מחנה חיים אבן העזר חלק ג רצט

שפלוני ממזר הי' בסברה לומר דיהי' הולד ממזר ודאי דהא היא לא ידעה שהוא ממזר והאמינה שהוא אדם כשר שהיתה סומכת עצמה על רוב אנשי עיר שכשירים הם ולא היתה צריכה לבדוק קודם הזנות דדווקא ברוב פסולים יש חזקה אשה מזנת בודקת ומזנה יען דידעה שרוב אנשי עיר פסולים אבל ברוב כשירים סמכה עצמה על הרוב ולא בודקת כלל רק עכשיו אנו בדקנו ונודע שהבעל הוא ממזר א"כ מהכ"ת נחוש שזנתה עוד הפעם בשלמא בהל' י"ב אמרי' כיון דזנתה עם ממזר כ"ש דאפקרה נפשה לגבי איש כשר ועכ"פ הוה ספק אם הולד ממזר אבל כאן מהכ"ת נימא דנבעלת שנית מאדם אחר קמ"ל וז"ל אינה נאמנת להיות הבן ממזר על פיה עכ"ל הכוונה דרק לאב האמינה התורה לאמור על בנו שהוא ממזר ולא לאשה ואם יהי' כאן הולד ממזר ודאי א"כ יהי' נעשה ממזר על ידי אמו וזה שדייק על פיה לא נעשה ממזר ודאי אבל אם פלוני הממזר יהי' מודה יהי' הולד ממזר ולא נחוש כשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר דהא היא לא ידעה שהבועל הוא ממזר ומהכ"ת דניחש שזינתה עם אחר אבל בהל' י"ב שהזכיר האם שנבעלת לממזר שם אפי' הממזר מודה ויהי' הולד ממזר על פיו ולא על ידי אמו הזכיר הרמב"ם דדלמא זנתה גם עם אחר וא"כ אין אנו מחזיקים את הבעל לאביו ודאי שיוכל לעשות הולד לממזר והבן. סימן ט

שאלה באשת איש אחת שיצא עליה קול וגם הי' עדי כיעור ולא הי' בעדות כדי לאוסרה על בעלה ואחר כמה מריבות בינה לבעלה התפשרו עצמם לקבל גירושין ובעלה גרשה ונסעה משם ונשאת להנחשד הידוע ויקראו לפני הב"ד והשיבו המה ידעו שלא חטאו מעולם ומותרים זה לזה ונתעורר דברי ריבות בשערים המצוינים בהלכה אם לכוף אותם ברדיפות שיפרדו זה מזה או לא

תשובה דבר זה מפורש יוצא לאיסור מפי אדמ"ו ז"ל חת"ס א"ע סי' כ"ו שכתב בד"ה ונחזי מאי דקמן וז"ל נחזי מאי דקמן דעכ"פ מעיקר הדין נראה דאם לא גרם איסור לבעל אינה אסורה לבועל אי לא משום קנסא ולכתחילה באם נישאת לא תצא אך כל זה באונס וכדומה שמדין תורה לא מעלה מעל באשה אבל ביצא קול ועידי כיעור דאסרי' לבועל מדין דאורייתא דחיישינן שבעלה ואוסרה על הבעל אע"ג דמ"מ אנו אין אוסרין אותה משום דמספיקא אוקמא אחזקת היתר לבעלה ואמרינן מסתמא לא נבעלה אבל הוא הבועל בעצמו שיודע שבעלה הרי אוסרה על בעלה ואפי' אי מספקא לי' לבועל כי היכי דאפקרא לגבי דידי' אפקרא נמי לאחריני וכבר נאסרה מקודם והוא לא גרם איסור ויש מאחרונים סוברים דגם בזה לא נאסרה על הבועל כל זה ביודעים בודאי שכבר נאסרה אבל מספיקא וגם כבר יצא קול כשהיא יושבת תחת בעלה הראשון ואז היתה בלאו הכי אסורה לבועל מטעם אשת איש ואז נולד ספק אם אסורה לבועל או לא נמצא כשנתגרשה מבעלה נתחזקה מאיסור לאיסור כמו יצאה מחזקתה מחיים ביבמות ל"א ובש"ע י"ד סי' נ' ורק לבעלה לא נאסרה לא נאמר שהוא לא גרם איסור בודאי אם בא עליה הוא גרם איסור והבעל לא ידע ואשם והוא הבועל בעונו של בעל יומא"ס רק אין בנו כח להוציא מחזקת התירה לבעלה הראשון אבל להשני נתחזקה מאיסור לאיסור ע"כ לפע"ד כל מה שיש בידו לעשות להפרידם זמ"ז יעשה וד' עמו עכ"ל הרי מפורש יוצא מפי אדמ"ו ז"ל שצריך להפרידם זה מזה

ולי התלמיד נראה שיש הרהורי תורה על דבר החדש אשר חידש מורי לאמור נגד הנחשד מחזיקים מאיסור לאיסור שתהי' אסורה עליו ולדעתי לחדש כלל חדש בעזה"י ביסוד זה שמחזיקים מאיסור לאיסור כאשר אבאר ברצות ד' בזה

נראה לי בסברא דלא אמרי' מחזיקין מאיסור לאיסור אלא אם שני איסורים שווים אם הי' איסור ראשון איסור הכולל כל בר ישראל צריך להיות איסור השני ג"כ כולל כל ישראל וה"ה אם האיסור הראשון הי' אוסר לאדם או חפץ פרטי צריך להיות השם איסור השני ג"כ איסור פרטי לאדם ההוא אז מחזיקים משם איסור הראשון הכולל כל ישראל לשם איסור השני שכולל גם כן כל ישראל כגון אם אנו חוקרים להחזיק משם איסור אבר מן החי לשם איסור נבילה עיין בביצה דף כ"ה דשם אבר מן החי כולל כל בית ישראל וכן איסור נבילה כולל כל בית ישראל או איסור אשת איש כולל כל בית ישראל חוץ מבעלה שמותר בה דהיתר שלו שהיא אשתו פועל האיסור שתהי' אסורה לכל בית ישראל בשם האיסור שהיא א"א וכן ביבמה לשוק הוא איסור לכל בית ישראל חוץ לאחי בעלה היא מותרת שהוא עומד תחת בעלה וזה גופו במה שהוא מותר ליבם פועל האיסור לכל בית ישראל וביען שהיא עומדת ליבום לאחי בעלה עיין יבמות דף ל"ב א"כ מחזיקים מאיסור הראשון לאיסור השני הדומה לו וכן מחזיקים באדם פרטי עיין תוס' כתובות דף ע"ה אם נזקק אדם ידוע לטומאה ואח"כ נולד בו נגע אחרת מחזיקים מנגע לנגע באותו גוף פרטי שיהי' הוא טמא שמחזיקים מנגע לנגע באותו גוף וכדומה ששוה שם טומאה השנית כמו שם טומאה ראשונה באותו גוף או חפץ דשני אסורים שווין כאשר אבאר בטעמא בעזה"י

אמנם שנימא להחזיק משם איסור ראשון שם אשת איש שהוא איסור כולל כל ישראל לאיסור טומאה על הנחשד לבועל א"כ הגם שנתגרשה או שנתאלמנה והלך איסור הראשון מהאשה שהיא מותרת לכל העולם רק כנגד הנחשד בלבד נימא שהיא אסורה משום טומאה דכתיב ונטמאה ונטמאה שני פעמים אחד לבעל ואחד לבועל אמרי' בהיפך הלא לא נתברר שנאסרה על הבעל באישות איך נאסרה על הבועל משום ספק דלמא נטמאה הגם שנולד הספק כאשר היתה באיסור א"א הלא איסור אשת איש הי' איסור על כל העולם ואיסור זה הלך ממנה ומותרת לכל העולם מהכ"ת להחזיק על איסור פרטי נגד זה הנחשד הלא אפי' אם נתחזק מאיסור לאיסור לא יהי' שם איסור שני כולל כל ישראל רק על הנחשד לבד אז כיון שהלך איסור אישות איך נחזיק מאיסור אישות על איסור טומאה לבועל כנלע"ד והוא כנגד דין של אדמ"ו ז"ל

ואסברא טעמא דמילתא בעזה"י דהא דנימא מחזיקים מאיסור לאיסור הוא דכל איסורים שבתורה מניחין שם איסור על החפץ אשר בעבורו צריך בר ישראל להתרחק מהנאתו ולא איכפת לן לדעת איזה שם איסורו כי די לנו לדעת שבעילת אשה זו אסור לכל העולם וכן מאכל בשר זה אסור לכל העולם כי אין רשות לו לאכול או לבעול רק היתר אבל מה שהוא אסור מאי נ"מ לדעת שם איסורו יהי' מן איזה שם איסור שיהי' הלא אסור בכל שם איסור למשל אם יחפוץ לאכול צריך לדעת שהוא היתר אבל אם רובץ עליו שם איסור יהי' מאיזה שם יהי' הן טריפה