מחנה חיים אבן העזר חלק ג ש

או נבילה או חזיר או חלב או אבמה"ח וכדומה הכל אחד דמה לי איסור לאו או כרת או עשה וכדומה וכן אם יחפוץ לבעול צריכה להיות מותרת לו בבעילה דאל"כ מאי נ"מ אם היא אסורה באיסור חייבי לאוין או איסור עשה או באיסור כרת או באיסור מיתות ב"ד וכדומה עכ"פ הבעילה בה אסורה לכל שמות האיסורים המה רק הבדל להעובר עבירה לדעת באיזה שם יהי' מתרים בו וגם לדעת אם עונשו קיל או חמור כפי אשר קצב ד' עונשו אבל אם אנו חוקרים אם לאכול או לבעול לכתחילה אין נפ"מ בשמות רק לדעת אם הוא אסור או מותר כי בזה תלי' לבר ישראל אם מותר לאכול או לבעול וכדומה והבן

ומעתה נבין שורש הטעם אם מחזיקים מאיסור לאיסור הוא מטעם אוקי מילתא על חזקתו האשה או החפץ הי' לו שם איסור הגם שלא נזכיר האיסור בשמו פרטי כגון באשה לא נזכיר שם א"א ובבשר לא נזכיר שם אבמה"ח אבל עכ"פ שם הכולל נזכיר שהוא איסור היא אסורה בבעילה והבשר אסור באכילה דעכ"פ לא נקראו בשם היתר כי השם היתר הוא שלא מונח עליו שום סרך איסור וא"כ אם נולד ספק שם איסור בשם פרטי כל זמן שהי' עליו שם איסור פרטי מקודם אמרי' הלא האשה או הבשר הי' לו מקודם עכ"פ שם איסור והגם שנעשה מיתות הבעל או שם שחיטה בבהמה וישיגו שם היתר אמרי' הלא בו ספק שם איסור אחר ואוקי החפץ או האשה על חזקת קמייתא שלא הי' לו שם היתר וכן אם גוף אדם נטמא בנגע וטרם שנטהר נולד בו ספק נגע אחרת טמא יען דגוף זה הי' לו חזקת קמייתא שהגוף טמא והוה חפץ אסור בכל הנוגע לטהרה ואוקמי הגוף בחזקתו ראשונה שטהור לא הוה ודוק

ובזה יובן ראי' מהרי"ט סי' ק"ב דמחזיקים מאיסור לאיסור מדמחזיקים בספק דרס או שהה בשחיטה הגם דאיסור אבהמ"ח שהי' גם לב"נ הלך מבהמה אעפ"כ מחזיקים לנבילה לישראל דמחזיקים מאיסור לאיסור יעו"ש הכוונה דעכ"פ היתר לא מקרא דשם איסור נבילה לא נותן לבן נח ולישראל נותן שם איסור נבילה ואמרי' מחזיקים משם איסור לשם איסור ודוק

אך נ"ל דאין מחזיקים מאיסור לאיסור רק בשניהם שווין או הראשון חמור באיכות מן השני כגון אבמה"ח לנבילה שניהם איסורי לאוין או מאיסור מיתה א"א לאיסור לאו יבמה לשוק אבל מעולם לא שמענו אם בפנוי' נדה יש ספק קידושין דנימא מחזיקים מאיסור נדה לאיסור אשת איש ונימא שהיא א"א עיין בא"ע סי' מ"ז בשם תוס' תצא מדרבנן יעו"ש יען וביען דבנדה תפסו בה קידושין ובאשת איש לא תפסו בה קידושין וא"כ איך נתפיס מאיסור שקידושין תופסין בה שמקדש הנדה היא מקודשת לאיסור האשת איש שלא תפסו קידושין מאיסור לאיסור כזה לא מחזיקין מאיסור לאיסור ולכן לא מצינו שנימא בספק קידושין בפנוי' נדה שמחזיקין מאיסור לאיסור והבן זה

ואוסף נופך דאיסור ראשון הוא איסור נדה לא פועל ממזרות דבן או הבת דנדה לא הווין ממזרים ואיסור אישות פועל שבן או הבת מאיש אחר הווי' ממזרים וא"כ איך נחזיק מאיסור שאינו פועל ממזרות לאיסור אישות שהוא פועל איסור ממזרות הוא מאיסור קל לאיסור חמור דאיך נאמר אוקמי על חזקת איסור הלא בחזקתו ראשונה לא הי' כח איסור ממזרת והבן

וכן לא שמענו מעולם בתרי ותרי ונשאת לאחד מעדים שלה שאומרת ברי לא תצא עיין בא"ע סי' י"ז סעיף מ"ב מכתובות דף כ"ב ולא מחלקים אם היתה אז נדה דנימא מחזיקין מאיסור לאיסור וכן בכמה ספיקות בענין עגונה דנחקור אם היתה באיסור נדה דנימא מחזיקין מאיסור לאיסור אך הוא הדבר אשר דברתי דאין מחזיקין מאיסור שאינו פועל ממזרות כגון איסור נדה לאיסור אישות שפועל ממזרות ודוק

סוף דבר גליתי דעתי שלולי דברי אדמ"ו ז"ל שחידש שמחזיקין מאיסור א"א לאיסור טומאה לבועל האמנתי שבכה"ג האשה מותרת לכ"ע ונעשית גוף היתר לא מחזיקין על גוף פרטי הוא הנחשד מאיסור א"א על איסור טומאה לבועל רק מה אני הפעוט נגד גדול ליהודים בעל חת"ס ז"ל

שוב מצאתי שגם הגאון קצו"ח בש"ש שמעתא י"א פ' י"ז ושמעתא ה' פ' ד' שהאריך להשיג על מהרי"ט ושם חידש דלו יהי' שאין מחזיקין מאיסור לאיסור אבל חזקת היתר לא נקרא יעו"ש והי' לי הרהורי דברים בענין זה רק אני חלוש מאוד וגליתי דעתי לפני איש שדעתו רחבה מדעתי אולי ירחיב ד' לטוב לי. סימן י

הפנ"י בכתובות בדף י"ג ע"ב בתוס' ד"ה השבתני מקשה על תוס' בדף י"ד ע"ב בד"ה כמאן שכתבו דטעמא דר"ג מטעם חזקה אשה מזנה בודקת ומזנה קושי' נפלאה נוקמי האשה בחזקת כשרות דלא זנתה ברצון רק שנאנסה ושוב לא שייך בודקת ומזנה כמבואר שם וא"כ אמאי מכשיר ר"ג ברוב פסולים ואדמ"ו הגאון שערי תורה ז"ל בספרו ח"ר כלל כ"ד פרט ב' ביאר כוונתם הגם שתוס' בדף ע' כתבו דרוב בעילות הוא ברצון מ"מ הוא רק מדרבנן כמ"ש תוס' שם וא"כ בא חזקה דבודקת ומזנה מכח רוב דרבנן ואיך תהי' נאמן נגד רוב פסולים דאורייתא וצע"ג

ונ"ל בכוונת התוס' דלו יהי' שמחצה מזנים ברצון ומחצה באונס אבל עכ"פ אין המזנות ברצון המה בודקות ומזנות ולא יתרצו עצמן אלא לכשירים וא"כ אי אשה הנ"ל שעומדת מעוברת לפנינו זנתה ברצון אז בודאי נתעברה מן המיעוט הכשירים רק אם נאנסה ובאונס נבעלת אז עפ"י רוב נבעלת לפסול ועפ"י מיעוט נבעלת לכשר וא"כ יש כאן רוב להכשיר אותה דהא יש ספק אם לא זנתה ברצון ואז בודאי נבעלת לכשר דחזקה אין אשה מזנת מן הפסול ואת"ל באונס דלמא מן המיעוט כשירים ומוסיפים אותו מיעוט מן האונס למחצה של רצון והוה ליה רוב להכשיר ואין אנו אזלינן בתר רוב אנשים הפסולים הדרים בעיר רק בתר רוב אנשים אשר עליהם יש לחשוב שעשו בה מעשה בעילה שנתעברה בו ודוק

ואוסף נופך בעזה"י דכבר חקרתי במקו"א בשו"ת דזנות ברצון הוה רק רע לשמים אבל זנות באונס שמאנס אשה ובועלה הוא רע לבריות שהוה בכלל גזל שגוזל ממנה הנאת בעילתה וגם מענה אותה כנגד רצונה וא"כ על זנות ברצון יש לחקור דניזל בתר רוב פסולים ע"ז יש כנגדו חזקה דבודקת ומזנה דווקא מאדם כשר לה וכי נחוש על זנות באונס אז לא שייך לומר דנעשה מאיש רע לבריות מרוב פסולים דווקא מאשר נעשה ממיעוט כשירים ונאמר בהיפך דרוב הדרים בעיר בכלל אינם רע לבריות לענות אשה בזנות והגם שיש מיעוט אנשים בעיר אשר המה גם רע לבריות אשר