם עיין סוף נדרים דאמרו מהאי טעמא הנואף חפץ שלא ימות הבעל דזנות אשה מנאפת תחת בעלה ניחא לי' דהוה מים גנובים יעו"ש אבל לחשוד אותה לחיות עם בעלה אשר אינם מים גנובים ולעשות איסור סוטה בכל בעילה ובעילה עמו על זה אינה חשודה ודוק

והעיקר נראה לי הגם דחיישינן שזנתה ברצון היינו דהתיחדה עמו לחיבק ונישק ולהתקרבות בשר ועברה על אביזרייהו דגילוי עריות ועי"כ כאשר הנואף מצא מקום לזנות בעל אותה וזה נחשב בעינינו כמזיד ולא כאונס כמבואר ברמ"א הל' סוטה בשם המרדכי אבל בודאי לא נכנסה עמו לשכב לזנות וק"ו להביא אותו עליה רק כאשר קרב עליה לא צועקת כדי להושיע לעצמה והגם שלא עשתה מעשה והיתה קרקע עולם לפניו חייבה התורה אותה כמבואר בב"ק דף ל"ב דכתיב ונכרתו הנפשות העושות ובתוס' שם דהנאה הי' לתרווייהו יעו"ש עכ"פ לא עשתה מעשה לעבור עבירה וגם מן הבעילות ברצון יש רוב שלא רצו שאיש זר יבעל אותם רק עברו על התקרבות הג"ע ועי"כ באו שהנואף בעל אותם אבל אם תשאר תחת בעלה באיסור סוטה הכל יודעים כלה למה נכנסה לחופה א"כ תכין עצמה לבעלה ויש שיבקש בעלה שהיא תביא אותו עליה ותשמש בו ונשארת חזקת כשרותה שלא תאמר אנוסה הייתי ותשאר אשתו לשמש לפניו בכל מיני תשמיש דאז היא עושה מעשה לבעילת עבירה ודוק. סימן יב שלום רב עם שפעת ברכה לראש המאור הגדול לממשלת התורה ה"ה המורה כבוד הרב ר' שרגא פייבל גראסמאן נ"י בק"ק טארניבא יע"א

אחד"ש שאלתו קבלתי וד' ירחם עלי כי אני חלוש וטרדות רבות וגדולות אין מספר למו בכל זאת פקדתי עליו על כי הפציר כי נחוץ מאד ואשר חנני אלקים אחלק לו להגדיל תורה בעזה"י

שאלה הנה עתה באתי לדפוק על פתחי היכל המלך מאן מלכי רבנן להאיר עיני בהלכה ולהורות דין ודת תורתינו הקדושה והנה אירע פה בגליל טארנאו איך אלמן אחד נשא גרושה אחת זה כמו חמשה חדשים והנה קודם החג כמו שני ימים המליטה וילדה בת של קיימא ונתברר שהרתה לזנונים והבעל סיפר לי באשר שבעת שהי' מקושר עמה שמע קול בעלמא שאנשים מפטפטים שגרושה זאת מעוברת אבל הוא בא אצלה שהיתה אצל אחיה קודם החתונה ואמר לה שכך שמע והשיבה אמרי' שזה שקר מוחלט ורק עלילת דברים ובאם רוצה היא מוכנת לו להתנסות על ידי מילדת אבל הוא הי' מאמין לה והיא כיחשה לו כאשר נתגלה רמיותיה והנה כאשר בא לפני תיכף ליום המחרת של לידתה אמר לי שלא הניחה בבית רק שלחה לבית א"י אל אחת משכינות רק אמרתי לו שישגיח עליה שיאכול מביתו שבל תאכל טריפות חלילה והבטיח אותו על זאת רק שאמר לי שאם יהי' באפשר עפ"י דת תורתינו הקדושה שיוכל להיות עמה בעוד ימי מניקתה כי הוא עני ואין מנוס כהיום למצוא לו עזרה והיא אשת חיל לפי ראות עיניו והנה מי אנכי להכניס עצמי בענינים כאלה אשר גדולי עולם מקדם דנא נסוגו אחור מלחוות דעתם הרמה אף כי רימה ותולעת כמוני

תשובה הקשה לשאול ממני אחרי כי הביא שאדמ"ו באמרי אש סי' ז' בא"ע פסק שצריך להפריד עכ"פ בנידן כזה רק מעלתו נ"י חקר בנידן זה יש לחוש שח"ו תמית הילד ברעב כי ידעה שאחר מיתות הילד תהי' עם בעלה כי היא צריכה להיות אצל אשה נכריה ואם נפסק לגרש תהי' מופקרת ח"ו זה תוכן דבריו להקל בה וחלילה לי להקל במה שאדמ"ו ז"ל מחמיר רק עין רואה הוא בקי בכל ענינה ויוכל לסמוך כפי ראות עיניו אם יסכימו עמו רבנים הסמוכים אשר בקיאים בדבר אשר ד' יהי' עמם שלא יצא תקלה מידם ח"ו

בכל זאת אני אעבור כל טובי אשר חנני אלקים בזה לחקור אולי ימצא מעלתו נ"י עם הב"ד איזה דבר אשר יהי' עזר למו בעזה"י

הנה ברמ"א א"ע סי' י"ג מבואר דדווקא בכהן יש להקל שלא יגרש אם הי' שוגג אבל בישראל דיוכל אח"כ להחזירה צריך לגרשה והגם שהט"ז מתמיה על הרמ"א שם שהחמיר בדבר זה שישראל צריך לגרש אעפ"כ לא חלק עליו להקל בדבר וא"כ הזיווג הנ"ל צריכים פירוד בגט ולא די בהפרשה לבד כמובן

ואוסף עוד דבנב"י ח"ר א"ע סי' י"ב חידש דבר הא דחקר בתרה"ד להקל בשוגג במינקת היינו אם עדיין היא מניקת א"כ די בהפרשה ותינוק את בנה אבל חגרה בעוז דדיה ולא תוכל עוד להניק אם מגרש אותה יהי' לה עכ"פ למסמס את בנה בבצים וחלב אבל בהפרשה לא מהני דהא אין לה למסמס בנה בביצים וחלב דכל מה שקנתה האשה