מחנה חיים אבן העזר חלק ג רפו

אני אחפץ לקבל הגט ורק אם זנתה תחתיו ולא תוכל להיות אשתו אז מגרשה גירושין בעל כרחה אבל בלי דבר שכופין אותו להוציאה לא יוכל לשלחה ואבאר דבר זה בעזה"י

הרמב"ם בפ"א מהל' נערה בתולה הל' ג' כתב וז"ל אבל האנוסה שלא רצתה היא או אביה להנשא לאונס הרשות בידם ונותן קנס והולך רצתה היא ואביה ולא רצה הוא כופין אותו וכונס שנאמר ולו תהי' לאשה הר"ז מצות עשה אפי' היא חגרת או סומא או מצורעת כופין אותו לכנוס ואינו מוציא לרצונו לעולם שנאמר לא תוכל לשלחה כל ימיו הר"ז מצות ל"ת עכ"ל הזהב ופלא בעיני למה כתב ואינו מוציא לרצונו לעולם כך הי' לו לכתוב ואינו מוציא בע"כ לעולם דזה הוא העיקר שלא יוכל ליתן גט אם היא אינו מרוצית לגט א"כ למה שכל הרמב"ם הלשון שאינו מוציא לרצונו וצריכין אנו להבין היינו ברצונו בלי רצונה והוא פלא גדול

ונלע"ד לחדש דבר בעזה"י דכל כח גירושין חדשה התורה הוא אם שנאה ושלחה שהבעל יעשה הכריתות שהוא לא חפץ בקנינו אשר קנה את האשה ולא חפץ להיות משועבד לה עוד כי האיש קידש אותה כי יקח איש אשה ולא נעשה קנין האשה ולכך העיר הרשב"א בגיטין דף ע"ה הגם דנתינה בע"כ לא שמי' נתינה מהני הגירושין בע"כ דכתיב ונתן בידה מקום שיוכל להניח אפי' ברשותה בלי הנצרכות רצונה דאין האיש קנוי לה שאינו מקיח את עצמו יעו"ש ועיין בר"ן נדרים דף ל' אשה כפדאן אחרי' שהסביר דכתיב כי יקח איש אשה ולא כי תלקח אשה לאיש הלכך אין אנו דנין בקדושין מצד האשה אלא מצד הבעל יעו"ש וא"כ ממילא גם בגירושין כורת רק בכוחו לכרות שיעבודו בעל כרחה של האשה ולא תלוי בדעת האשה כלל נהפוך הוא כי בקדושין הי' צריך עכ"פ דעתה ורצונה שהיא מרוצית לכנוס אליו אם הוא יקח אותה והגירושין תהי' להפך ששלחה בכחו שלא תהי' שלו

ולפ"ז באונס שאמרה התורה לא יוכל לשלחה כל ימיו שזה הוא קנסו שתהי' נשארת ברשותו והוא יהי' משועבד לה מאי מהני אם מרוצית שיגרשה וישלחנה אין שלוחין אלא אם יוכל לשלוח בכח ידו בלי רצונה וכאן צריך רשות ורצון שלה גירושין כזה לא חידש רחמנא בודאי מתחילה קודם נשואין תוכל האנוסה לומר לא בעינא לי' כסברת הרמב"ן בתורה דאל"כ יהי' חוטא נשכר שיאנס איש נקלה בת שוע ונגיד ותהי' לו לאשה עיין כתובות דף מ' אי אמרה לא בעינא ליה ליכא לעשה כלל אבל אי נתרצית לו להיות אשתו וכנסה אז אי אפשר לה לגרשה אפי' אם נתנה לו רשות ומבקשת הגט ממנו וזה שרמז הרמב"ם וז"ל ואינו מוציא לרצונו לעולם עכ"ל דכל גט הוא דווקא שהבעל יוצא לרצונו בלבד וכיון שנאמר לא יוכל לשלחה כל ימיו באנוסה לא יוכל להוציאה ברצונו ולכן החכים הרמב"ם ולא כתב ואינו מוציאה בעל כרחה שאז הי' במשמע אם היא אומרת אקבל הגט יוכל הבעל לגרשה והשכיל לכתוב ואינו מוציא לרצונו לעולם אבל בהל' ה' אם זנתה תחתיו ואינה ראוי' להיות לו לאשה א"כ הוא מחויב לגרשה והב"ד כופין אותו ומגרשה בע"כ של האשה ודוק

וראי' מדברי רמב"ם בפ"ג מהל' ל' נערה בתולה הל' ה' שכתב וז"ל נמצא בה דבר זמה או שנמצא שאסורה עליו ומחייבי לאוין או מחייבי עשה אפי' שניה הר"ז יגרשנה בגט שנאמר ולו תהי' לאשה אשה הראוי' לו ולמה לא יבא העשה וידחה את ל"ת בין במש"ר ובין באונס וישא זו האסורה לו שהרי אפשר שלא תרצה לישב היא ונמצא עשה ול"ת קיימים עכ"ל מדכתב וז"ל וישא זו האסורה לו משמע דחקר רק על תחלת נשואין נימא עשה דוחה ל"ת ועל זה תי' שיש בידה שלא לישב היינו שלא תחפוץ לנשא לו אבל משנשאת אין בידה שלא לישב רק שנשאה בטעות וצריך לגרשה דהי' הנשואין באיסור אבל אם נשאת בהיתר לא מהני רצונה לקבל גט דעכ"פ הוא אינו מוציא לרצונו ויש לי בזה אריכות דברים על הנב"י מהד"ת א"ע סי' קכ"ט ודוק

נחזור לענינינו דלו יהי' שגם באונס שגירש מהני גירושין אם נתרצית בגירושין וכאשר הערותי בספרי קול סופר ביבמות פרק י"ד בהבנת המשנה שאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה ותיבת יוצאת לרצונה הוא כשפת יתר ח"ו אם יצאה שלא לרצונה ק"ו לרצונה ובארתי שאפי' באנוסה שלא יוכל לגרשה בעל כרחה וצריך רצונה שלא מוחית אבל גוף הגירושין המה שלא ברצונה שלא צריכה לומר אקבל הגט בכוונה לקנות אותו כי גוף הגירושין המה שלא ברצונה יעו"ש אבל זאת אני אומר בבטח שר"ג לא יוכל לתקן לגזור על האשה שע"י כפיה צריכה היא לאמור אני אחפוץ בקבלת הגט כמו שבארתי בעזה"י

סוף דבר הכל נשמע באשה הנואפת בנידן דידן שהיתה מורדת בבעלה כמה שנים ואח"כ נטמאה כגומר בת דבלתים דרה עם הנואף אינו ישראל עיין בסי' ע"ז ובסי' קט"ו ובסי' קי"ט שיוכל הבעל לגרשה בע"כ בכל אופן אפי' בזריקת הגט וממילא אם ביטל השליחות שלא בפני השליח אפקעינהו לרבנן לקדושין וממילא אין כאן חדר"ג אם נושא אשה אשר יחפוץ לבו בה ודוק

והלום ראיתי בבני אהובה להגאון ר' יהונתן ז"ל בהל' אישות פרק כ"ד הל' ח"י שחקר אי אלים תקנת ר"ג שנימא מי שעובר עקרו רבנן לקדושין מיניה ולכן הגם שראה שאשתו זנתה במזיד אינו נאמן אחר תקנת ר"ג שאסור לגרש בע"כ וגם אסור ליקח שתי נשים א"כ מותר וגם מחויב לבעול אותה דבכה"ג עקרו רבנן לקידושין ואין כאן טומאה וחקר הגאון מי יודע אם יש כח בחדר"ג מאור הגולה להפקיע קידושין דהא פסקי' כרבי בגיטין דף ל"ד בטלו מבוטל וחזינן אף שר"ג וסייעתו הי' מיושבי לשכת הגזית וב"ד הגדול בירושלים מכ"ש דאין בכח ר"ג אלים להפקיע קדושין שלא לבטל תקנתו הכי יהי' תקנת ר"ג חזק מתקנת ר"ג ואטו הי' ר"ג אומר בפירש שמפקיע קידושין מי שיעבור תקנתו כמו ר"ג שתיקן ולא אמר מי שיעבור תקנתו יופקעו קדושיו דלו יהי' שהי' בכח דר"ג להפקיע קידושין לא הכניס ר"ג עצמו בזה לבטל איסור סוטה כעריות איסור זונה לכהן וטומאה דכתיב בסוטה עכ"ד דפח"ח

ואני אומר שפלא בעיני הא בתוס' בד"ה מהו דתימא מבואר דאפי' לרבי אמרי' מכח תקנת ר"ג הזקן אם ביטל בפני חד אפקעינהו רבנן לקידושין ורק בפני שלשה פליג רבי בטעמא דר"ג דליכא חשש עגונה ולמה נימא אפקעינהו וא"כ כמו שאמרי' מה כח ב"ד יפה מי שעובר תקנת ר"ג הזקן אפקעינהו יען דכל מקדש אדעתא דרבנן מקדש ה"ה בתקנת רגמ"ה כדי שלא יגרש אדם אשתו הגם שאומר שראה שזנתה אינו נאמן ואם אמת שראה אפקעינהו לקידושין דהא אמר הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל רק הגאון בני אהובה חקר עוד שתקנת ר"ג לא נתפשטה בכל ישראל שיהי' כוחו גדול לגרום הפקעת קידושין יעו"ש ודוחק.