מחנה חיים אבן העזר חלק ג רצב

אחרת שלא יהי' לעז מכח שכבר אמר לה שהגט ראשון הוא פסול וק"ל

והוסיף הדר"ג נ"י לפי מה דקיי"ל בסי' קי"ט דאם גרשה מדעתה ואח"כ נמצא פסול בגט יכול אח"כ לגרשה בע"כ עכ"ל רמ"א והפר"ח שם מסופק אי דווקא בפסול דרבנן או אפי' אם נמצא פסול דאורייתא יעו"ש וא"כ ק"ו בנידן הזה שאין כאן שום פסול רק לעז ולדברי הנב"י ח"ר א"ע סי' א' חמור לגרש בע"כ מלישא שתי נשים וא"כ כיון דהותר לפי דברי רמ"א לגרש בע"כ מכ"ש להתיר לו לישא אשה דפח"ח ולדעתי יפלא מעט ואעתיק דברי כנסת גדולה סי' א' ס"ק נ"א שסיים וז"ל ולפי דרכינו למדנו שאף מהר"י מינץ שסובר שחדר"ג שלא לישא אשה אחרת על אשתו חל אפי' במקום מצות פ"ו חרם שלא לגרש אשתו בע"כ לא חל במקום מצות פ"ו וכבר הביא הראנ"ח ח"ב סי' ל"א סיוע גדול לזה עכ"ל הרי שסובר דחרם שלא לישא אשה על אשתו חמור מן חרם שלא לגרש אשתו בע"כ ואעתיק עוד שם בסי' א' ס"ק י"ג שהתפלא על מהר"ם מטראני שיעץ על מי שדר בא"י שאשתו לא עלתה עמו וחושש על חדר"ג שלא להיות לו ב' נשים שישלח לה גט ע"י שליח והקשה הגאון מאי אולמי חדר"ג שלא לישא ב' נשים או חדר"ג לגרש בע"כ ותי' וז"ל אי נמי כדי שלא יתבטל פ"ו יש לנו לדחות חדר"ג מפני מצוה זו אלא שחרם שלא לישא אשה אחרת עליה אפשר להתקיים עם מצות פ"ו בגירושין אבל חרם שלא לגרשה בע"כ אי אפשר להתקיים עם מצות פ"ו אם לא יגרשנה עכ"ל וזה טעמו גם בס"ק נ"א ואגב ארחינו למדנו שלא כנב"י ח"ר א"ע סי' ב' שחידש אפי' בלא חרס דר"ג לא הי' בעל יכול לעשות שליח לגרש בע"כ דהרי מהר"ם מטראני התור לעשות שליח לגרש בע"כ כיון דליכא במקום מצוה חדר"ג וכן השגתי בגליון נב"י שם מסברה כאשר הודפס בספרי ח"ב על א"ע סוף סי' א' יעו"ש ויעיין בכה"ג סי' קי"ט ס"ק כ"ו כאשר חקר שאם יש לו בן או בת לבד חל חדר"ג שלא לישא אשה על אשתו כתב וז"ל אמר המאסף ה"ה דחל עליו חדר"ג שלא לגרשה בע"כ עכ"ל עוד שם ס"ק ל"ג שחקר בשם בנימן זאב סי' ק"י באחד שנשא אשה כדת הישמעאלים דיש גם בזה איסור חדר"ג של ב' נשים כתב וז"ל אמר המאסף הוא ז"ל מדבר בחדר"ג שגזר שלא לישא אשה על אשתו ומשם יש ללמוד ג"כ דחדר"ג שלא לגרש אשה בע"כ כיון לפי דעתו אשה מיקרית ואינו יכול לישא אחרת עליה וה"ה שאינו יכול לגרשה בע"כ עכ"ל הרי שהוצרך לאשמועינן דגירושין בע"כ הוה ג"כ איסור כמו לישא ב' נשים שוה בשוה והוא כדברי אמ"ו חת"ס ז"ל דחקר בכל צד יש חומרא וקולא ע"כ השוה אותם בעל כנה"ג ורק במקום פ"ו אשר חקר בסי' א' בס"ק י"ג וס"ק נ"א שם נותן טעם למה נהי' מקיל יותר בגירושין בע"כ מלהתיר אשה אחרת אבל בלא"ה שני חרמות שווין באיסורם ודוק

אמנם אעפ"כ נ"ל כדברי הדר"ג נ"י טוב להתיר לו אשה אחרת מלגרש בע"כ ואעתיק דבר כנה"ג בסי' א' ס"ק נ"ז שכתב וז"ל בזה"ז אין להעניש ולחייב למי שנשא אשה על אשתו מטעם ס"ס ספק אם לא גזר אלא עד אלף החמישי ואת"ל גזר לעולם עד כי יבא שילה ספק לא גזר אלא באותן מקומות ואפי' באשכנז שנהגו איסור בדבר אפשר שנוהגין כן מכח מנהג ולא מכח חרם מהרשד"ם חא"ע סי' ע"ח אמר המאסף זה נראה חולק על מ"ש לעיל בסמוך בשם מהר"ם אלשקר ז"ל דבמקום שקבלו עליהם הרי הוא כתוך זמנו לכל עניניה ומהר"י אדרבי בסי' ש"ה עשה הס"ס בענין אחר עיי"ש עכ"ל א"כ לישא אחרת יש היתר ס"ס אבל לגרש בע"כ אין כאן ס"ס להתיר ודוק

ולא אמנע מה שחדשתי דמסתבר יותר להקל לגרש בע"כ מלהקל מלישא אשה אחרת דנ"ל דאיסור של ב' נשים שגזר רגמאו"ה הוא לטובת בנות ישראל שאין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה והמה צרות זו לזו כנודע מחכז"ל שאין נאמנות לומר שמת הבעל כמבואר סוף יבמות ולכן אם האשה מוחלת לבעל יוכל לישא אשה אחרת כמבואר בהכנה"ג ס"ק י"ז כמה תשובות הר"ן ורש"ך והראנ"ח יעו"ש וא"כ אם אשה ראשונה מקפדת שלא יהי' לבעלה עוד אשה א"כ אשה הנשאת לו בודאי עברה על חדר"ג דפשיטא דר"ג עשה חרם שלו על האשה הנישאת לו ג"כ כשם שהאיש עובר כך האשה עוברת כדי שלא תינשא לו ובזה יהי' תוקף וחיזק הדבר בכפלים שלא יבוא לעולם איסור ב' נשים והוא ברור בסברה והבאתי לי ראי' מדברי כנה"ג סי' א' ס"ק כ"א שכתב בשם רש"ך וז"ל ראובן שהי' מעיר שקבלה עליהם חדר"ג והלך למקום שלא קבלו עליהם חדר"ג ונתנו לו אשה על אשתו הנותן לו עובר משום לפני עור לא תתן מכשל עכ"ל וקשה למה נקט שהלך למקום שלא קבלו חדר"ג ולא כ' סתם מי שנותן לו אשה במקום שיש חדר"ג עובר על לפני עור לא תתן מכשל אלא פשיטא במקום שקבלו חדר"ג לא צריך טעם דלפני עור בלא"ה היא עוברת על חדר"ג והנותן האשה עוברת גם עליה משום לפני עור שמביאה לעבור חדר"ג אבל במקום שלא קבלו חדר"ג אין היא עוברת והנותן אין מכשילה אבל חידש דעכ"פ מכשילו דהבעל הוא ממקום שקבלו חדר"ג ודוק אבל הדבר לא צריך ראי' כי הוא סברה דר"ג הטיל בודאי חרמו עליה כמו עליו להעמיד הגדר והתיקון לבנות ישראל וא"כ אם נושא אשה שנית ממקום שיש חדר"ג נעשה ביטל החרם שני פעמים מצד האיש וגם מצד האשה וכל איש עובר על לפני עור שמכשילה והאשה עוברת על לפני עור שמכשילו אבל אם נותן גט בע"כ עובר הוא לבד החרם אבל היא האשה אינו עוברת כלל דלא משכחת חרם עליה שלא תתגרש בע"כ כמובן א"כ טוב לבחור לגרש בע"כ דהוא בלבד עובר החרם אבל להתיר נשואי אשה אחרת יש עבירת החרם פעמים ודוק

וידעתי שיש לחקור אם נימא דר"ג לא הטיל חרמו אדעתא דהכי א"כ מה לי שלא עשה כנגד איש ואשה או שלא עשה כנגד איש בלבד בכל זאת מסתבר דיותר בחר ר"ג להתיר גירושין בע"כ שלא להתיר חרמו אלא כנגד אשר עליו רמי' לישא אשה מאשר נתיר חרמו גם להאשה אשר אין עליה סרך מצוה להיות אשה לבעל אשר לו אשה מקדם (וגם מה דסני לה לחברתה לא תעבוד להיות אשה צרה לחברתה הא יכולה לאמרה לא בעינה לי' ואם הוא צריך אשה יגרש לראשונה בע"כ) ועיין ר"ן יומא ומג"א סי' שכ"ח לדוגמה בעלמא בהודחה

ואוסף נופך כי נ"ל שעיקר התקנה הי' לטובת הכלל שגם האנשים אשר אוהבים נשיהם ולא יחפצו לגרשם עכ"פ ילכו אחרי עיניהם לספות הרוה את הצמאה ליקח אשה שנית והי' מענות השניה לראשונה ע"כ תיקן שלא ישא איש ב' נשים בזה לא עשה כנגד דין תורה כי הגם שמותר עפ"י דין תורה ליקח שתי נשים היינו דלא אסרה התורה נשים הרבות ויוכלו גדולי דור לאסור שלא יעשו בני ישראל כזאת בגלות כי על אחת הי' מצטערין משחרב בית המקדש ראוי' הי' לגזור על עצמינו שלא ליקח נשים רק שאין גוזרין על הצבור מה שאינו יכולין לעמוד כנודע מחכז"ל א"כ ראה