מחנה חיים אבן העזר חלק ג רפח

ליישב קו' הב"ש סי' מ"ב ס"ק כ"א דחשוד לעריות פסול לעיולי משום מים גנובים ימתקו וקשה מסוף נדרים דאמרי קמ"ל דלא אמרי' מים גנובים ימתקו] אבל כאן דיש חזקת איסור שהיא א"א ונימא דניחא לה שאחד יזכה בעבורה הגט שלא יהי' לה עונש אמרי' דלמא היא ידעה דטעם ביאת איסור גדול בהנאה וא"כ אי אפשר לזכות לה גט דחפצה בהנאה מרובה אשר היצה"ר תוקף בה שתתענג מאד (ועיין בסוטה דף ז' דחששו שהבעל יבעול אותה דמים גנובי' ימתקו)

על כן נ"ל דעיקר דתתענג בהנאה מרובה דהא היא נדה וגם הוא גוי אשר תתענג בהנאה מרובה שיצה"ר תוקף בו ובה בלי איסור אישות וכן בנידן דידן שדרה עם הנואף גוי כדרך איש עם אשתו ותתענג תמיד בבעילת איסור א"כ זכות הוא לה שתתגרש וזוכין בעבורה ודוק

ובעיקר דברי תרה"ד ק"ל הא אמרו חכז"ל עבר אדם עבירה פעמים ושלש נעשה לו היתר, היתר ס"ד אלא הוה לו כהיתר וא"כ כיון שזנות בא"א נעשה לה כהיתר מאין נאמר דזכות הוא לה ואלו ידעה היתה מרוצית הא כבר נדמה לה כהיתר ואולי עד עתה היתה מזנה לתאבון ואולי לא תתרצה בגט הוה כלהכעיס דשבקה היתר ואוכלת איסור ונשאר לה עוד חזקת בת ישראל שלא תעשה להכעיס א"כ עדיין זכות הוא לה שלא תהי' זונה להכעיס וק"ל

ולולא דמסתפינא אמרתי דתרה"ד קאי הגם שהאשה המירה דתה בעבור איזה סיבה להציל עצמה או להרויח דבר הגם שממילא היא מזנת ג"כ כמבואר בש"ע א"ע סימן ז' סעי' י"א אז בודאי זכות הוא לה שבעל יזרק לה גט דהא לא היתה לבה על זנות רק כיון שהיא מומרת לע"ז הוה מומר לכל תורה וכאלו יש עדים שזנתה עיין בב"ש שם ס"ק כ"ט וס"ק ל' בכל זאת ניחא לה שלא תהי' אשת איש אבל בנדון אשה אשר המירה בעבור שתוכל להנשא לגוי אשר עיניה נתנה באחר או שברחה מבעלה וחשקה בגוי להבעל לו אז ליכא למסמך שגט זכות לה כי נעשה הזנות באישות כהיתר כמו בנידן דידן כי מקורה מבקשת לזנות למלאת תאותה ודוק

שוב התבוננתי בזונה הזאת אשר בקשה גט מבעלה וכאשר לא שמע אליה זנתה ומצערו כאשר הזהירה אותו שתלך נדוד עם הנואף א"כ עין בעין נראה שחפצה לזנות וכיון שהוא צערה גמרה לצערו לקיים מאמר שמשון "תמות נפשי עם פלשתים ובעבור כן ברחה כעת לקבל גט ממנו אבל אם תדע שמותר לו ליקח אשה אחרת א"כ פסקה נקמתה ממילא בודאי היא מרוצית להיות מגורשת ולא יהי' עליה איסור אשת איש

והנה הנב"י בח"ר א"ע סי' צ"ב כתב דלכך החמיר בסי' ק"מ סעיף ה' בנאסרת יותר מבמומרת דשאני במומרת עדיין היא מומרת וא"כ זכות הוא לה אבל בנאסרת הגם שזנתה שתקפה עליה יצה"ר פעם ושתים אינה מחזקת להיות מזנית עוד וא"כ מה זכות לה הגט אם שתוכל להנשא לאיש דלמא לא חפצה להיות לאיש דפח"ח וא"כ בנידן דידן שדרה עם הגוי כאיש עם אשתו לעיני כל רואי שמש א"כ עדיין יצרה תקיף עליה כמו במומרת ומהני זיכוי הגט לכל הפחות על הבעל ליקח אשה אחרת וממילא מהני הגט גם עליה דזכות הוא לה שלא תהי' א"א ולא יהי' עליה כבד עון של עריות כפי פסק הש"ך ביו"ד סי' קנ"ז הגם שמאנה בגט היינו בעבור נקמה לא חפצה ליקח גט ממנו כדי לצערו אבל כיון שעכ"פ יהי' הוא מותר באשה אחרת בודאי נתרצית שיהי' גם לה זכות גמור ודוק

ולא עוד א"כ כיון דעדיין היא קשורה בנואף ככלב ודומה למומרת א"כ כל החולק הוא הרי"ף ובעבד גופי' פסק ביו"ד דלא כהרי"ף וכן רמז עליו בביאור הגאון בסי' ק"מ ועיין ביו"ד סי' רס"ז דהוה זכות אפי' בעבד והסביר הנב"י שם בסי' צ"ב דהוה זכות לעבד אבל כאן שחטאה וזנתה פעם ושתים אינה מחזקת להיות מושרש בחטאה אבל בנידן דידן שמושרשת בחטא כמה שנים א"כ ליכא מאן דפליג דזכות הוא לה ועיין בט"ז סי' ק"מ שחולק על הרמ"א ודוק

אך עוד קשה לי דמבואר בשו"ת רד"ך בית ט' שבא בארוכה לבאר הא דאמרי' זכין לאדם שלא בפניו ולא חבין לאדם שלא בפניו לאו בזכות וחובה לנפש תלי' אלא ברצון הגוף אי אותו אדם ניחא ליה לגופו דבר זה או גופו לא חפץ בין לא מצא בו קורת רוח דרק באשה שגילתה דעתה שמבקשת גט מבעלה מומר ולא רצה ואח"כ חפץ לגרש אז התיר רש"י אבל לא אם הבעל ישראל כשר ורצה לזכות גט לאשתו להצילה מעבירת זנות דניחא דגופה עדיף לה יעו"ש שביאר בטוב טעם ודעת א"כ קשה לסמוך בנידן דידן לזכות לה גט

בכל זאת נ"ל דשאני התם הגם דשנאתו אותו מחמת מעשיו אבל גופו לא שונאת וכן במומרת מחמת להשיג עושר וכבוד להיות גברת בכל זאת בלבה אוהבת בעלה אבל בנידן דידן שהיתה ממאסת בו הגם שהוא אהבת נפשו אהבה א"כ בודאי הגט הוא זכות לה דיש זכות הנפש ואין כאן חוב לגוף דברי רד"ך נכונים דלא אזלי' בתר זכות הנפש אם יש בו חוב לגוף אבל אם אין בו חוב לגוף בודאי אזלינן בתר זכות הנפש כנלע"ד

ואוסיף עוד במומר ובעל עבירות הגם שמבקשת גט בפומבי הוא מחמת שדרה בתוך עמה ולא תחפוץ מפני בושה לדור עם מומר אבל נפשה קשורה בו שאם תוכל לדור עמו שלא תכשל בעבירות לשמור נדה ולאכול כשר ולא יודע במקום דירתה שהוא מומר היתה נשארת אצלו כי עזה כמות אהבה א"כ בעמקי לבה אין הגט זכות לפניה אבל כאן שהיא שונאת אותו והיתה פרוד מעמו כמה שנים ובקשה רק גט וגם אם תחזור לבעל תשובה אסורה על בעלה אז בודאי גוף הגט זכות לה אי כבר אמרה מאוס עלי הגם דלא חפצה לזנות תחתיו א"כ גם הרד"ך מודה שמהני להצילה מעבירה נקרא זכות גדול דכי במקום שאין הפסד הנאת הגוף הוה הנאת הנפש זכות ודוק

ומה שחקר הנב"י בסי' צ"ב וגם בסי' ג' דהוה קצת חוב לפניה שכל זמן שהיא אשת איש בדלים ממנה ואין נוהגין בה מנהג הפקר משא"כ אם תהי' פנוי' יעו"ש לא ודעתי אם הרוצים בזנות לא יחושו מפני נדה שהוא איסור כרת לא יחושו מפני איסור אישות אם אמרו יבמות דף קי"ט מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת ה"ה יש לומר מה לי איסור כרת או איסור מיתות ב"ד ועוד שאפי' ינהגו בה הקלים מנהג הפקר תהי' היא אנוסה באיסור פנוי' ואפי' אם ינהגו בה מנהג הפקר בנדתה ג"כ הוא אונס רחמנא פטרי' רק הנב"י הולך על נידן של פנוי' שהאשה חטאה פעם אחת ושתים ואולי מתחרטה א"כ ניחא לה שתשאר באישות שלא ינהגו בה מנהג הפקר אבל בגומר בת דבלתים בנידן דידן שהוא מושרשת בניאופי' עם גוי כמה שנים מהכ"ת לומר שהגט חוב לה שמא תהי' נעשית בעל תשובה נהפוך הוא אוקמי על רשעה זונה וטמאה בהפקרה ניחא לה ועיין בח"מ סי' מ"ב ס"ק י"ז דכל זמן שלא נראה סימני טהרה לא חיישי שמא הרהר תשובה בלבו ועיין בב"ש שם ס"ק כ"ב