מחנה חיים אבן העזר חלק ג רפה

הנבלה הנעשה בישראל שראוי' לרבנים של מדינתו לגדור גדר ולעמוד בפרק

ואזכיר ברמז מעט שלא יפליא איך נכתב גט ויעשה שליח לגרש הלא יש חדר"ג שלא לגרש בע"כ והיא ברחה מפניו ולא חפצה בגט א"כ איך ישלח שליח לגרש זה ברור דיוכל לגרש זונה מופקרת גם בע"כ וד' יעזרני לטובה ואברר הדבר בעזה"י

ואין להשיב על אשר חקרתי לבטל הגט ויהי' עקירת קידושין דבשלמא בזמן הגמ' שיוכל לגרש בע"כ הוצרכו לעשות הפקעת קידושין בביטול הגט מפני ממזרים ומפני עגונות כמבואר בגמ' אבל עכשיו דאיכא חדר"ג שלא לגרש בע"כ א"כ ממילא לא יהי' גט ולא צריך לאפקעינהו ונשאר חדר"ג שלא לישא עוד אשה וצע"ג

ונלע"ד דגם בלא חדר"ג העיר הנב"י ח"ר א"ע סי' ב' דלא יוכל בעל לעשות שליח לגרש אשתו בע"כ דהוה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים היא האשה בכל זאת כתב במהד"ת א"ע סי' ק"י דאם זנתה ואין לה הפסד ע"י הגט מהני גירושין בע"כ אפי' ע"י השליח יעו"ש ה"ה בודאי חדר"ג שלא לגרש בע"כ אפי' ע"י הבעל הוא במקום דבא על ידי הגט הפסד וחוב לאשה אבל בזונה אשר היא חי' בנאפיה עם גוי ואסורה לבעלה מהכ"ת יהי' כאן חדר"ג שבעלה לא יגרש אותה בע"כ

אך ראה זה מצאתי להנב"י מהד"ת בסי' ק"ד שיצא לחדש דבר חדש בהבנת שו"ת הרא"ש שר"ג תיקן שלא לגרש אשה בזריקת הגט שאפי' אם הדין הוא לכפות אותה לקבל גט היינו שכופין אותה בכל כפיות עד שתאמר רוצה אני בהגט כמו שכופין לאיש אשר הדין הוא שצריך לגרש כופין אותו עד שיאמר רוצה אני בגט אבל לזרוק לה גט שיהי' הגירושין בע"כ של אשה ע"ז יש החדר"ג שלא לגרש אשה בע"כ אלא ע"י כפיה שתאמר שהגט יהי' לרצונה שחפצה בגירושין עכ"ד בקיצר יעו"ש וא"כ בנידן שלפנינו שא"א לכוף אותה לא מהני שליחות לזרוק לה גט וא"כ הדרה החקירה דלא אמרי' אפקעינהו לרבנן לקידושין דהא אי אפשר שיבוא תקלה ע"י מה שביטל הגט שלא בפני השליח דהא גוף השליחות בטל עד שיכפוה לומר רוצה אני בלקיחת הגט וזה לא והי' הכפיה לה בלי הבעל כמובן וצע"ג

אמנם עפר אני תחת כפות רגלי תורתו הנוראה והנפלאה של הגאון הנב"י וכאן לא אוכל לירד לסוף דעתו איך יהי' הרא"ש מסופק בזה דנימא דצריך כפיות אשה שתאמר שחפצה לקבל הגט בחפצה ובלבה שיהי' הגירושין לרצונה

הנה הרמב"ם בפ"ב מהל' גירושין הל' כ' כתב וז"ל מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש ולא רצה לגרש ב"ד של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתב הגט והוא גט כשר עכ"ל וכתב אח"כ וז"ל ולמה לא בעל גט זה שהרי הוא אונס בין ביד עכו"ם בין ביד ישראל שאין אומרים אונס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחויב בו מן התורה כגון מי שהוכה עד שמכר או עד שנתן אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו אין זה אונס ממנו אלא הוא אונס עצמו בדעתו הרעה לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו היא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואומר רוצה אני כבר גרש לרצונו עכ"ל הזהב מפורש יוצא מאחר שהמגרש רוצה להיות מישראל ורוצה לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות א"כ כיון שמצוה לשמוע לדברי חכמים וכתיב לא תסור מדבריהם אשר יורוך וכאן הב"ד מורים הדין שמחויב לגרש האשה הזאת ברצון הטוב לעשות כדת וכדין אשר הורו לפניו א"כ מהני הכפיה עד שתשש יצרו ויכוף אזנו לשמוע כלמודים

וזה נכון באיש אשר על פי דת של תורה צריך לגרש ברצון הטוב ממילא מהני הכפיה אם ואמר רוצה אני אבל באשה אשר הדין תורה היא ושלחה מביתו שלא צריך רצון אשה לקבלת הגט אלא ונתן בידה ברשותה מכל מקום רק שתהי' יודעת שנתגרשה מבעלה ושלחה ואינו חוזרת ואם ר"ג עשה ח' שלא לגרש אשה בע"כ היינו שיוכל לגזור על הבעל שלא יגרש בע"כ הגם שמן הדין תורה יוכל לעשות גירושין בע"כ גזר הוא על הבעל שימנע מזה אלא יהי' שב ואל תעשה ולא יגרש אלא אם האשה אינו מוחה בגט אבל על האשה לא יכול לגזור כפיה שתאמר רוצה אני בגט מאי מהני אמירתה בזה הלא ידענו אונסה בכפיה וכי תאמר מצוה לשמוע דברי חכמים הלא היא תאמר אמריה ישמעו חכמים לדברי תורה שאשה אין לה כח בפעולת הגט יגרשני בעלי בע"כ כדת של תורה היכן יש מצוה עלי לקבל גט ברצון למה אצריך אני לשמוע לדברו חכמים אשר אין מבוא בתורה שאשה יהי' מתגרשת ברצונה ישמעו חכמי' ולא יתקנו על הבעל שלא לגרש בע"כ ולא לעשות הפוכי מטרתא שאצרוך להיות רצוני בדבר ואח"כ יכפונו בשוטים לאמור כנגד לבי ונהפוך הוא כנגד דין תורה שאשה תאמר חפץ אני לקבל גט מבעלי אני מבקש דין תורה שיגרשני בע"כ דכתיב ונתן בידה ושלחה מביתו על הבעל יוכל ר"ג לתקן לשמוע לדברי חכמים שיהי' שב ואל תעשה ולא יכפה לאשה אבל לכפות לאשה לאמור רוצה אני היא צדקה לאמור עשו עמי כדת של תורה והבן זה כי נראה נכון מאוד בעזה"י

ואוסף להפליא איך חקר הנב"י בדעת הרא"ש שצריכה האשה לאמור רוצה אני לקבל הגט יעו"ש הלא הרשב"א בגיטין דף ע"ה הקשה איך יש פלוגתא אי נתינה בע"כ הוה נתינה הא בגט כתיב ונתן בידה וקיי"ל דמתגרשה בע"כ ותי' הרשב"א ששאני בגט שאין האיש קנוי להאשה שאינו מקיח עצמו רק יש להאשה שיעבוד על הבעל בעודה תחתיו ואם אתה רוצה לומר שצריך דעתה בגט ואינו יכול לסלק השיעבוד אלא מדעתה נמצא שאתה מחייב את שלו בע"כ ואל תחייבו אבל בערי חומה הי' מקח טוב ובנתינת המעות אתה רוצה לפעול שיפסיד ביתו אשר קנה אז הוה הפלוגתא בנתינה בעל כרחה יעו"ש מתוק מדבש וכן הארכתי במקו"א דכל ענין גירושין הוה רק ספר כריתות שהבעל כורת קנינו אשר קנה וכן באונס שלא יוכל לגרש בעל כרחה היינו שאין רשאי לעשות גירושין אם היא תמחה אבל מי צריך רצון שתאמר רוצה אני לקבל הגט דכל כח גירושין בא כולו מבעל דכתיב ונתן בידה ושלחה מביתו ולא צריך רצונה שתאמר שאחפץ בגט א"כ מסתברא שר"ג גזר רק על הבעל שלא לגרש בע"כ ויהי' יושב ובטל אם היא מוחה בגירושין וא"כ במקום שראוי' לגרשה הניח על ד"ת וכופין אותה אפי' בשוטים עד שיגיע הגט בידה אפי' צועקת שלא תחפץ בהגט ודו"ק

ולא אמנע מלהודיע שיש לי דבר חדש בעזה"י אשר הערותי במקום אחר דמי שלקח אנוסתו אשר אמרה התורה לא יוכל לשלחה כל ימיו אז אפי' אם רצונה בגט לא יוכל לגרשה כלל יען דא"כ אין זה שלוחין אם צריך רצונה שתאמר