מחנה חיים אבן העזר חלק ג רפז

אך אני נבוך א"כ דעקרו רבנן לקדושין א"כ היא פנוי' ובועל בעילת זנות כל ימי חייו מכאן ולהבא וממילא יוכל ליקח אשה אחרת דהא הראשונה אינה אשתו וא"כ מי שאומר שראה אשתו זנתה ואנו אומרים שמחויב לבעול אשתו א"כ יבעול פ"א וע"כ דבכה"ג עקרו רבנן לקידושין א"כ יקח אח"כ אשה שניה וזו לא שמענו

ונ"ל דלפנינו הוה ספק אם אמת הדבר שראה שאשתו זנתה ומתירין לו לבעול אשתו ממנ"פ אנו אומרים שהיא טהורה והוא נתן עינו באחרת ואם אמת הדבר א"כ אפקעינהו לקידושין מיניה ומותר באשתו אבל לישא אחרת לא יכול דהא היא נשארת לפנינו בחזקת טהורה ונשאר עליו חדר"ג שלא ליקח אחרת ודוק

סוף דבר שעל תקנת ביטול גט שלא בפני השליח בודאי ראוי לסמוך דאפקעינהו רבנן לקידושין והוא יקח אשה אחרת ודוק. סימן ג להנ"ל

אחד"ש כי בעוה"ר נחלתי ואשלח פה תשלום תשובה שניה וגם את השלישי אשר עמלתי להושיע להנעזב ד' יהיה עמכם הד"ש

אודות המנאפת אשר חפצה לכפות לבעלה ליתן לה גט ונתנה עיניה באיש זר וגם נסעה למרחוק עם הנואף ובעלה יושב גלמוד בלי עזר כדת מה לעשות להושיע לו ולהקימו

תשובה בתרה"ד בפסקים סי' רנ"ו מביא דנוהגים במי שיש לו ח"ו אשה מומרת וחפץ לישא אשה שמגרשה ומזכה לה למומרת גט ע"י אחר וכתב וז"ל דזכות הוה לה דבודאי מזנה היא בין הגוים ומוטב לה תזנה פנוי' ולא תזנה אשת איש ואיש אחד נעשה לה שליח קבלה עכ"ל ולכאורה קשה מנ"ל דהוה זכות לה הא אמרי' בסנהדרין דף פ"ה נוטל טעם ביאה ונותן לעוברי עבירה יעו"ש א"כ ע"י הגט נוטל ממנה טעם ביאה שלא תתענג בהנאה מרובה אם תהי' מגורשת כמו שמתענגת כאשר נבעלת באשת איש אז טועמת טעם ביאה של עוברי עבירה וצע"ג

ועלה בדעתי דכיון מה שערל בועל אשה ישראלית אפי' היא פנוי' ג"כ יש בו עבירה דהא מסתמא בועל בנדתה וא"כ איכא טעם ביאה מכח איסור נדה א"כ מה שנתגרשה וליכא בה איסור א"א הוה זכות דמוטב שתזנה פנוי' נדה משתזנה אשת איש דבעילת פנוי' לא הוה בכלל גילוי עריות מה שערל בועל אותה ואם היא אשת איש הוה בעילת הגוי בכלל גילוי עריות כמבואר ברמ"א יו"ד סי' קנ"ז סעי' א' א"כ הוה הגט זכות לה ודוק

אך לשיטת ר"ת והובא בש"ך שם בס"ק י"ד דאפי' באשת איש לא הוה ביאת גוי בכלל עריות וכן דעת רמב"ן במלחמות וכן בעל המאור בסנהדרין א"כ קשה מאי זכות יש לה בגט מה לי פנוי' נדה או נשואה נדה הגם דאיכא עכ"פ טעם ביאת איסור בכל אופן מה תפסיד אם היא אשת איש או תרויח אם היא פנוי' כדי שנאמר כדברי תרה"ד מוטב שתזנה פנוי' ואל תזנה אשת איש וק"ל

ואולי נהפוך הוא דאם הנואף בעל אותה בראשונה בימי טהרתה א"כ נאסרה על הבעל משום טומאה ועל כל העולם אסורה מקודם משום א"א א"כ לא חל נדה עלי' דאין איסור חל על איסור בלא כולל ואם מזכה לה גט כאשר תגיע עת נדה חל עליה טומאת נדה וחייבה כרת משום נדה א"כ אם תזנה תחייב כרת על נדה ואם נשארת באשת איש אין על ביאת הגוי חיוב מיתה או כרת דאשת רעהו כתוב ועיין בפנ"י כתובות דף י"ח בתוס' ד"ה ולדרוש להו שהאריך בטעם ודעת הגם שנאסרה על בעלה אבל אין בו איסור עריות דפח"ח א"כ אם תתגרש תהי' חייב כרת על נדתה וצע"ג

אמנם משבשתא היא דלו יהי' שאינו חל נדה על האישות עכ"פ יש בו לקברו בין רשעים גמורים עיין יבמות דף ל"ב ואולי הוא איסור נדה מוסיף ע"י איסור טומאה וכן נזכרתי שהעיר הנב"י ח"ר א"ח סי' ל"ה דאיסור נדה הוה מוסיף וכן הגם שאין חיוב על נדה אבל עכ"פ נ"מ לקברו בין רשעים גמורים יעו"ש ועל כ"פ לשיטת רבינו תם ודעמיה לא ידעתי איזה זכות גדול יש לה בגט דעל כל פנים נבעלת בנדתה מגוי ודוק

רק עיין בכפת תמרים בתיוכ"פ דף י"ט שהביא ראי' לרמב"ם דגוי הבועל אשת ישראל הוא נהרג מסנהדרין דף נ"ו ומרמב"ם פ"ט מהל' מלכים וגם היא נהרגת יעו"ש היטב א"כ יש זכות בגירושין וטעמא דאיסורא בבעילה יש ע"י איסור נדה א"כ שפיר אמרו דזכות לה למומרת בגט ודוק

וראה זה מצאתי בביאור הגאון ר' אליהו מווילנא ז"ל בא"ע סי' א' ס"ק ל"ג שכתב וז"ל מזכה וכו' כמ"ש סי' קי"ח ב' המזכה גט וכו' ובכה"ג בודאי ניחא לה דלא תעבור על איסור אשת איש וכמ"ש בכתובות דף י"א א' בגר קטן וא"ל כמ"ש שם בעבד וה"ה כאן משום מים גנובים דלא אמרינן כן כמ"ש בסוף נדרים עכ"ל הזהב הרי שעמד הגאון בחקירה דיש לחקור דאין לה זכות בגט דטעם ביאת איסור הוה הנאה מרובה ותל"י שכוונתו לחקירה רק דוחה זה מסוף נדרים דאמרי' בודאי לא זנה עם האשה דלולא כן לא הי' מציל בעל האשה שלא אכל מאשר אכל הנחש ואמרו מהו דתימא דניחא ליה מים גנובים קמ"ל א"כ מבואר דנדחה זה דחפץ להנות טעם ביאת איסור זה נגלה מבואר דעתו

ולדעתי יש להשיב על ראי' הגאון דתוס' כתבו שם וז"ל מים גנובים ימתקו כדאמר בסנהדרין ניטול טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה קמ"ל דנואף אינו יודע זה וניחא ליה דלימות בעל כדי שישאנה בפרהסיא עכ"ל הרי שתוס' לא חדשו שאינו תוספת הנאה בביאת איסור שיתענג הגוי בבעילת אשת איש ישראל כי זה הוא טבעו של אדם מתוך שיצה"ר תוקף בו מתענג ביתר שאת ועיון בחידושי אגדה של מהרש"א וז"ל האי קרא ודאי דלא אמרו שלמה אחר שחרב בית המקדש אלא דה"ק דמתוך שיצה"ר תקיף יותר בעוברי עבירה מרבה תאותן כמ"ש מים גנובים ימתקו לא ניטל מהם טעם עכ"ל וכך אמרו בסנהדרין בהאי דהעלה ליבא טינא אם ישאנה בהיתר לא יתרפא יען שניטל טעם ביאה וניתן רק בעוברי עבירה רק תוס' בנדרי' הסביר דקמ"ל דנואף לא ידע שגדול איכות הנאה ואלמלא זנה הי' ניחא ליה דימות הבעל ויקח אותה לאשה בפרהסיא אבל כן הוא האמת דגדול טעם ביאת איסור א"כ איך שייך לומר דגט הוה זכות לה אם תפסיד הנאת ביאה וגם אם האשה מומרת נשואה לגוי או מזנת בפרהסיא א"כ למה לה הגט הלא תוכל לזנות תמיד בהנאה מרובה ודוק

וגם קשה שם בנדרים דהי' לאשה חזקת היתר ויש ראי' דלא זנתה דא"כ הי' מצפה שימות הבעל ואנו נאמר דזנתה ואעפ"כ הציל כדי להוי ליה הנאה מרובה אמרי' דנהפוך הוא דאולי הי' ניחא ליה דתהי' שכיחא ותלינן שנואף לא ידע ואוקמי האשה בחזקת היתר ובזה זכיתי